75 שנה למרד במחנה ההשמדה סוביבור: "רצו להימלט מהגיהינום"
"יד ושם" ערך טקס לציון הבריחה ממחנה הריכוז וההשמדה על אדמת פולין בהשתתפות שגרירי הולנד וסלובקיה. נציגת הדור השני: "הורינו היו על סף ייאוש - אך מלאי תעוזה. רק בבגרותינו הבנו שאי אפשר להימלט מהטראומה"
בני הדור השני לניצולי המרד במחנה הריכוז וההשמדה סוביבור השתתפו היום (ג') לצד שגרירי הולנד וסלובקיה בכנס לציון 75 שנה למרד היהודי בבית הכנסת ב"יד ושם" בירושלים. יחד עמם הגיעו גם סגני השגרירים מפולין ורוסיה.
נציגת הדור השני, דבורה פישמן, סיפרה על זיכרונות הוריה ועל גבורת המרד: "בין השורות, כשהם צופים אל עבר ארובות תאי הגזים, רמוסי כבוד, קפואים מקור, קשרו את גורלם האסירים. קצין רוסי סחף אחריו קבוצה של אנשים מותשים על סף יאוש וכך החל המרד. בהינתן האות הרגו כמה נאצים בבתי המלאכה וניסו למלט את נפשם מהגיהינום. כולם היו צעירים, חלקם נערים ואפילו ילדים שאיבדו את משפחותיהם, וכולם היו מלאי תעוזה - כאלו היו הורינו".
פישמן סיפרה על הבית שבו גדלה בצל הטראומה הגדולה של הוריה. "כבני הדור השני אנו חייבים לתת מקום לטראומה שממנה הורינו ניסו למצוא חיים שקטים ושלווים. רק בבגרותינו הבנו שאי אפשר להימלט מהטראומה. מפוקחים וחריגים ככל שנהיה, לנצח נישא את הכאב של הורינו שניצלו מסוביבור. נישא עימנו שעה שעה את התודעה ההיסטורית ואת האהובים שנקברו על אדמת פולין. אשרינו שאנו חווים את צמיחת המדינה ואנו מייחלים להיות חלק מישראל מכבדת ושיוויונית. את החוסן אנו מבקשים לשמור ולהעביר לילדינו בני הדור השלישי ואלו שיבואו אחר כך".
באירוע דיבר גם הארכיאולוג יורם חיימי שחפר במשך 11 שנים במחנה ההשמדה על התגליות והממצאים מהמקום. "מצאנו 70 אלף חפצים של אנשים ואנחנו מקווים שכך אנחנו מספרים את הסיפור של סוביבור".
החפירות של חיימי גילו את מה שהגרמנים ניסו להסתיר. "במהלך החפירות נמצאו תשע משרפות פתוחות. ב-2014 קיבלנו אישור להסיר את האספלט ומתחת לכביש מצאנו שרידים של ארבעה תאי גזים וראינו את יסודות תאי הגזים. מדובר בשמונה תאי גזים, 350 מ"ר - 800 יהודים נרצחו בשבע דקות".
"חפרנו באדמת חול ומצאנו תכשיטים, זהב, נעליים, ארנקים וגם טלאי צהוב", אמר חיימי. "בשנת 2012 גילינו דיסקית של ילדה קטנה בשם לאה ובהמשך הגענו ללאה אחרת - שקרויה על שמה. מצאנו את את החפירה שאיתו חפרו האסירים את המנהרה. בנוסף, מצאנו ספל עם אותיות בעברית ומגן דוד, שבהמשך יעבור למרכז מבקרים במיידנק. באחד הבורות מצאנו תליון עם הכיתוב 'שמע ישראל'. מצאנו דיסקית של ילד בשם דידי ז'ק מהולנד ובהמשך מצאנו את ליז אחותו שעדיין בחיים ובפעם ראשונה קראו קדיש איפה שנמצאה הדיסקית".
יוסי גביר, מנהל יחסים בינלאומיים וקשרי ממשל ב"יד ושם", הוסיף כי "דווקא מתוך ההתמקדות המדויקת באמת ההיסטורית המלאה של מארעות ומוראות השואה,
ובכללם הסיפור של הרצח והמרד היהודי בסוביבור, דווקא מכך עשויה לנבוע תועלת מרובה לכל העמים ולכלל האנושות" .
ד"ר לאה פרייס, חוקרת במכון הבינ"ל לחקר השואה של "יד ושם", סיפרה הבוקר באולפן ynet כי הסרט המפורסם שנעשה על הבריחה מהמחנה עזר להשאיר אותו בתודעה. "ביחס למרד בגטו ורשה מרד סוביבור באמת נשכח, אבל ביחס למרידות אחרות במחנות הוא דווקא יותר ידוע בגלל הסרט שעשו עליו".
עוד סיפרה כי "המרד הזה פרץ על ידי היהודים שהתגבשה בהם ההבנה שהסיכוי שלהם להישאר בחיים הוא אפסי, בדיוק כמו מאות האלפים שהיו שם לפניהם ונרצחו. הם ידעו מה מתנהל שם. מה עוד שהגיעו ממחנה שכן, בלז'ץ, קבוצה של 600 אסירים יהודים שנרצחו ביריות, ובכיס של אחד היהודים האלה נמצאה אזהרה כתובה – דעו לכם, אם לא נשארתי בחיים זה יהיה גם גורלכם. התחושה הייתה שהזמן אוזל ולא פועל לטובתם".
לפנייה לכתב/ת 
