פלופ או אוסקר: הזמרות שעברו לקולנוע
מדונה הוכתרה כאחת השחקניות הגרועות בדורנו, וויטני יוסטון, לעומת זאת, כבשה את המסך, ביורק נשבעה שלא תככב יותר באף סרט והסרט של מריה קארי יצא בדיוק אחרי אסון התאומים - חלקן עשו את זה בגדול ואחרות נקטלו על ידי המבקרים. הקריירה השנייה של הזמרות הגדולות
הביקורות בארצות הברית לא מפסיקות להלל את ליידי גאגא על תפקידה הקולנועי הראשון ב"כוכב נולד", גרסה חדשה (ורביעית) לסרט הקלאסי משנת 1937, ויש שאפילו מסמנים אותה כמועמדת אפשרית לפרס האוסקר. אבל מה שמתברר כהצלחה גדולה עבור ליידי גאגא, יכל היה בקלות להיגמר במפח נפש מביך. חזרנו לזמרות הגדולות שניסו את מזלן בקולנוע, חלקן זכו בפסלונים נחשקים ובהערכה ביקורתית רבה, בעוד שחלקן סיימו עם פסלון ראזי מעליב ביד - המוענק על המשחק הגרוע ביותר.
מדונה - הדוגמה הקלאסית
כשחושבים על זמרות שעשו הסבה לקולנוע, השם הראשון שקופץ לראש הוא מדונה, וזו לא בהכרח מחמאה. מלבד היותה מלכת הפופ, מדונה היא גם המלכה הבלתי מעורערת של פרסי הראזי כשבאמתחתה תשע זכיות, מספר שיא בהיסטוריה של הפרס.
האמת היא שקריירת המשחק של מדונה לא החלה בעקבות ההצלחה המוזיקלית שלה, כפי שקורה לרבות, אלא במקביל. בשנת 1979, ארבע שנים לפני שהוציאה את האלבום הראשון שלה, היא השתתפה בסרט העצמאי A Certain Sacrifice (שבסוף יצא רק ב-1985 כדי לרכוב על גל ההצלחה שלה - דבר שלא צלח). באותה שנה יצא גם הסרט הקומי "סוזן סוזן" של סוזן סיידלמן, שדווקא זכה לביקורות טובות מאוד, כולל כאלה שמשבחות את עבודת המשחק החיננית של הזמרת.
אבל זה היה מזמן, ורבים בעיקר זוכרים אותה בסרטים מפוקפקים כמו "הפתעה בשנגחאי" (1986), "מי הנערה הזאת? (1987)", "גוף הראיות" (1993) וכמובן "סחף חושים" (2002) של בעלה דאז גאי ריצ'י - לא רק שהמבקרים קטלו את הסרט אלא שהם גם הכתירו את מדונה כאחת השחקניות הגרועות בדורנו. לשמחתה בין לבין היא יכלה לרשום הצלחה עם הסרט "אוויטה" (1996) שזיכה אותה בגלובוס הזהב, בו גילמה את אווה פרון, המנהיגה הרוחנית של ארגנטינה.
התפקיד ב"אוויטה" וב"סוזן סוזן" לא מספיקים כדי לשנות את הרושם, ונראה שקללת הקולנוע תרדוף אותה לעד (מה גם שהיא רמזה לפני כמה שנים שהיא לא מתכוונת לשחק יותר בחיים). גם ניסיונות הבימוי שלה לא צלחו, ושני הסרטים שביימה, "טינופת וחוכמה" (2008) ו"וואליס ואדוארד" (2012) לא הותירו חותם.
וויטני יוסטון - כבשה את המסך
"שומר הראש", בו גילמה יוסטון בת ה-29 זמרת מפורסמת שזקוקה לשומר ראש בגלל סטוקר שמאיים על חייה, היה הצלחה קופתית מסחררת. אבל ההתחלה לא הייתה כל כך קלה, ויוסטון סיפרה בריאיונות שלקח לה שנתיים להסכים לתפקיד. "יום אחד קווין התקשר אליי ושאל, 'את עושה את הסרט הזה איתי או לא?'. אמרתי לו שאני מפחדת, שאני לא רוצה ליפול. הוא הבטיח לי שלא ייתן לי ליפול ושהוא יעזור לי", אמרה בזמנו יוסטון בריאיון לרולינג סטון.
