ביקורת סרט: "המנסרים מטקסס: ההתחלה" - עוד המשך מיותר
מלבד פתיחה כיפית ואפקטיבית, אין שום סיבה לצאת מהבית כדי לצפות ב"המנסרים מטקסס: ההתחלה", סרט שמתאר את חייו המוקדמים של הרוצח הסדרתי עם המסור. גם מעבר לים הבינו זאת והוציאו את הסרט היישר ל-DVD
"התדע מאין נחלתי את-שירי", כתב ח"נ ביאליק ב"שירתי" תוך שהוא מעלה על נס את הצרצר משורר הדלות כהשראה אמנותית. שורה זו יכולה בהחלט להבהיר את מטרתם של כמה פריקוולים שנוצרו במהלך שני העשורים האחרונים ואפילו לפניהם, ומספקים תשובה למקורות התפתחותם של כמה מהרוצחים הסדרתיים המפורסמים בהיסטוריה של הקולנוע האמריקני המודרני.
"פסיכו 4: ההתחלה" (כן, היה כזה), האתחול של "ליל המסכות" בבימויו של רוב זומבי, ו"חניבעל: מקור הרוע" – כל אלה ועוד ביקשו לבחון את הקרקע המצחינה שממנו צמחו גיבורי התרבות המפוקפקים, נורמן בייטס, מייקל מאיירס וחניבעל לקטר, בהתאמה. לפני כעשור אף הגיח "המנסרים מטקסס: ההתחלה" (2006), שתיאר את ראשית הקריירה של "פני עור", נצר למשפחת הקניבלים המטורללת שהוצגה לראשונה בקלאסיקה המודרנית של הז'אנר, "המנסרים מטקסס" (1974) בבימויו של טובי הופר.
לעוד ביקורות קולנוע:
עתה מופיע, הפתעה-הפתעה, "המנסרים מטקסס: ההתחלה", כותרת עברית שמתעלמת לגמרי מקיומו של הסרט ההוא, וניתנת לסרט ששמו במקור הוא Leatherface. הופר עצמו חתום עליו כמפיק בפועל (הוא מת שבועות ספורים לפני הקרנת הבכורה של הסרט). קהל הזומבים שהסרט הזה מיועד לו, כמו כל הפרקים שביקשו להתעלק על המקור, ודאי לא יתקומם על ההטעיה. היתר ממילא לא יבינו מה הסרט והרשימה הזו רוצים מחייהם.
אם לסבך את ענייני הכותרת עוד יותר, הרי שגם סרט בשם "פני עור" היה-גם-היה. היה זה הפרק השלישי בסדרה המקורית, שיצא ב-1990. הסדרה עצמה ידעה לפחות שלושה אתחולים – באחד מהם, "המנסרים מטקסס: הדור הבא" מ-1994, כיכבו רנה זלווגר ומת'יו מקונוהיי האלמוניים יחסית.
כידוע, סרטו המכונן של הופר הציג בפנינו משפחת קניבלים כפרית, שעסקי הקצבות הכושלים שלהם הובילו אותם לסחר בבשר אדם. הבן המוצלח של המשפחה – אם זוהי אכן בחירת המילים הנכונה – הוא "פני עור" הנ"ל, שאחראי על סיפוק תצרוכת המין האנושי למאכל בעבור קרוביו, והוא עוטה על פניו מסכה עשויה עור אדם. סרטו של הופר נעשה בעיצומה של מלחמת וייטנאם ודימויי ה-gore (מושג המתייחס לבשר המדמם ואיברי אדם קרועים) והמשפחה המפלצתית בו היו בעלי תוקף פוליטי-ביקורתי בלתי מבוטל.
הסרט הנוכחי נפתח בשנות ה-50 כאשר בנה הצעיר של משפחת אוכלי האדם מקבל ליום הולדתו מסור חשמלי שאותו הוא מתבקש לחנוך על גנב חזירים המשתתף בחגיגה כשהוא כפות לכיסא ועיניו פעורות באימה. עשור לאחר מכן אנו פוגשים את חתן השמחה, עתה גבר צעיר ומופנם, כשהוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי המנוהל על ידי רופא מהגיהינום.
המשפחה עצמה נרדפת על ידי שריף אכזרי (סטיבן דורף) שבתו היא אחת מקורבנותיה של משפחת המנסרים, המונהגת בידי אם דומיננטית ומטורפת (לילי טיילור המצוינת). כאשר זו מגיעה אל המוסד הגותי ומסורבת לבקר את בנה, היא מחוללת במקום מהומה שמסתיימת במנוסה המונית של המאושפזים.
על אלה נמנים הבן (סם סטרייק), חברו הטוב הלוקה בפיגור שכלי (סם קולמן), וזוג אוהבים רצחני. הם נוטלים עמם אחות טירונית שזה עתה הגיעה לעבוד במוסד (ונסה גראס) ויוצאים למסע בריחה קטלני, כשבעקבותיהם דולק השריף המטורף לא פחות מהם.
אחד משיאיו של הסרט כולל טבח בדיינר שמזכיר את "רוצחים מלידה" של אוליבר סטון. לאניני הטעם שמורה גם מחווה לסצינה מפורסמת מ"האיש שנולד מחדש", רק שאת מקום הסוס-מחסה המת תופסת עתה גווייתה של בהמה שבין מעיה מסתתרים הנמלטים. סרטם של צמד הבמאים הצרפתי, אלכסנדר בסטיו וז'וליין מורי, פועל מבחינה זו כמו גרסה חייתית של סרטי הנמלטים הצעירים נוסח "שביל הזעם" של טרנס מאליק – בעיקר כאשר הוא מתמקד בדינמיקה שבין האחות הצעירה והמבוהלת ובנה של משפחת הקניבלים, האיש שיהיה ל"פני עור", המבקש לגונן עליה.
כמו הפריקוולים שצוינו בפסקת הפתיחה, גם "המנסרים מטקסס: ההתחלה" מציג את מי שעתיד להפוך למגה-פסיכופט כאדם תמים שטראומת ילדות וממסד נטול חמלה הם אלה שהביאו אותו עד הלום. הטירוף, אומר הסרט, הוא עניין יחסי, בעיקר כאשר מי שאמורים לייצג את הסדר הטוב – הפסיכיאטר הסאדיסט, השריף הרצחני והאם המופרעת – נדמים לא פחות גרועים מאלה שמפרים אותו.
זו, כמובן, לא סיבה מספיק טובה לצאת ולצפות בסרט הזה, שממילא בקושי הופץ במולדתו כמו גם בארצות אחרות (הוא שוגר היישר לפלטפורמות טלוויזיוניות לפני כשנה). לילי טיילור אמנם משעשעת כאמא-קניבלית, וחלקו הראשון, ההיסטרי, של הסרט שמתרחש במוסד הפסיכיאטרי מבוים כחיזיון אימים קומי אפקטיבי. אם מוכרחים, חכו לצפות בו בבית בשעת לילה מאוחרת. זה עשוי לעבוד.
