תפרגנו לאהבה

באמצע אימון כושר, בעודי מחשבת את נפשי למות (ואת גופי גם), נעמדה מולי מישהי וביקשה שאני אכתוב גם על רווקות. ניסיתי להבין מה היא רוצה, אבל הייתי באמצע סקווטים, וחוץ מזה שכאבו לי כל השרירים, כולל כאלה שלא ידעתי על קיומם, טיפות הזיעה זלגו לי לאוזניים ולא שמעתי טוב.

"את שומעת?" שאלה הבחורה החטובה, "תכתבי על רווקות שמגיעות לגיל שלוחצים עליהן להתחתן ולהקים משפחה. כמעט התחתנתי עם מישהו בגלל שכולם ישבו לי על העורק, אבל ברגע האחרון חזרה לי השפיות", היא דיברה כאילו אנחנו יושבות בבית קפה ולא כאילו אני יושבת באוויר בלי טיפת אוויר. "יש לי הרבה חברות שעברו את השלושים ומתקרבות לארבעים, והן מתחתנות בגלל הלחץ עם גברים שלא מתאימים להן. עוד כמה שנים הן יגיעו לסדנאות שלך כי כבר עכשיו לא טוב להן".

בכל פעם שאני שומעת על אשה שמתחתנת מתוך לחץ חברתי או מוסכמה כלשהי אני חשה עצב. אני יודעת על אותה אשה יותר משהיא יודעת על עצמה באותו רגע: אני יודעת שהיא תשתדל לעשות הכי טוב שהיא יכולה כדי שהמערכת הזוגית והמשפחתית תפעל כמו שצריך, היא תיכנס להריון, היחסים עם הבעל יתקררו, היא תעשה מה שאפשר לשמור על הבית, תרצה את כולם מלבדה, תרגיש קטנה, תשכח כמה חזקה היא הייתה לפני שהתחתנה ואיך התפרנסה בזכות עצמה, בלי אף גבר בסביבה. אני יודעת את זה, כי אחר כך היא יושבת מולי על הכורסא העמוקה ושואלת איך זה קרה לה.

תנו לאנשים להתאהב במי שהם רוצים

יותר מדי אנשים מתחתנים בגלל יותר מדי סיבות לא נכונות: גיל, דת, מין, מוצא, סטטוס חברתי, מצב חשבון בנק, הורים לחוצים, סבתא על ערש דווי, סביבה לא תומכת. הם מתחתנים מתוך פחד ואחר כך מפחדים להתגרש. מעטים עושים את הצעד שנכון עבורם, הרוב מפחד ממה יגידו האחרים – אותם אחרים שהשכנים אינם נאים בעיניהם.

אני מוקפת בעשרות-אלפי נשים, נשואות ולא נשואות, שמחפשות אהבה, כמהות לה, משתוקקות ומתאוות אליה. הן מחפשות אהבה אצל הבעל, בן הזוג, באתרי היכרויות ולפעמים מתנחמות ללילה. בעידן שבו הכל אינסטנט וכל כך קשה לנו למצוא אהבה ולהחזיק בה, צריך להוקיר כל רגע של אושר.

תפסיקו להגיד לאנשים במי להתאהב

לדברים שאמר אורן חזן על חתונת המגישה לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי יש טעם של רעל. מילותיו הן רקב תוסס של אדם שלא יכול לשמוח בשמחת האחר, אדם שלא יכול לפרגן לאהבה באשר היא אהבה. אני לא מאמינה שאדם מסוגו יודע אהבה אמיתית מהי, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה שמסתכלת עמוק לתוך הנשמה ולא לתעודת הזהות.

כשהיה לי חבר תימני בגיל 16 הסתכלו עלינו בעין עקומה, כאילו שיש קוד של מה אסור ומה מקובל. כמעט שלושים שנה אחרי זה, אני יושבת מול גרושה סופר אינטליגנטית שמתנצלת שהיא בזוגיות עם גבר שלא סיים תיכון, למרות שמעולם לא הייתה כה מאושרת.

אנשים, תפסיקו לדחוף את האף. תפסיקו להגיד לאנשים איך לחיות את חייהם, במי להתאהב, מה ללבוש, איך להתאפר, עם מי להתחתן ומתי. אל תגידו לאנשים מה לאכול, איך לאכול ושהם שמנים או רזים מדי. תפסיקו להתעסק בחיים של אחרים רק בגלל שהחיים שלכם ריקניים וחסרי תוכן. פרגנו לאהבה מכל סוג, בכל צבע, בכל צורה. תתחילו בזה שתפרגנו לעצמכם, תאהבו את עצמכם, אבל באמת, לא בפוזה.

או שתלכו לעשות סקווטים. זה משחרר אנדורפינים ותהיו יותר טובים לעצמכם ולסביבה.

רק אהבה מביאה אהבה,

גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות בשיטת "אני מלכה", מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר" ועתונאית בידיעות אחרונות.