אומנם הסרט קיבל ביקורות נוראיות וקוטלות, אבל את יוסטון הצעירה הוא הזניק לתהילת עולם והפך אותה לשם מוכר בכל בית, בין השאר בזכות השיר I Will Always Love You, שהפך לאחד השירים המזוהים עימה (אף שבמקור הוא בכלל שייך לדולי פרטון).
בעקבות הסרט יוסטון השתתפה בעוד סרטים, בהם "כמו אוויר לנשימה" (1995), "אשת הכומר" (1996) ו"ספארקל" (2012) שיצא לאחר מותה, אבל אף אחד לא הצליח כמו "שומר הראש".
בריטני ספירס - לא נגרם כל נזק
בשיא ההצלחה שלה, בריטיני ספירס כיכבה ב"קרוסרודס" (2002), סרט נעורים על שלוש חברות ילדות שיוצאות למסע ברחבי אמריקה, כל אחת כדי למצוא את הדבר אותו היא מחפשת. את הסרט ביימה תמרה דיוויס, אבל מה שיותר מעניין הוא שעל התסריט חתומה מלכת הטלוויזיה הבלתי מעורערת שונדה ריימס, ולצדה של ספירס כיכבה אחת, זואי סלנדה, שאחר כך הפכה לכוכבת גדולה ("אווטאר", "שומרי הגלקסיה").
"קרוסרודס" זכה לביקורת פושרות אבל זה לא באמת שינה לו כי הוא היה להיט קופתי. ספירס אפילו יצאה מהחוויה בשלום ללא יותר מדי קטילות על המשחק שלה. ובכל זאת, זו ההבלחה קולנועית חד פעמית ומלבד כמה הופעות אורח היא לא המשיכה בקריירת משחק מקצועית.
שר - והאוסקר הולך ל...
שר היא דוגמה לזמרת שהצליחה לעבור לקולנוע בהצלחה (ואפילו יש לה פסלון אוסקר שמוכיח זאת), אבל הדרך לשם לא הייתה קלה. בתחילת דרכה בשנות ה-60 שר בכלל עברה לקליפורניה כדי להיות שחקנית, אבל מפגש עם סוני בונו, איתו התחתנה לאחר מכן, הוביל אותה לקריירת שירה מצליחה. שר וסוני הפכו לצמד מצליח שכיכב בכל העולם והמוזיקה שלהם שברה שיאים רבים. בשנת 1965 השניים החליטו לפלוש גם לתחום הקולנוע והזוג צילם ומימן שני סרטים "זמנים טובים" ו"טוהר", שגרמו להם פשיטת רגל.
כשהייתה בת 34, כ-13 שנה אחרי הכישלון של "טוהר" ולאחר כישלון האלבום שלה "שושנה שחורה", היא החליטה לנסות להגשים את חלומה. באופן מפתיע הצעד הצליח. תחילה כיכבה בהצגה בברודווי "חזור הביתה ג'ימי דין, ג'ימי דין" והבמאי המוערך רוברט אלטמן כל כך התרשם ממנה שהחליט ללהק אותה לעיבוד שלו לסרט. לאחר מכן כיכבה בסרט "סילקווד" של מייק ניקולס לצד מריל סטריפ, עליו הייתה מועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. הקריירה הקולנועית שלה המשיכה לשגשג וב-1987 היא כיכבה בסרטים מוערכים כמו "מסכה" של פיטר בוגדנוביץ, "המכשפות מאיסטוויק" ו"מוכת ירח" עם ניקולס קייג', עליו זכתה באוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. בשני העשורים האחרונים היא כמעט ולא שיחקה, אולם השנה אפשר היה לראות אותה ב"מאמא מיה 2".
ביורק - סיוט שלא יחזור על עצמו
אי אפשר להגיד שהמעבר של ביורק למסך הגדול היה הצלחה גדולה. נכון, על התפקיד שלה ב"רוקדת בחשיכה", הדרמה המוזיקלית האפלה של לארס פון טרייר, היא קיבלה שבחים רבים ואפילו את פרס השחקנית בפסטיבל קאן, אבל היא גם נשבעה שבעקבות החוויות האינטנסיביות שעברה על סט הצילומים, היא לעולם לא תככב יותר באף סרט.
חלק מהחוויות קשורות לעלילת הסרט ולתפקיד התובעני שנדרשה לגלם - אם חד הורית שמתעוורת ועוברת תלאות כדי למנוע גורל דומה מבנה. אבל יהיה יותר מדויק להניח שמי ששבר אותה היה הבמאי הדני שבלשון המעטה ידוע כאחד האנשים הכי לא סימפטים בתעשייה.
