"הבדידות היא הכי קשה בחיים כהומלס"
בעיר ברייטון שבאנגליה אחד מתוך כל 69 תושבים הוא חסר בית. הצלם עמית זכאי ליווה הומלסים בעיר וראיין אותם על החיים ללא קורת גג. "על מה אתה חולם בהקיץ?", "מה השיר האהוב עליך" וגם "איך הפכת להומלס?", היו חלק מהשאלות עליהן ענו. צפו בראיונות מתוך פרויקט הצילום
"איך הפכת להומלס?", "מה הדבר הכי קשה בלהיות הומלס?", וגם "מה השיר האהוב עליך?" ו"על מה אתה חולם בהקיץ?" - היו חלק מהשאלות ששאל הצלם עמית זכאי הומלסים ברחבי העיר ברייטון שבדרום-מזרח באנגליה. ולמה דווקא בברייטון? משום שזכאי, ששהה במקום במסגרת חילופי סטודנטים, גילה נתון עגום: אחד מתוך כל 69 תושבים בעיר הוא חסר בית. מכאן שמו של הפרויקט - 1in69.
"סמים, שיחה עם אנשים, סקס ולעשות דברים נחמדים בשביל אחרים", הייתה תשובתו של ניל בן ה-35 כשנשאל "מה משמח אותך?". ארנה בת ה-48 בכלל עבדה בגיוס צדקה להומלסים, עד שפוטרה מתפקידה והפכה להומלסית בעצמה, וג'ון סיפר על הדבר המאתגר ביותר בחיים כהומלס: "הבדידות. כשהפכתי הומלס נכנסתי לדיכאון. הרגשתי שאף אחד לא יכול לעזור לי. ביקשתי עזרה ממשפחתי וסירבו לעזור לי. הייתי צריך לצאת בעצמי מהדיכאון. דיכאון הוא הרבה יותר גרוע כשאתה ברחוב".
במהלך העבודה על הפרויקט זכאי יצר קשרים קרובים עם דרי הרחוב, שוחח עמם ותיעד את השיחות במצלמתו. כמו כן הוא חילק להם מצלמות חד-פעמיות כדי שיוכלו לתעד את חייהם ברחוב. כך, בפתיחות וללא צנזורה, מאפשרים חסרי הבית הצצה כנה לחייהם.
"למדתי עד כמה פשוט להגיע לסיטואציה הזו" מספר זכאי, "ראיתי אנשים מרקע נורמטיבי לגמרי שמגיעים למצב כזה, ועד כמה קשה לצאת ממנו". הוא הבחין כי אנשים רבים מנסים להושיט יד להומלסים, אבל לדבריו הסיוע מורגש בעיקר בחגים - התקופה שבה אנשים משתדלים במיוחד לעשות מעשים טובים. לאחר מכן, הוא אומר, הכול נעלם.
כל המרואיינים מיד התמסרו לפרויקט ונתנו אמון?
"הלוואי. לקח לי חודש שלם עד שהצלחתי לקבל מהם טיפת אמון. בגלל שהייתי שם במשך ארבעה חודשים, הספקתי להכיר דמויות מפתח ברחוב והם היו אנשי הקשר שהכירו לי אנשים אחרים - הם מה שנקרא 'ההומלסים הוותיקים', דמויות שכולם ברחוב מכירים. ברגע שהם סמכו עליי, היה לי הרבה יותר נוח. אבל היו כאלה שלא נכנסו לפרויקט כי הרגשתי שלי אין אמון בהם, שזו הצגה שהצד השני עושה. אנחנו הרי ישראלים ומכירים ציניות ומשחקים, אז היו כאלה שהרגשתי שהסיפור שלהם לא אמין".
רגע אחד שנגע במיוחד ללבך?
"ג'ון, בחור סקוטי - בנאדם משכיל, מספר שפעם אחת היה חולה בדלקת ריאות, וברגע של חוסר תשומת לב השאיר נר דולק, נשרף לו הקראוון והוא מצא עצמו ברחובות. הוא הכי רחוק מהסטריאוטיפ הקלאסי של הומלס - אלכוהוליסט או נרקומן, הוא לא מתעסק בזה; אחד ההומלסים, ניל, סיפר על חברה שלו, ועל כך שהם נפרדו וחזרו כל הזמן. כשנפגשנו באחד הימים הוא מאוד התרגש - החברה בדיוק סימסה לו אחרי תקופה ארוכה שלא דיברו. אז כששאלתי אותו על השיר האהוב עליו, הוא התחיל לשיר לעיני המצלמה את השיר שלהם. היה נחמד לראות אותו פתאום יוצא מהבאסה השגרתית, הוא התחיל להגיד לאנשים 'איזה כיף, חברה שלי דיברה איתי'".
הפרויקט של זכאי, שנוצר לרגל סיום לימודיו בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה, נבחר בחודש האחרון בתחרות הצילום הבינלאומית International Photography Awards, בקטגוריית Honorable Mention. צפו בניל, ג'ון וארנה - שלושה מתוך חסרי הבית שהתראיינו לפרויקט.
