"לחבק תינוק שלא שלי כי אין לו אף אחד"

"אני צריכה להרגילו למגע רך ואוהב מאחר שאף אחד לא בא לבקר אותו, ומגע האחיות המטפלות, שכלל רחיצה ודאגה לניקיונו, לא הספיק. הרופאים שנגעו בו רק הכאיבו לו עם בדיקות חוזרות ונשנות ודקירות בלי סוף, ולכן הוא נרתע ממגע". מתנדבת בעמותת "חיבוק ראשון" משתפת לקראת "פסטיבל חיבוקים" שיתקיים בסוף השבוע

המחבקת פורסם: 11.10.18 , 10:16

כשהגעתי לבית החולים למחלקת תינוקות, שם הוא שכב, מאוד התרגשתי. הוא היה תינוק, אחד מתאומים לא זהים. זו הפעם השנייה שקראו לי לטפל בתינוק מאז הצטרפותי לעמותת חיבוק ראשון. אני זוכרת את השיחה עם העובדת הסוציאלית של העמותה שהכינה אותי לקראת מפגש עם תינוק מאוד פגוע כי ידעה שאני רגישה. לרוב אנו מקבלים מידע על אודות התינוק שבו נטפל, אך מתוך שמירה על חיסיון התינוק הוא אינו מפורט ביותר.

מבט ראשון בתינוק, והרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף בבטן. הוא היה פצפון, בקושי מילא את מחצית עריסת התינוק, אשר הייתה מכוסה ב"שמיכת צינורות". צינורות שנכנסו לקיבה כדי לספק לו מזון, צינורות שהיו מחוברים למסכת חמצן וכן צינורות ששימשו נקזים.

מראהו של התינוק שטף אותי ברצון עז לעטוף אותו בזרועותיי ולהגן עליו.

האחות הראשית של המחלקה, שראתה את פניי הנרגשים, ניגשה ונעמדה לידי מול עריסת התינוק. היא הסבירה לי כי הקטנטן נולד פג ופגוע ביותר. מערכת העיכול שלו לא הייתה מפותחת, היו חסרים מרכיבים חיוניים, משום כך החדירו לו צינורות לקיבה כדי להחדיר לו מזון.

מתנדבת בעמותת חיבוק ראשון מחבקת תינוק ()

"מביקור לביקור מצאתי שהוא 'משתף איתי פעולה'. הוא נרגע יותר, הפסיק לטלטל את הראש ואפילו הצלחתי להרדים אותו על הידיים"

הריאות שלו לא היו מפותחות מספיק, הוא התקשה מאוד בנשימה ולכן היה מחובר למערכת חמצן מסונן. בנוסף לכך הוא היה עיוור, והרופאים טענו שהוא כנראה גם אינו שומע משום שלא הגיב לרעשים.

חשבתי על הילדים שלי, והציפו אותי דמעות. איזה מזל שנולדו בריאים. איך בכלל מתמודדים עם כל הפגיעות של התינוק? אני מודה שהרגשתי לרגע בת מזל, בת מזל על שאיני האם שצריכה לקבל החלטות כה גורליות וקשות בנוגע לבנה. הרגשתי אמפתיה כלפי האם, וליבי נפתח לתינוק.

העובדת הסוציאלית הדריכה אותי לגבי תפקידי כמחבקת לתינוק: אני צריכה להרגילו למגע רך ואוהב, מאחר שאף אחד לא בא לבקר אותו, ומגע האחיות המטפלות שכלל רחיצה ודאגה לניקיונו לא הספיק. הרופאים שנגעו בו רק הכאיבו לו עם בדיקות חוזרות ונשנות ודקירות בלי סוף, ולכן הוא נרתע ממגע. חיבקתי וליטפתי אותו הרבה.

כאן התחילה ביני לבין התינוק "חברות" מיוחדת במינה. מרגע שהגעתי אליו, פעמיים בשבוע למספר שעות בכל פעם, רק עמדתי ליד עריסתו וליטפתי אותו. בכל מקום שהיה חשוף ואפשר.

