הריקוד המוזר של דולפיני הבר באוסטרליה
דולפיני בר בחופי אוסטרליה נצפו "הולכים על הזנב", טריק שאחת מהם למדה מדולפינים בדולפינריום, ואחרים אימצו גם הם
ב-1995 השיט מייק בוסלי (Bossley) את סירתו במימי פורט ריבר, ליד העיר אדלייד שבדרום אוסטרליה, כאשר דולפינה קפצה מהמים לידו והחלה "ללכת על הזנב" – תנועה שבה הגוף מוחזק במאונך, רובו מחוץ למים, והזנב נע קדימה-אחורה במהירות.
הליכה על הזנב היא טריק נפוץ שדולפינים מאולפים מבצעים בהופעות, אבל עד אז מעולם לא נראתה התנהגות כזו אצל דולפינים החיים בטבע. כך החל סיפור המשלב למידה באמצעות התבוננות, השפעה חברתית מסובכת והתנהגות שלא נמצאה לה כל הסבר מלבד אופנה חולפת. בוסלי ועמיתיו, שחוקרים את הדולפינים באזור, שוטחים את הסיפור במאמרם.
הדולפינה שהלכה על הזנב ליד סירתו של בוסלי זוהתה כבילי, נקבת דולפינן אנקולי (Tursiops aduncus) בעלת היסטוריה מעניינת. שבע שנים קודם לכן, בדצמבר 1987, היא נתקעה בנמל מזוהם ולא הצליחה לצאת. לאחר שבועיים הועברה לדולפינריום סמוך, שם טיפלו בה במשך שלושה שבועות, לפני ששיחררו אותה חזרה לטבע. את שלושת השבועות בדולפינריום העבירה עם חמישה דולפינים שגרו שם באופן קבוע, והשתתפו בהופעות לפני קהל.
אחד הטריקים שלמדו מהמאמנים שלהם הוא הליכה על הזנב. היות שבילי הייתה שם רק לצורך שיקום, איש לא ניסה ללמד אותה את הטריק, אך היא הסתכלה על הדולפינים האחרים כאשר הם ביצעו אותו – ונראה שהקדישה לכך תשומת לב רבה.
אותה תצפית ב-1995 הראתה שבילי לא הייתה צריכה לעבור אימונים כדי ללמוד ללכת על זנבה, והיא זכרה איך לעשות זאת גם שנים לאחר מכן. היא נצפתה מבצעת את הטריק פעמים רבות, עד שמתה ב-2009. שנתיים לפני כן גילו בוסלי ועמיתיו דולפינה נוספת שהלכה על הזנב בטבע, ממש כמו בילי. הדולפינה, ווייב (גל), ביצעה את הטריק רק לעתים נדירות עד שבילי מתה, ואז החלה לעשות זאת לעיתים קרובות הרבה יותר.
מלבדה נצפו עוד ארבע דולפינות בוגרות וחמישה דולפינים צעירים, שלוש נקבות ושני זכרים, הולכים על זנבם, אך אף אחד מהם לא התקרב לתדירות שבה עשתה זאת ווייב. התצפיות של הליכה על הזנב הלכו והתרבו עד שהגיעו לשיא ב-2011, אז החלו לדעוך.
למה, בעצם?
שתי שאלות עיקריות עולות מהסיפור הזה. הראשונה, והפשוטה יותר, היא כיצד למדו הדולפינים ללכת על זנבם. מהנתונים עולה בברור שהם למדו זה מזה, דרך התבוננות. נראה שבילי למדה את הטריק מהדולפינים המאולפים בדולפינריום, והאחרים למדו זאת ממנה, או ממישהו אחר שלמד ממנה.
"אנחנו יודעים שדולפינים לומדים זה מזה" אמרה דיאנה רייס (Reiss), מומחית לדולפינים מניו-יורק, לכתב העת 'אטלנטיק'. "היו בעבר דיווחים על דולפינים ולווייתנים בשבי שחיקו את ההתנהגות ואת הקולות של דולפינים אחרים, אפילו ממינים שונים, שאיתם חיו. כך הם אולי ניסו להשתלב או ליצור קשר עם האחרים".
וזה מוביל אותנו לשאלה השנייה, והקשה הרבה יותר: מדוע הדולפינים עשו זאת? יש לא מעט עדויות על בעלי חיים שלומדים זה מזה, מנמיות ועד לדגים ואפילו לדבורים, אך כמעט תמיד מדובר בלמידה של התנהגות הקשורה להשגת מזון, ולכן מועילה באופן ישיר לבעל החיים. גם אצל הדולפינים האנקוליים יש התנהגות כזו: חלק מהם נצפו כשהם משתמשים בספוגי-ים ככלי בשעת הציד, וככל הנראה הם אכן לומדים זאת אחד מהשני.
לעומת זאת, הדולפינים שהולכים על הזנב מוציאים אנרגיה רבה, ולא ברור אם הם מרוויחים מכך משהו. התפשטות של התנהגות שאין לה ערך חיצוני מובהק נדירה בקרב בעלי חיים, אם כי יש דוגמאות מעטות לכך – שימפנזים בשמורה באפריקה, למשל, נצפו תולים שוב ושוב עלה עשב על אוזנם, ללא סיבה ניכרת לעין. החוקרים מציינים שעד כמה שידוע להם, זו הפעם הראשונה ש"אופנה" כזו נראית אצל דולפינים.
לוק רנדל (Rendell), מהחוקרים החתומים על המאמר החדש, סבור גם הוא שהדולפינים מאמצים את ההתנהגות שראו אצל חבריהם כדי להרגיש "אחד מהחברה". "זו הטכניקה הראשונה שלומדים סוכני מכירות" אמר. "פשוט תחקה את האדם שאתה רוצה למכור לו, והוא ירגיש יותר קרוב אליך".
ביטוי אסתטי או אמנותי
ההסבר הזה עדיין משאיר הרבה שאלות פתוחות. בילי נראתה הולכת על זנבה לראשונה שנים לאחר שנפרדה מהדולפינים בדולפינריום, אם כי איננו יודעים כמובן אם לא עשתה זאת קודם. אולי היא למדה את הטריק כדי להתחבב על חבריה החדשים, אבל למה המשיכה בכך אחרי כל כך הרבה זמן? למה ככל הידוע לנו רק נקבות בוגרות וצעירים אימצו את ההתנהגות הזו? ומדוע נראה שווייב הגבירה מאוד את מספר הפעמים שהלכה על זנבה רק לאחר שבילי מתה?
היו שהציעו שזו הייתה דרכה של ווייב להתמודד עם מות חברתה, לבצע את הטריק שהיה כה מזוהה איתה והיה חלק חשוב מהקשר ביניהן. "אבל יכול להיות גם הסבר יותר מקיאוולי" אמר רנדל. "אולי בילי דיכאה את ההתנהגות הזו? 'אני זאת שהולכת על הזנב, אל תתחילי עם זה גם את'. וכשהיא מתה, ההתנהגות הזו שוחררה אצל ווייב".
מעבר לתפקיד שעשוי להיות לכך ביצירת קשרים בין הדולפינים, נראה שהליכה על הזנב הייתה מעין אופנה, טרנד שהתפשט בקבוצה כי הדולפינים נהנו לעשותו. "יכול להיות שזה היה מעין ביטוי אסתטי או אמנותי, כמו ריקוד" אמר בוסלי. "התנהגות שעבור הדולפין יש לה ערך כשלעצמה, גם אם אין לה משמעות מעשית". ואולי הם פשוט רצו להגיד לנו שלום, ותודה על הדגים.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
