מספיק עם הזיהום! מאחורי דו"ח המפעלים המזהמים
הגיע הזמן שהמשרד להגנת הסביבה יעבור מדיבורים ודברורים למעשים ברורים מול המפעלים החורגים ויעמוד לצידו של הציבור הרחב
מה אנחנו אמורים לעשות עם נתוני "מדד ההשפעה הסביבתית - דירוג חברות התעשייה בישראל" שמפרסם בכל שנה, זו השנה השביעית, המשרד להגנת הסביבה? איך אני, האזרח הקטן, יכול להתמודד עם המפעלים הגרועים סביבתית, המפעלים המזהמים, הרשימה האדומה של המפעלים בישראל, לא משנה איך תקראו לזה? מה המשרד להגנת הסביבה עושה כדי להפחית את הזיהום התעשייתי בישראל? והכי חשוב, האם המשרד מצליח? הרבה שאלות, הרבה מספרים וסטטיסטיקות, אך לצערנו התעשייה בישראל ממשיכה לזהם.
מבט ברשימת המפעלים הגרועים סביבתית שפרסם השבוע המשרד להגנת הסביבה, מראה נתונים לא מעודדים. נתחיל בשורה התחתונה, מתוך 20 המפעלים עם הניקוד הגבוה ביותר, כלומר עם פוטנציאל הסיכון הסביבתי הגבוה ביותר, 13 חברות עלו בדירוג בין 2016 ל-2017, לשלוש חברות הניקוד לא השתנה ורק ארבע חברות שיפרו את הניקוד. למעשה השינוי הזה משנה לשנה, שלצערנו מצביע על החמרה ולא על שיפור, הוא המדד החשוב ביותר, מפני שהוא מציג האם אנחנו באמת משנים כיוון.
מבט מדוקדק יותר על מרכיבי המדד הסביבתי, מציג עוד יותר את האכזבה והכעס. המרכיב הראשון של המדד, מרכיב ההשפעה הסביבתית של החברה, משקלל את הפליטות של מזהמים לאוויר, למקורות המים ולקרקע, את השימוש בחומרים מסוכנים ואת הקרבה של המפעל לאוכלוסייה.
רק לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את נתוני מרשם הפליטות של המפעלים (המפל"ס), נתונים המדווחים על ידי המפעלים עצמם, והתגאה בהפחתה הדרגתית של פליטות מזהמים לאורך השנים. בהתאם, גם מרכיב ההשפעה הסביבתית של מרבית המפעלים בעשירייה הראשונה ירד או כמעט לא השתנה. יחד עם זאת, חלק מהחברות המזהמות ביותר הראו עלייה בפליטות בשנה האחרונה, למשל פליטות של שפכים של חברת רותם אמפרט בנגב בע"מ, המדורגת ראשונה השנה, עקב קריסת בריכת שפכים של המפעל והזרמה של חומר חומצי ומסוכן לנחל אשלים, הובילו לעלייה ב-15% במרכיב ההשפעה הסביבתית של החברה.
לעומת זאת, מרכיב ההשפעה הסביבתית של בתי הזיקוק לנפט בחיפה, המדורגים במקום השני, ירד בכ-15%, על אף שלפי נתוני המפל"ס של בז"ן נרשמה עלייה של כ-21% בפליטת חומרים אורגניים נדיפים שאינם מתאן ועלייה של 18% בפליטות חומרים החשודים או מוכרים כמסרטנים. מה ניתן ללמוד מכך? שלא מספיק להסתכל על המספר הכולל או אפילו על עלייה או ירידה, אלא חשוב לדעת ולבחון ממה המספר מורכב, כי דין חומר מסרטן שמשתחרר לסביבה שונה מדין חומרים מזהמים אחרים.
הפיקוח והאכיפה
המרכיב השני של המדד הסביבתי הוא מרכיב הפיקוח והאכיפה, כלומר הפרות של הוראות החוק והתקנות בנושאי הגנת הסביבה שהתגלו במסגרת פעילות של המשרד להגנת הסביבה.