יום אחד אמר לי רופא, "נסי להרים אותו על הידיים". אני, בחרדת קודש, מרימה אותו על הידיים, והוא אינו בוכה אבל מנסה להתפתל, לא רגוע, מטלטל את הראש מצד לצד. לאחר כמה דקות החזרתי אותו לעריסתו.

מזל שאני כאן והתינוק מקבל חום ואהבה

מאותו יום, בכל פעם שהנסיבות אפשרו הוא היה חבוק בידיי. מביקור לביקור מצאתי שהוא "משתף איתי פעולה". הוא נרגע יותר, הפסיק לטלטל את הראש ואפילו הצלחתי להרדים אותו על הידיים. הסתובבתי עימו על הידיים דקות ארוכות, כמו "אם" גאה. הרופאים ציינו בפניי שחל שיפור משמעותי בתגובות שלו לטיפולים ושהוא הרבה יותר רגוע.

טיפלתי בו כחצי שנה. שאלתי מדוע אין הורים המגיעים אליו, ונאמר לי כי הפרוגנוזה של התינוק אינה טובה, וכנראה לא יאריך חיים. מי יודע מה נכון לעשות במצב שכזה? אין תשובה... חייכתי בביישנות אל עצמי פנימה. מזל שאני כאן והתינוק מקבל חום ואהבה. גם אם זה לזמן מה.

ואז הגיע היום שממנו חששתי. הגעתי לעריסתו ולא מצאתי אותו. נבהלתי, חשבתי, זהו? כך נפרדים? מהר מאוד עדכנו אותי שהוא הועבר לטיפול נמרץ ילדים. לשמחתי העובדת הסוציאלית בעמותה הצליחה לסדר שאמשיך לחבק אותו במחלקת טיפול נמרץ ילדים.

כעבור חודש וחצי במחלקת טיפול נמרץ הוחלט להעבירו למוסד שיקומי. קיבלתי הדרכה והכנה מראש לקראת הפרידה ממנו, וכשליוויתי אותו אל האמבולנס אחזתי בידו והבטתי בו, הוא הפנה ראשו לכיווני, ובדרך זו נפרדתי ממנו.

נפרדתי אך לא שכחתי, גם את התינוקות האחרים שליוויתי וחיבקתי. אני רואה בחיבוק דרך חיים ומצווה.

הכותבת, אם ומתנדבת בעמותת "חיבוק ראשון", ביקשה להישאר בעילום שם. שמה המלא שמור במערכת.

בשבת הקרובה (13/10), במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב, יתקיים לראשונה "פסטיבל החיבוקים של יפה" למען תינוקות נטושים ועזובים בישראל.

מיזם "החיבוקים של יפה" הוקם לאחר פטירתה של יפה נוף, אם לשניים, לאחר מאבק ממושך בסרטן, במטרה להפיץ את הנתינה והחום של יפה באמצעות פעילויות התנדבות חברתיות בנושאים שונים.

"להפיץ את הנתינה והחום של יפה באמצעות פעילויות התנדבות חברתיות בנושאים שונים". יפה נוף ז"ל

השנה החליטו בני משפחתה וחבריה של נוף ז"ל לשתף פעולה עם עמותת "חיבוק ראשון" - עמותה שאינה נתמכת על ידי המדינה ומתקיימת מתרומות בלבד. כל ההכנסות מהפסטיבל ייתרמו לטובת הכשרה וציוד למתנדבות המעניקות חיבוקים ומגע יומיומי למאות תינוקות נטושים בבתי חולים בישראל.

הפסטיבל יארח עשרות פעילויות מגוונות לכל המשפחה: מתחם פעילות מרכזי עם עשרות פעילויות - סדנאות יצירה, עמדות איפור וקעקועים, פעילות מוזיקלית, ג'ימבורי ועוד; מתחם הצגות נבחרות של תיאטרון אורנה פורת, תיאטרון רעיון ויובל אברמוביץ; מתחם סטודיו לתינוקות עם יוגה לתינוקות, סדנאות צילום, ריקוד וליווי התפתחותי, מתחם ספא אורבני, יריד מעצבים ועוד.