מישהו יחטוף פה מנה
רובנו חוטאים באכילה ובשתייה במהלך הנהיגה. זה מפתה, הרי הפקקים כל-כך משעממים ובעבודה יש כל-כך הרבה לחץ. לאחרונה החלה המשטרה לקנוס נהגים שעושים זאת. האם זה מוצדק? האם ההרגלים האלה באמת פוגעים בבטיחות הנהיגה? שלחנו את נטלי דדון לנסיעת מבחן כשכריך בידה
בשיתוף מובילאיי
הישראלי הממוצע מבלה בנהיגה מעל 577 שעות בממוצע בשנה. מדובר על יותר מ-24 ימים שלמים, כמעט חודש למעשה, וזה נתח משמעותי מאוד מחיינו. לכן, זה לא מפתיע שיש לא מעט פעילויות שאנחנו עושים ברכב, כולל כאלה שהחוק אוסר עלינו במפורש כבר זמן רב (הלו, סימסת עכשיו, תעמוד בצד), ואחרות ששוטרים התחילו להילחם בהן בזמן האחרון, למשל לאכול ולשתות.
בחודשים האחרונים התפרסמו לא מעט סיפורים (שחלקם הועלו לפייסבוק על-ידי נהגים זועמים) על אנשים שקיבלו דו"חות כי שתו מבקבוק במהלך נסיעה, או לגמו קפה, או אכלו פלאפל. ברוב המוחלט של המקרים טענו הנהגים שנטפלו אליהם סתם, שמדובר בניסיון מיותר להוציא כסף מאנשים תמימים. כמעט כולם טענו שאין שום בעיה לנהוג כראוי גם בזמן הגנבת ביסים ולגימת שתייה קלה.
אך מתברר שזה לא בדיוק המצב. לא מאמינים? ידענו שלא, לכן שלחנו את נטלי דדון לבדוק כיצד נראית הנהיגה שלנו כשאוכלים ושותים במקביל. הניסוי נעשה במגרש נהיגה סטרילי כמובן, יחד עם גדי טריכטר, מנהל מקצועי בבית הספר לנהיגה "שרייבר". התוצאות לפניכם.
"נטלי, הבאתי לך כריך קטן", מתחיל טריכטר את נסיעת המבחן עם פינוק. "בואי נראה מה קורה לנהיגה שלך תוך כדי אכילת הכריך ושתיית מים". אין ספק שדדון הגיעה מוכנה למשימה, את הכריך היא פתחה בין רגע, בעודה נוהגת. אם תשאלו אותה, זו מיומנות שקשורה ישירות לעובדת היותה אם חד-הורית, שנאלצת באופן קבוע לעשות כמה דברים במקביל.
ההתחלה טובה. נטלי מציינת שהכריך אפילו טעים. "את רואה שם את הקונוס הגבוה הזה? אנחנו נוסעים לעברו. כשאת נכנסת לתוך המשטח האפור הזה, תני בריחה שמאלה או ימינה לפי מה שאני אגיד לך", מדריך טריכטר. והנה הגיע רגע האמת. דדון, שכריכה בידיה, לא הצליחה להתחמק מהמכשול. על אף שהוא לא רצה להגיע לרגע הזה, טריכטר נאלץ לבשר לה ש"עשתה תאונה".
דדון, מצידה, ממשיכה לתת צ'אנס לכריך. מבלי לשים לב היא אוכלת אותו בשתי ידיים, למורת רוחו של טריכטר שמזכיר לה שזו הגזמה פראית. הוא רק לא מביא בחשבון שאם חד-הורית גם צריכה לנצל כל הזדמנות לאכול, כי אין לדעת מתי שוב יהיה לה זמן לזה.
בשלב הבא, נטלי מתחילה את משימת השתייה. "נוסעים לעבר הקונוס הגבוה, ואני אבקש ממך ברגע האחרון להתחמק ממנו". דדון, שנאבקת בפתיחת הבקבוק, מציינת שבכבישים אמיתיים יש רמזורים אדומים שהם בדיוק הזמן לפתיחת הבקבוק כראוי.
טריכטר מתעלם מההערה, ומבקש ממנה לא לעצור מכיוון שבתרגיל שהוא הכין עבורה יש תנועה מאחור וכולם "חייבים לזרום" במקשה אחת, אחרת יתנגשו בה מאחור. "בואי נעלה את המהירות, יופי. אנחנו מתקרבים לקונוס", אומר טריכטר, מבקש מנטלי לפנות שמאלה, והופ, מערכת ההתראה של המכונית מצפצפת כהוגן, כך שברור שהפנייה לא ממש צלחה.
"זה היה מסוכן", מודה דדון. טריכטר המנוסה מתעניין לאן נעלם הפקק של בקבוק המים. דדון עונה שהוא נפל על רצפת המכונית. "או, באותה שנייה שהורדת את העיניים כדי לחפש לאן הוא עף, המערכת הצילה אותך. אם לא היית שומעת את האזהרה שלה ומרימה את העיניים, בכביש אמיתי יכולנו לגמור בתוך איזה רכב". והכל בגלל שלוק של מים, זוכרים?
במהלך נסיעת המבחן הזו המערכת צפצפה לא מעט, ודדון מאבדת את התיאבון בשלב כלשהו. "הצפצופים החזירו אותי לפוקוס כמובן", היא אומרת, "אבל... השניות האלה הן כאילו ברורות לנו מאליהן, ולמעשה הן מסוכנות".
"וזה בדיוק מה שצריך כדי שתהיה תאונה", משלים טריכטר, וממשיך: "נטלי, מערכת התראה אקטיבית יכולה להתריע כמו שהיא התריעה פה, על הולך רגל שהתפרץ לכביש, עצירה פתאומית של רכב לפנינו ועוד. אבל זה לא בא במקום נהיגה נכונה ובטוחה, וראינו שאכילה ושתייה כן מסיחות את דעתנו מהכביש". דדון מסכמת איתו שכשהיא תרצה להמשיך לאכול את הסנדביץ', היא תעצור בצד.
האם היא תתמיד בזה? רובנו מתקשים לעמוד בגזירה הזאת, אבל שלא תחשבו שאין לזה מחיר.
בשיתוף מובילאיי
לפנייה לכתב/ת 
