רופרט גרינט: "אני עדיין מרגיש כמו רון וויזלי"
הוא לוהק לסדרת סרטי "הארי פוטר" כשהיה בן 11, ולמרות השנים שעברו מאז הסתיימה - בגיל 30 רופרט גרינט עדיין מזדהה עם דמותו של רון וויזלי. "לראות שחקן אחר מגלם אותו במחזה היה מוזר", הוא אומר בריאיון, ומספר גם על הדמות שהוא מגלם כעת בסדרה "סנאץ'" והקשר שלה לנסיך הארי
שמונה שנים חלפו מאז שרופרט גרינט גילם את רון וויזלי, חברו אדום השיער והנאמן של הארי פוטר בסדרת הסרטים המצליחה. שמונה שנים שבהן ניסה לגלות את עצמו מחדש. כחלק מהחיפוש הוא נכנס לנעליו של צ'רלי קבנדיש-סקוט בסדרה "סנאץ'", עם קצת עזרה מהנסיך הארי.
כן, השמועה אומרת שגרינט שאב השראה מהנסיך הג'ינגי בעיצוב דמותו של צ'רלי בן העשירים, והוא לא מכחיש זאת בריאיון שנערך עימו לרגל עליית העונה השנייה, שזמינה לצפייה בימים אלה בסלקום tv. "בעונה הראשונה היה לי קשה להבין את צ'רלי, מעולם לא הכרתי מישהו כמוהו, הוא כמעט כמו מתקופה שונה, אז נעזרתי קצת בדמותו של הנסיך הארי, כפי שהיא נתפסה על ידי כי מעולם לא פגשתי אותו", הוא אומר ומוסיף בחיוך כי הפעם לא נזקק לו: "עכשיו אני מרגיש שאני מכיר את צ'רלי הרבה יותר טוב, אני יודע מה עובר לו בראש אז קל היה לי יותר לפתח אותו ולגשת אליו".
קרה שהתבלבלו בעבר בינך לבין הנסיך הארי בגלל צבע השיער שלכם?
"זה מדהים איך אנשים רואים רק את צבע השיער ולא מעבר לזה. יצא לי מדי פעם לשמוע 'היי, זה הנסיך הארי', אבל אני מודה שיוצא לי יותר לשמוע 'היי, הנה אד שירן'. הארי ואני לא דומים בכלל אבל עם אד יש אולי משהו משותף. אני יכול להבין את ההתבלבלות. אם בעתיד יהיה לצ'רלי אח בסדרה, אני לגמרי אלחם בשביל ללהק את אד לתפקיד".
שמש, מיץ תפוזים וחליפה
"סנאץ'" היא אדפטציה חופשית לסרט הקולנוע המצליח של גאי ריצ'י משנת 2000, המתארת את קורותיהם של כנופיית נוכלים. בהומור, בפשע ובעלילה היא מהווה הומאז' לסרט המצליח, אולם יחד עם זאת, היא פיתחה דור חדש של עבריינים שנקלעים לצרות. לצידו של גרינט משחקים בה גם לוק פסקוליאנו (אלברט), דוגרי סמית' (ויק) ואד ווסטוויק (סוני).בעונה השנייה מוצאים עצמם צ'רלי וחבריו בחופיה הדרומיים של ספרד, ומנסים ללא הצלחה להתרחק מחיי הפשע - אך מהר מאוד מסתבכים עם פושעים מקומיים ועם הרשויות.
בחולצה ירוקה מנומרת וכובע מצחייה שמכסה את שיערו הג'ינג'י, גרינט נראה צעיר ממש כמו בימי "הארי פוטר" וקל לשכוח שהילד כבר בן 30. בריאיון עימו הוא משדר נינוחות ופתיחות וממהר לשתף בחוויית הצילומים בספרד. "זה לוקיישן מטורף לסדרה כי יש לו היסטוריה פלילית עשירה מאוד. יש ניגוד בין השמש היוקדת והמבריקה לבין החיים האפלים שחלק מהדמויות האלה חיות. אבל כשחקן, את יכולה לדמיין כמה נורא זה היה", הוא צוחק. "במשך חמישה חודשים לקום בבוקר, לעשות קצת התעמלות, לקפוץ לבריכה, לשתות מיץ תפוזים טרי וקפה מצוין. אכן מראות קשים. מזג האוויר הנהדר היה קצת מעיק כשאתה לבוש כל הזמן בחליפת שלושה חלקים וצעיף ושיזוף מלאכותי, אבל עדיין היה כיף גדול".