שנה שעברה, עם פרוץ תנועת MeToo, מבלי להזכיר את שמו ישירות, ביורק סיפרה בפייסבוק כי במאי דני נהג להטריד אותה מינית במהלך העבודה על סרט. לא היה קשה לנחש במי מדובר. לדבריה הבמאי נהג לחבק אותה אחרי כל טייק, זרק לה הערות מיניות רבות ואף איים להתפרץ לחדרה. טרייר הכחיש את הדברים, וטען שהיו חיכוכים בין השניים ושהם לא היו חברים.
מריה קארי - נפלה וקמה
מריה קארי ידעה הרבה עליות וירידות במהלך הקריירה המוזיקלית שלה והדבר גם נכון לקריירת המשחק שלה. "כל מה שנוצץ" (2001), פרויקט הדגל שלה, עליו עבדה במשך כמה שנים, נחשב לאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה.
הסרט מבוסס על חוויותיה של קארי כזמרת צעירה שמנסה לפרוץ בשנות ה-70. היא כיכבה בתפקיד הראשי והוציאה אלבום עם אותו השם, שהיה חלק מהפסקול של הסרט. "כל מה שנוצץ" היה אמור לצאת בקיץ, אבל אז קארי חטפה התמוטטות עצבים ואושפזה לשלושה שבועות, מה שגרם לדחייתו של הסרט והאלבום.
בסופו של דבר האלבום יצא ב-11 בספטמבר והסרט עשרה ימים אחרי - ימים מאוד גרועים לאסקפיזם (שימו לב לשנת יציאתו). הסרט נכשל מכל הבחינות, הכניס פחות משלושה מיליון דולר והמשחק של קארי הפך ללעג. מאוחר יותר קארי האשימה את תאריך היציאה בכישלונה, "יכול להיות תאריך יציאה יותר גרוע מזה?", אמרה בריאיון. בסופו של דבר קארי הצליחה לשקם את קריירת המשחק שלה כאשר גילמה עובדת סוציאלית בסרט עטור הפרסים "פרשס" משנת 2009 ולאחר מכן גם ב"המשרת" (2013) של אותו הבמאי.
ריהאנה - יצאה בשן ועין
כמו חברותיה למקצוע, גם קריירת המשחק של ריהאנה התחילה בראזי. זה היה בסרט "באטלשיפ" משנת 2012 של פיטר ברג, גרסה מתוסרטת למשחק הקופסה הקלאסי "צוללות". למזלה הסרט לא קבר את קריירת המשחק שלה והיא עברה לתפקידים קטנים יותר והרבה יותר קומיים. היא גילמה את עצמה ב"סוף" של סת' רוגן והבליחה לרגע בעיבוד "אנני" מלפני ארבע שנים. בנוסף לקחה חלק ב"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (הכישלון המפואר של לוק בסון) ורק הקיץ גנבה את ההצגה מסנדרה בולוק וקייט בלנשט ב"אושן 8".
דולי פרטון - עוברת מסך
לאחר קריירה מוזיקלית ענפה, גם דולי פרטון נדבקה בחיידק המשחק, מעבר אותו אפשר להכתיר כהצלחה. ב-1980 היא כיכבה בקומדיה המצליחה "9 עד 5" של קולין היגנס לצד ג'יין פונדה ולילי טומלין, שלושתן גילמו נשים שמתנקמות בבוס הסקסיסטי שלהן. הופעתה של פרטון זכתה לשבחים רבים והיא הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב בקטגורית שחקנית המשנה. היגנס גם ליהק אותה לסרטו הבא, "בית הזונות הקטן הטוב ביותר בטקסס" (1982), וגם בו פרטון הפגינה נוכחות קולנועית מרשימה וחיננית לצדו של ברט ריינולדס המנוח.
גם אצלנו
גם התעשייה הישראלית מתברכת בכמה הופעות של זמרות שהחליטו לככב על המסך הגדול. ירדנה ארזי כיכבה ב"שרית" של ג'ורג' עובדיה, עופרה חזה השתתפה ב"שלאגר" של אסי דיין, ריקי גל השתתפה ב"השיבה מהודו" ונינט ב"קירות". אבל אחת ההופעות הכי זכורות היא של גלי עטרי ב"דיזינגוף 99" של אבי נשר, אז השתתפה בסצנת השלישיה הכי מפורסמת בקולנוע הישראלי עם גידי גוב וענת עצמון.