ברכיב זה המשרד להגנת הסביבה מתגאה ומתפאר במיוחד, ומציין כי "החמרת הפיקוח והאכיפה הסביבתית הובילו לעליה של 29% בנתונים של הפרות של החברות המדורגות". בהילקח בחשבון שרכיב ההשפעה על הסביבה של רוב החברות ירד או נשאר כשהיה, הרי שהעלייה ברכיב הפיקוח והאכיפה, ובמילים פשוטות בחריגות ובהפרות של המפעלים, היא הגורם העיקרי לעלייה בניקוד של רוב החברות המדורגות בשתי העשיריות הראשונות.
ומה המשמעות: מחד גיסא, המשרד להגנת הסביבה עושה את עבודתו טוב יותר כשהוא מפקח ואוכף ועל כך צריך רק לברך, מאידך גיסא, המפעלים מפרים את החוק וחורגים יותר, פשוטו כמשמעו. לכן השאלה העיקרית היא: האם הניקוד שקיבלו המפעלים ברכיב זה עד עתה היה נמוך יותר מפני שלא היה מספיק פיקוח ואכיפה? והאם במקרה שנגביר את הפעולות האלה נגלה עוד ועוד חריגות? כמו כן, עולה השאלה, כיצד אפשר לסמוך על הדיווח של המפעלים למפל"ס כאשר יש להם חריגות והפרות רבות? אך מעל לכל, המשמעות של פיקוח ואכיפה צריכה להיות הרתעה, והשאלה הנשאלת היא האם המשרד עשה די כדי למנוע את הפליטות, ואתם בטח יודעים את התשובה.
ואם שאלתם מה הרכיב השלישי של המדד? אז מדובר בניהול סביבתי שאינו מחויב בחוק במטרה להפחית את ההשפעה הסביבתית של המפעלים. כלומר הפעולות שנוקטים המפעלים באופן וולונטרי, ומקבלים עליהן ניקוד חיובי. מבט על הניקוד של רכיב זה עבור עשרת המפעלים המזהמים ביותר מראה כי שניים מהם, פז בתי זיקוק אשדוד וטבע טק, לא קיבלו בכלל ניקוד חיובי, כלומר לא פעלו מעבר למה שנדרשו כדין, ואילו החברות האחרות שפועלות קצת יותר ממה שנדרש, עדיין חורגות ואפילו יותר משנה לשנה, דהיינו מערכות הניהול הסביבתי לא מצליחות למנוע את הפליטות והחריגות.
ובכן, מה המטרה של המדד? במשרד להגנת הסביבה מציינים כי "המדד הוא כלי המספק לציבור מידע השוואתי ופשוט על הביצועים והסיכונים הסביבתיים של מפעלי תעשייה", ובעזרתו "המשקיעים בחברות ציבוריות יכולים לקבל אינדיקציה פשוטה וישירה על רמת הסיכון שלהן".
אולם בפועל, המדד של המשרד בעיקר מספק כותרות ולא נותן לציבור מידע שמאפשר לו לפעול או להוביל שינוי. יתרה מכך, הוא מותיר את הציבור מתוסכל יותר וחסר אמונה, כשהוא תוהה כיצד למרות התוכניות, ההצהרות והפעילות של המשרד, יותר מדי מפעלי תעשייה גדולים וחשובים בישראל ממשיכים להפר את התקנות ואת החוק ובעיקר ממשיכים לזהם.
התשובה לכל השאלות שמעלה המדד היא שהגיע הזמן שהמשרד להגנת הסביבה יעבור מדיבורים ודברורים למעשים ברורים מול המפעלים החורגים ויעמוד לצידו של הציבור הרחב. הפרסום של המדד שנה אחר שנה ללא דרישה לשיפור מתמיד והוכחה של ביצועים הוא לא יותר מאחיזת עיניים, שלא נאמר זיהום של השיח הציבורי בתחום.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