למרות החיבה לסדרה ולצילומים גרינט מודה שרמת האלימות לעיתים מפתיעה גם אותו. "לפעמים אני די בשוק מהאלימות - אנחנו נעים בין קומדיה לבין זה שמפוצצים למישהו את המוח. אבל זו סדרה מבדרת, דבר שנדמה די הכרחי באקלים הפוליטי בעולמנו. נחמד שיש קצת הומור".
ילדות קסומה?
רופרט אלכסנדר גרינט נולד באסקס שבאנגליה, בן בכור מבין חמישה אחים. בתקופת לימודיו בבית הספר היסודי טיפח שני תחביבים - הוא השתתף בחוג דרמה וקרא בשקיקה את ספרי "הארי פוטר" של ג'יי קיי רולינג. כשנתקל במגזין מקומי בהודעה על ליהוק לעיבוד קולנועי של הספרים האהובים עליו, שלח מיד קלטת וידאו שלו, מין סוג של אודישן שבו סיפר כמה ישמח לקבל את התפקיד.
באוגוסט 2000, כשהיה בן 11, לוהק לצידם של דניאל רדקליף ואמה ווטסון לתפקידים של רון וויזלי, הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר. שנה לאחר מכן, בסרט "הארי פוטר ואבן החכמים", גרינט הופיע לראשונה על מסך הקולנוע והשאר היסטוריה. או יותר נכון, היסטריה. סרטי "הארי פוטר" (שמונה במספר שצולמו על פני תקופה של עשר שנים) שברה את שיאי מכירות הכרטיסים והשחקנים בה הפכו לפרצופים הכי מוכרים בעולם.
"אחרי שסיימנו לצלם את הסרטים האחרונים, לקח לי זמן להסתגל", הוא אומר. "זו הייתה תחושה מוזרה של 'מה לעזאזל עכשיו?'. צריך להבין שחלק ענקי בחיי בא לידי סיום די בפתאומיות. אתה יודע שאתה עושה את הסרט האחרון אבל כשזה קורה, אתה לא באמת מוכן לכך. החיים שלך, כפי שהכרת אותם, מסתיימים ואתה עובר סוג של אבל. לא ידעתי אם אמשיך עם המשחק או אנסה דברים אחרים. לקח לי די הרבה זמן להתאהב במקצוע שוב. אני חושב שאני מתחיל להחלים".
עם סיום הפרק הפוטרי בחייו, לא מיהר כאמור גרינט לחזור למסך. הוא חיפש את עצמו דרך סדרה של דמויות אקסצנטריות, בעיקר על המסך הקטן, במינונים די נמוכים. רק לאחרונה הוא גילם את חברו הטוב ביותר של אדולף היטלר, אוגוסט קוביצ'ק, בדרמת הטלוויזיה הבריטית "מיתוסים אורבניים".
"אני אוהב דמויות נועזות", הוא אומר. "קל יותר להימלט לתוך דמויות מהסגנון הזה".
"זה חלק מהדברים החדשים שאני מנסה. זו הייתה פרספקטיבה מעניינת, נהניתי ממנה. הייתי רוצה להתעסק ולהתנסות יותר בצדדים האלה שבתחום".
העולם של פוטר ממשיך בלעדיך - עם סדרת סרטי "חיות הפלא" ועוד יותר עם ההצגה "הארי פוטר והילד המקולל", שבה מישהו אחר מגלם את רון. איך זה מרגיש?
"אני חושב שזה מרגש שפוטר עדיין מצליח להמציא את עצמו מחדש בגלגולים שונים. ראיתי את המחזה. אני מודה שהיה לי קצת מוזר. מוזר שמישהו אחר מגלם את רון. אני מרגיש שאני הוא רון, שהתמזגנו לאדם אחד במשך כל השנים, יש המון ממני בו. לא פשוט לראות מישהו אחר בנעליים שלי, זה הרגיש כמו חוויה חוץ גופית. אני חייב לומר שזה קרדיט עצום לג'ו (ג'יי. קיי. רולינג – שירית גל) על הדרך שבה היא יצרה את העולם הזה ומה שהצליחה להשיג איתו, שהוא נגע ועדיין נוגע בכל כך הרבה אנשים, ואני לחלוטין מודה על האפשרות שניתנה לי ומרגיש מאוד גאה בחלק שלי בו".
"יש הבדל בין מעריצים בחלקים שונים של העולם", הוא אומר. "בספרד אנשים שראו אותי היו הרבה יותר מלאי תשוקה, נגדיר את זה ככה. תמיד ניגשים, יוצרים מגע ישיר, שולפים טלפונים, מצלמים. באנגליה הם יותר מאופקים, יותר סנובים או יותר מכבדים מרחב אישי - שאלה של השקפה. מעניין איך הישראלים היו מתנהגים".
