חינוך יהודי? עדיף שתתנו לילדים חינוך מוסרי

תחנכו אותם פשוט להיות טובים(צילום: יאיר זעפרני)

ביציאה הצפונית מאילת, ממש לפני מחסום הצבא בכניסה לכביש הערבה, עמדה תיבת ברזל גדולה עם פתח רחב ומעליה שלט: "צדקה תציל ממוות". נהגים שהיו מאטים גם כך כדי לעבור במחסום, ואולי פותחים חלון כדי להחליף מילה עם החיילים, היו יכולים, על הדרך, לזרוק לתוכה מטבע או שניים.

<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

עוד דעות בערוץ היהדות : 

• תנו לילדים החילונים שלי חינוך יהודי/ דנה סנדר-מולה
• מכתב פתוח מיהודי אתיופיה: "למה אתם לא רוצים אותנו?"/ בייה טספה, אדיס אבבה
• ברית אש: התורה לא שורפת את האנושות/ הרב ברוך אפרתי
  

מי לא ייקח הצעה כזו בשתי ידיים? איך אומרים - לא מזיק, קצת מסורת, מי יודע? מקסימום הלכו כמה שקלים. לאחרונה שמעתי שהסירו את תיבת הברזל. האם סטטיסטיקת תאונות הדרכים בכביש הערבה השתנתה? כנראה שלא, שכן אם היה קשר בין צדקה ומוות, המלחמה בתאונות הדרכים הייתה פשוטה הרבה יותר. לא ככה?

"תג מחיר" למצוות

מתן צדקה הוא מעשה ראוי. צדקה מזכירה את המילה צדק. ואכן מעשה צודק, מוסרי, חומל ונכון הוא לסייע למי שאין לו. אך הקישור למערכת ייחוס חיצונית, אלוהית, עלולה להפוך את המניע מאלטרואיסטי לאגואיסטי. בדיוק ההיפך מכוונת המשורר.

מעטות המצוות בדת היהודית שבהם מוצמד "תג המחיר" לקיומן. החמישית בעשרת הדברות, מצוות "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך" - היא אחת מהן. נדמה לי שנסכים כולנו כי כיבוד ההורים הוא אחד הצווים המוסריים העליונים של בני האדם – אך החיים של מי יאריכו? החיים של המכובדים (ההורים), או החיים של המכבד? האם עליי לכבד את ההורים שלי למען אריכות ימיי? או אולי למען אריכות ימיהם?

גם כאן, מערכת ניהול חיצונית, אלוהית, מיסטית נמצאת ברקע ומשמשת כוח מניע. מיותר לציין כי אין שום קשר בין אריכות ימיו של אדם, למידת הכבוד שהוא מעניק להוריו. אם צדקה הייתה מצילה ממוות וכיבוד הורים היה מבטיח אריכות ימים, חישבו איך היו נראים בתי האבות, וכיצד, אם בכלל, היה נראה העוני בעולם.

צדקה אינה מצילה ממוות – אך ראוי לחנך אליה. כבוד להורים מאריך את חייהם, במקרה הטוב, לא את חיי ילדיהם. יהדות חילונית צריכה לברור את הקודקס ההתנהגותי שלה מתוך העולם היהודי, אך להשאיר את אלוהים, או כל התערבות על-טבעית, אל מחוץ לתחום. הסיבה לכך פשוטה: אין באמת מערכת אלוהית מחוץ לקיום אדם, אין "גורל" שקובע מתי תמות, אין מישהו שמכוון מלמעלה, או מלמטה או מהצד. אין.

תחסכו מהילדים את פחד האלוהים

מספרים שהקוסמונאוט הסובייטי, יורי גגארין, הראשון ששהה בחלל וחג סביב כדור הארץ, אמר עם נחיתתו: "אין אלוהים. הייתי שם וראיתי". זה כמובן קוריוז משעשע שאולי נאמר ואולי לא. 7 שנים אחר כך הוא נהרג עם חברו בתאונת אימונים בהטיסם מיג-15. בוודאי היה מי שאמר: עם אלוהים לא מתעסקים, חביבי.

חינוך חילוני (בבית ובבית הספר) צריך לחנך לחמלה ולאהבת מדע ויידע, כי זה מה שיציל ממוות, ולתור כל הזמן אחר האמת - המדעית, הערכית, הרוחנית. משמעות הרוחניות איננה על-טבעיות או מיסטיקה. רוחניות היא מרכיב חיוני בתודעת האדם. אך קישור בינה לבין אמונות טפלות עלול ליצור את האפקט המשמעותי ביותר שאמונה על-טבעית יוצרת: פחד.

לא סתם נטבע הביטוי "פחד אלוהים". פחד הוא אמצעי השליטה האנושית הטוב ביותר שהומצא אי פעם. מראשית האנושות ועד היום הוא המניע הראשון לפעולה. כל אחד מאתנו היה מוכן לתת הרבה יותר מצדקה כדי להימנע ממוות בטוח.

בשנת 1968 הקים הקוסם והספקן המדעי, ג'יימס רנדי, קרן מיוחדת שתעניק מיליון דולר במזומן למי שיוכיח שיש לו כוחות על-טבעיים. מאות אנשים ניסו להוכיח את כוחותיהם, אך אף אחד מהם לא זכה בו. כולם נחשפו כקוסמים מאוד מוכשרים או כסתם רמאים.

בשנות ה־90 הציע רנדי לאורי גלר להשתתף באתגר ולזכות בפרס הכספי. גלר השיב כי אין לו רצון לערוך את המבחן משום שאינו מחבב את רנדי. על כך השיב רנדי: "אם הוא לא מחבב אותי זו סיבה מספיק טובה לעבור את המבחן ולקחת ממני מיליון דולר, לא?"

עד היום אף אחד לא הוכיח את יכולותיו העל-טבעיות. מיליון הדולר עדיין מחכים, וכנראה שימשיכו לחכות.

• הכותב הוא פעיל חברתי ואיש חינוך