כן, דרושה ביקורת של העליון על חוקי יסוד
בישראל, שבה הרשות המחוקקת נשלטת ע"י הממשלה, עלולים חוקי היסוד להיות קורבן לקפריזה של רוב נתון בכנסת. גם ברמה החוקתית יש עקרונות יסוד שנמצאים מעל ההליך החוקתי. תשובה לשרה שקד ולפרופ' פרידמן
שרת המשפטים איילת שקד(צילום: מוטי קמחי)
בעקבות חקיקת "חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" (חוק הלאום) הגיע לשיאו הדיון על גבולות הכוח של הכנסת בחקיקת חוקי יסוד. ביחס לעתירות שהוגשו נגדו תקפה שרת המשפטים איילת שקד את "התזה המסוכנת", לדבריה, שלפיה יש בידי בית המשפט הסמכות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. "לא יעלה על הדעת לקבל התערבות של בית המשפט בהליך עיצוב החוקה", טענה והוסיפה כי ביקורת שיפוטית על חוק יסוד תהיה "רעידת אדמה משטרית".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, הסכים איתה וטען ש"אם בית המשפט יעסוק בחוקי-היסוד, הוא יעשה זאת ללא סמכות, כשהוא פוסע במדרון חלקלק ומתערב בכל פעם בנושא היורד בחשיבותו, ואגב כך מערער את המשטר הדמוקרטי ואת התרבות הדמוקרטית בישראל".
שאלת הביקורת השיפוטית על נורמות חוקתיות (אצלנו: חוקי יסוד) היא מורכבת ומערבת שאלות רבות, תיאורטיות ומעשיות, כאשר ההתנגדות העיקרית נובעת מהחשש שהרשות השופטת תקבל את המילה האחרונה בסוגיות חוקתיות. עם זאת, הגישה שלפיה הסמכות של הכנסת לחוקק חוקי יסוד היא בלתי מוגבלת וחסינה מפני ביקורת שיפוטית, אינה מתאימה לשיטת המשטר החוקתי שלנו וגם לא עולה בקנה אחד עם תפיסות חוקתיות מודרניות.
בכמעט ממחצית מחוקות העולם מוטלות הגבלות מפורשות על סמכותם של פרלמנטים לחוקק ולתקן נורמות חוקתיות באופן שישנה את ערכי היסוד החוקתיים ("פסקאות נצחיות"). למשל, חוק היסוד הגרמני אוסר לשנות את החוקה באופן שישפיע על כבוד האדם ועל יסודות הסדר הדמוקרטי. במדינות אחרות, למשל בהודו, שבהן החוקה "שותקת" בעניין זה, קבעו בתי משפט שהמחוקק לא יכול לשנות את החוקה באופן שיפגע בליבת העקרונות העומדים בבסיס הסדר החוקתי. מגבלות אלה על היכולת לשנות את החוקה נאכפות באמצעות ביקורת שיפוטית.
החלטת בית משפט לבטל נורמה חוקתית היא בהחלט מחזה נדיר אך לא בלתי אפשרי. לא רק שבמדינות שונות - בעיקר במרכז אירופה ובמזרחה - החוקה מקנה סמכות מפורשות לבית המשפט לביקורת מהותית על תיקונים לחוקה, אלא שגם בהיעדר סמכות מפורשת כזו קבעו בתי משפט במדינות שונות – בהן גרמניה, אוסטריה, ברזיל, קולומביה, הודו וצ'כיה - שיש להם סמכות לביקורת שיפוטית על נורמות חוקתיות, להכריז על "נורמות חוקתיות כלא-חוקתיות" ואף לבטלן.
אין בכך כל כשל לוגי. מדובר בהבנה שגם ברמה החוקתית ישנם עקרונות יסוד שנמצאים מעל ההליך החוקתי. אמנם בישראל חוקי היסוד לא כוללים פסקאות נצחיות, אבל גם אצלנו נקבע עוד בפסק דין ירדור מ-1965, שישנם כללים יסודיים על-חוקתיים שמגנים על הערכים המכוננים של האומה.
הניסיון ההשוואתי מלמד שבית המשפט לא יתערב בשינויים חוקתיים כאשר הליך השינוי החוקתי הוא נוקשה, מורכב, איטי, שמערב גורמים רבים – לפעמים גם את העם. בצרפת ובאירלנד, למשל, קבעו בתי המשפט שאין בידם סמכות לביקורת שיפוטית על תיקונים לחוקה, אולם הבסיס לקביעה זו היה שהעם עצמו אמר את דברו באמצעות משאל עם שאישר את השינויים החוקתיים.
בית המשפט העליון בארה"ב קבע בשנות ה-30 של המאה הקודמת שהליך התיקון החוקתי הוא שאלה פוליטית שאינה נתונה לביקורת שיפוטית. עם זאת, הליך התיקון החוקתי שם הוא הנוקשה בעולם. דרישת שני-שלישים בשני בתי הקונגרס בצירוף אשרור על ידי 75% מהמדינות הוא הליך איטי, מסורבל, שמערב גופים רבים והליכים שונים. אחרי ששינוי חוקתי צולח הליך שכזה, אכן קשה לדמיין את בית המשפט מתערב בנורמות חוקתיות.
ארכיון(צילום: נועם מושקוביץ)
ד"ר יניב רוזנאי ופרופ' סוזי נבות(צילום: דניאל ישר, ורדי כהנא)
ככל שהליך החקיקה והתיקון של נורמות חוקתיות מצוי בידי אותו גוף שמחוקק גם חוקים רגילים, ובלא שקיים כל קושי מיוחד בהליך החקיקה או שחקנים נוספים שמעורבים, כך צריכה להיות נכונות רבה יותר לקבל ביקורת שיפוטית על חקיקה חוקתית. זאת לעומת מדינות שבהן הליך התיקון החוקתי הוא מורכב, מושכל, וכזה המערב את העם באופן המבטיח הבחנה בין הפוליטיקה היומיומית שבה שולטים האינטרסים הצרים וקצרי הטווח לבין הפוליטיקה החוקתית.
בישראל, הכנסת מחזיקה בשני הכובעים: המחוקקת והמכוננת, בלי הבדל פרוצדורלי בין תוצרי החקיקה של שתי הסמכויות, והרשות המבצעת משחקת תפקיד דומיננטי בהליך החקיקה ולמעשה שולטת ברשות המחוקקת. זהות הגופים עשויה להביא לעירוב של פונקציות ואינטרסים צרים עם החלטות חוקתיות יסודיות. במצב דברים זה, חוקי היסוד עלולים להיות קורבן לשיקולים צרים בכל עת, אם הוראה מהוראותיהם מפריעה לאינטרס או לקפריזה של רוב נתון בכנסת.
בהיעדר חוקה נוקשה ומערכת של איזונים ובלמים (דוגמת מערכת פדרלית, שני בתים, שיטת בחירות אזורית או כפיפות למשפט על-לאומי) נדרש פיקוח שיפוטי שיש בו כדי להגן על הסדר החוקתי והדמוקרטי וכדי למנוע שימוש לרעה בסמכות המכוננת.
על כן מתחייבת בישראל הסמכות לביקורת שיפוטית על חוקי-יסוד, שממילא תיעשה בריסון מוגבר ובמקרים יוצאי דופן.
- סוזי נבות היא פרופסור מן המניין למשפטים, בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס במסלול האקדמי - המכללה למינהל. יניב רוזנאי הוא מרצה בכיר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
סוזי נבות ויניב רוזנאי
צילום: דניאל ישר, ורדי כהנא
מומלצים
