שלום אסייג: "יש עליי אנטי אוטומטי"
כבר 25 שנה שלום אסייג קורא ביקורות רעות, אבל לא נותן להן לעצור אותו. "בתחילת דרכי כתבו שתכף איעלם והמשכתי לפוצץ אולמות", הוא אומר בריאיון לקראת שובו למסך עם "שנות ה-80", ומסביר מה גרם לו ליצור סדרה שכולה עדות, מבטאים ושכונה
שלום אסייג תכנן להעלות סדרה על חייו - קומיקאי מצליח בתל אביב, גרוש ואבא. הוא כבר כתב והשלים אותה עם אחיו מני אסייג, אבל ברגע האחרון - בגלל שיחה אחת - הוא התחרט ועשה פניית פרסה, מתל אביב לטירת כרמל. כמה שנים לאחר מכן, עם הרבה סדרות מסביב על חייהם של קומיקאים, אפשר להגיד שהפנייה הזו השתלמה, ובגדול.
"הבטן התהפכה לי", הוא מספר בריאיון על אותו רגע, "הייתה לי כבר סדרה כתובה, ואז, בשיחה עם חברי הטוב שבי זרעיה, הוא אמר לי, 'עזוב, תביא את הילדות שלך. זה מה שהפך את המדינה במופע הראשון שלך וזה מה שיצליח'. וככה החלטנו לגנוז את זה. רצינו להביא משהו של השכונה. ידעתי שאני לוקח סיכון, ידעתי שיקטלו אותי, אבל גם ידעתי שזו האמת של כל כך הרבה אנשים, ושהחיבור יהיה מהמקום הזה".
וכך נולדה "שנות ה-80", אחת הסדרות המצליחות בטלוויזיה הישראלית שחוזרת הערב (ג') ברשת לעונה רביעית הכוללת 21 פרקים.
זה לא מובן מאליו שסדרה מקבלת רוח גבית חזקה כל כך.
"זה לא מובן מאליו אבל לאור ההצלחה של שלוש העונות הראשונות ברשת החליטו לקחת את זה כמה צעדים קדימה עם עונה ארוכה, ובנוסף - תהיה גם עונה חמישית שאנחנו כבר כותבים. זה משמח מאוד ולא רק לנו - בעידן שנראה היה שהריאליטי השתלט על המסך, לקומדיות ולסדרות זו בשורה מצוינת".
הביקורות קטלו אתכם בהתחלה, אבל הקהל הצביע בשלט.
"יש אנטי אוטומטי עליי עם מה שאני מביא, ראיתי את זה ממבקרים, אבל בסדר. יש אמת שאתה הולך איתה ואני יכול לקלוע לטעם המבקרים, אני בחור אינטליגנט. אם אני אשב ואכתוב תסריט שארצה לקלוע לטעמם, אצליח, אבל זה לא אני, אני עושה את מה שאני מאמין בו. 'שנות ה-80' היא בכל זאת לא סדרה רגילה, אתה מביא פה משהו שונה ממה שאתה רגיל לראות בטלוויזיה, זה משהו שקשה לעיכול. זאת פעם ראשונה בתולדות הטלוויזיה בישראל שיש סדרה שהיא פריפריאלית מאה אחוז, קומדיה שלא מתביישת להביא את העדות וגם את המבטאים - ללכת עם זה הארד קור, כמו שזה היה בילדות. נכון, חלק מהדברים מוגזמים כי זאת קומדיה, אבל לפעמים אנחנו גם מעדנים כי המציאות שגדלנו בה הייתה מוטרפת. מלחמת תרבויות ואמצעים דלים אבל המון שמחה, המון אהבה והמון מסורת, ואני חושב שזה הכוח של הסדרה, אלה דברים שלא ראו בטלוויזיה".
למה אתה מרגיש שיש עליך אנטי אוטומטי?
"אף פעם לא כיף לקרוא ביקורות לא טובות, מצד שני - אני 25 שנה בתעשייה והיו עליי לא מעט ביקורות לא טובות. בתחילת דרכי כתבו עליי שאני תכף איעלם והמשכתי לפוצץ אולמות, להביא קהל ורייטינג בטלוויזיה, אני שם את הדברים בפרופורציות. מה שחשוב זה שאנשים יראו את התוכנית ויאהבו אותה ויהיה לה באזז. ל'שנות ה-80' יש באזז שלא היה לאף סדרה אחרת, והיו קומדיות מצוינות ומוצלחות. יש לה שפה, ועם העונות גם המבקרים התחילו לאהוב".
העונה הרביעית תמשיך לספר את סיפור שכונת ילדותו בטירת כרמל בתוספת כמה ליהוקים חדשים - מירי בוהדנה, לינור אברג'יל ואלברט אילוז. "בגדול העונה הזאת ממשיכה לספר את אותם הסיפורים, אותה השכונה אותו הצבע. כמובן שיש שחקנים חדשים, הוספנו קצת יופי לסדרה. אלברט אילוז זה פחות במחלקת היופי ויותר במחלקת הכישרון", הוא צוחק.
אתם גם נותנים במה להרבה שחקנים פחות מוכרים. זו החלטה מודעת?
"כשהתחלנו רציתי מאוד להביא שחקנים אותנטיים, הסדרה הזאת הרי מורכבת מהמון צבע והמון עדות. הליהוק בעונה הראשונה היה קשה מאוד - רציתי שכשאנשים יראו את זה, הם יחשבו שאלה אנשים אמיתיים, שיראו כמה שפחות פנים מוכרות. חלק מהאג'נדה של מני אסייג אחי, שהוא התסריטאי הראשי של הסדרה, וגם של הבמאי קובי חביה והמפיק יואב גרוס היא לתת במה לשחקנים מהפריפריה שלא הצליחו לפרוץ, שלא גילו אותם, שלא היו להם יכולות להתקדם בתל אביב".
לאנשים מהפריפריה עדיין קשה יותר בשואוביזנס?
"ברור שכשאתה מהפריפריה הרבה יותר קשה לך. קודם כל אתה צריך לעבור לתל אביב, לשכור דירה, זה עלויות גדולות. כשסיימתי צבא לא עשיתי את זה כי לא יכולתי להתפרנס פה. אמרתי לעצמי מה, אני אעבוד 24 שעות בשביל לממן את הדירה? אז הלכתי לצוות בידור באילת ומשם זה התפתח. זה לא קל, אבל עושים את זה. יש כאלה שוויתרו בגלל זה על החלום".
