אלו החוויות המשפחתיות שהילדים זוכרים
רוצים שלילדים יהיו זכרונות ילדות חזקים וטובים? זה תלוי רק בכם וממש לא בחשבון הבנק שלכם. לא חייבים לקחת אותם לחופשה בתאילנד או לעשות להם מסיבה מושקעת עם מפעיל ומכונת פופקורן. מסתבר שהם דווקא זוכרים את הדברים הפשוטים יותר
אחד מזיכרונות הילדות החזקים והטובים ביותר של הבת שלנו (שכבר בהחלט לא ילדה) הוא מארגז החול. בדיוק שיפצנו את הבית, מרצפות הסלון נעקרו, המשפצים, כדרכם של משפצים לא הגיעו ביום שהבטיחו, בעלי חשב שלא נצא מהשיפוץ הזה לעולם, ולילדה היה ארגז חול בבית. היא וחברתה הטובה הביאו דליים וכפות, בנו ארמונות ונהנו מכל רגע. זה לא היה טיול לחו"ל, לא מסיבה מושקעת עם מפעיל ומכונת פופקורן, לא קניית צעצועים עם חשבון פתוח, ארגז חול.
וזו לא רק הבת הפרטית שלנו. זיכרונות הם דבר מוזר. אנחנו לא זוכרים הכל, ולא תמיד אנחנו זוכרים את מה שאנחנו חושבים, או שאחרים חושבים שנזכור. כל מי שהוציא כסף על גן חיות או ספארי ובסוף הילד זכר את שיירת הנמלים שעברה יודע על מה אני מדברת.
מחקרים מראים שזיכרונות הילדות החזקים והמשמעותיים שלנו מההורים שלנו עשויים בעיקר מרגעים ואירועים יום יומיים ואנושיים ולא מהדברים הגדולים והמפוצצים. אם תרצו - הזיכרונות שלנו מילדותנו ושל ילדינו מאיתנו ההורים עשויים מהחומרים הפשוטים של החיים - החומרים האמתיים והחשובים של החיים - סיפור של לפני השינה מכורבלים יחד בשמיכה, אפיית עוגיות, סתם יום של חורף יחד על הספה או קרב כריות.
הרגעים האלה אותם הילדים זוכרים הם מרכיב חזק של שייכות, חמימות, ביתיות וקבלה, ואלה הדברים החשובים לילדים באמת. ניקולס ספרקס, ההוא מהספרים הרומנטיים, אמר פעם שהדברים הרגילים ביותר בחיים הופכים ללא רגילים אם עושים אותם אם האנשים הנכונים. ומי יותר נכון ומשמעותי לילדים מההורים שלהם?
לשים רגע את השגרה הלחוצה בצד וליצור רגעים מיוחדים:
אחד הדברים החשובים לזכור הוא שזיכרונות קשורים קשר אמיץ לרגשות. זו הסיבה שלמידה זכירה היא למידה שגם מעוררת רגש ולא מספקת רק ידע (אותו, לפי המחקרים מתחילים לשכוח די מהר, כמו שכולנו יודעים מימי בית הספר).
במקרה של זיכרונות מהבית - לא האירוע עצמו, אלא החוויה הרגשית שליוותה אותו היא שנשארת אצל הילדים שלנו בזיכרון. אותו רגש של ביחד וחום ואהבה. אתם זוכרים את האוכל של סבתא או את ריח העוגה שקיבל את פניכם כשנכנסתם הביתה, כי הוא מעורר זיכרונות.
טקסים משפחתיים
אחת הדרכים להטמיע רגעים של זיכרונות חיוביים בד.נ.א המשפחתי הוא יצירת טקסים משפחתיים. בדרך זאת מקבעים את הרגעים המשפחתיים והפשוטים ושוזרים אותם באורח החיים המשפחתי.
הם יוצרים קביעות של אותם רגעים ותחושה של "זה ימשיך להיות ככה, זה לא היה רגע חד פעמי", ציפייה לפעם הבאה (ואנחנו יודעים שהציפייה למשהו מתוקה לעיתים קרובות אפילו יותר מהאירוע עצמו) ובניית מסורת שמחזקת את הקשר ותחושת השייכות. זה יכול להיות קישוט הבית לקראת חנוכה וטקס חנוכה עם משהו פרטי משלנו, ארוחות שבת או חגיגת יומולדת שיש לה מסורת משפחתית.
קראו עוד:
הילדים שמפחדים מהפסקות בבית ספר
"לבן שלי קשה בבית ספר וליבי יוצא אליו"
10 עצות למניעת התקף הזעם הבא של הילד
יש לי חברה שנוסעת עם שולחן היומולדת, המפה הספציפית ועוגת היומולדת המסורתית בעקבות בנותיה הבוגרות בכל מקום בארץ בו הן נמצאות באותו שלב, כי את המסורת שהתחילה כשהיו בגן לא שוברים. הן מצפות לכך היום ממש כמו אז. אצלנו במשפחה יש טקס מסיבת סוף שנה, בפארק הלאומי ברמת גן, שנמשך מימי הגן עד לתארים האקדמיים. וגם אם קשה יותר ויותר לארגן אותו עם השנים, עצם הניסיונות והשיחות עליו משמר את הזיכרונות והרגשות החיוביים שהם מעוררים.
מה שחשוב יותר הוא מה אנחנו עושים בתוך הסיטואציות האלה. אפשר לאפות עוגיות ולכעוס על הילדים כי הם מלכלכים את המטבח או להפוך את האפייה לחוויה נעימה וחיובית, זה בידינו. מתוך כך, מה שחשוב בעיקר, בטקסים המשפחתיים ובחיי היום יום הוא האווירה שאנחנו יוצרים, הרגש שנוצר בסיטואציה.
בפעילויות הקטנות של החיים יש את ההזדמנות הגדולה ביותר ליצור את הרגש הזה של החיבור, הקבלה והביחד. הרגעים הקטנים האלה מאפשרים הקשבה אמיתית, מתן תשומת לב ממוקדת ולא מחולקת וקבלה אמתית. כלומר, כשאנחנו אופים עוגיות, משחקים בחול שבסלון או חוגגים יום הולדת מה שהילדים יזכרו הוא את המרחב המוגן בו מותר להתנסות, לטעות, להביע דעות ומחשבות אמיתיות ללא חשש מביקורת ושיפוטיות.
ילדים שמרגישים שהם נשפטים או מבוקרים חשים בושה, תחושת חוסר מסוגלות וערך נמוך. לעיתים קרובות מכוונות טובות של לשפר, אנחנו "סוגרים" את הילדים שלנו. גם אם נעשה את הדברים המהנים והמגניבים ביותר - מה שהם יזכרו זה את איך גרמנו להם להרגיש. כבר נאמר שאנחנו לא נזכור את מה אמרו לנו, או את מה עשו לנו אבל נזכור באופן חזק וברור איך הרגשנו או איך גרמו לנו להרגיש.
בכלל, רגש הוא מרכיב חשוב בחוויה האנושית. הוא מספק לנו מידע חשוב על עצמנו, על אחרים ועל הסביבה ומשפיע על הדרך בה אנחנו רואים ומפרשים דברים ומה שאנחנו זוכרים. החוויה שלנו לעולם אינה אובייקטיבית אלא ניזונה מהרגש איתו נכנסנו אליה. כשאנחנו חווים רגש חיובי, נחווה גם את הסיטואציה כולה באופן חיובי יותר ונתמקד בדברים החיוביים שלה. לעומת זאת, כשאנחנו במצב רוח שלילי - אנחנו מתמקדים שחסרים או שלא פועלים וזוכרים אותם.
מתוך כך, מה שחשוב הוא לא רק יצירת הרגעים המשפחתיים יוצרי הזיכרונות אלא איך אנחנו מתנהלים ומה אנחנו עושים תוכם. זה לא אומר דרך אגב שצריך להפסיק לנסוע לטיולים או לחו"ל, או לעשות דברים מיוחדים. רק שצריך לזכור שמה שחשוב גם בהם זה הרגשות, התקשורת ומערכת היחסים בינינו לבין הילדים (ובין ההורים לבין עצמם).
ד"ר ניבה דולב, ראש המחלקה לחינוך, המכללה האקדמית כנרת
לפנייה לכתב/ת 
