מדד הלייקים: אלה שיאני הפייסבוק בפוליטיקה הישראלית
מחקר חדש מראה כיצד הפרסונליזציה של הפוליטיקה הישראלית באה לידי ביטוי בפייסבוק. יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "המפלגות בקריסה, אנחנו בוחרים אנשים"
למי עשיתם לייק, לעמוד הפייסבוק של הליכוד או לבנימין נתניהו? לאבי גבאי או לעמוד של המחנה הציוני? מחקר חדש, שבחן את הפעילות בעמודי הפייסבוק של פוליטיקאים ושל מפלגות ישראליות בשנה החולפת, מצא כמה סיבות לדאגה. שיאני הפייסבוק, מסתבר, הם הפוליטיקאים עצמם, הדמויות שאמורות להיות הכוח המניע מאחורי המפלגות, אבל נמצאות שוב ושוב בקדמת הבמה - ובמיוחד ברשתות החברתיות. יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הגיע לאולפן ynet לדון במשמעויות של המדד, ובדרך שבה הוא מביא לידי ביטוי את הפרסונליזציה של הפוליטיקה הישראלית. צפו בריאיון המלא:
המחקר, שערכו אביטל פרידמן ושחף זמיר בהנחיית פרופ' גדעון רהט וד"ר אסף שפירא, מציע מדד עדכני לפעולותיהם של פוליטיקאים ומפלגות ברשת החברתית הפופולרית ביותר בעולם - פייסבוק. הוא מוצא כי שיאן מעורבות המשתמשים (מעורבות היא שקלול הלייקים, השיתופים והתגובות לכל פוסט) הוא בנימין נתניהו. אחריו ברשימה בפער ניכר, אפשר למצוא את שלי יחימוביץ', ציפי לבני, אבי דיכטר ויאיר לפיד. נתניהו מוביל גם את טבלת הלייקים, עם למעלה מ-2.3 מיליון עוקבים לעמוד הפייסבוק שלו. גם במקרה הזה, בפער ניכר מאחוריו מתייצבים נפתלי בנט, יאיר לפיד, אחמד טיבי ומירי רגב.
"הדבר הכי משמעותי שעולה מהנתונים, ושישראל לצערי מובילה בו ביחס לעולם, הוא מה שאנחנו קוראים פרסונליזציה בפוליטיקה", אומר פלסנר. "הרי אנחנו לא בוחרים אנשים בבחירות, אנחנו בוחרים מפלגות. אבל ככל שזה בא לידי ביטוי ברשת, המפלגות בקריסה. הן לא קיימות. יש את האנשים, את לפיד, את בנט, את נתניהו. אין כמעט ליכוד או הבית היהודי".
ואכן, הדבר הבולט ביותר במחקר הוא הנוכחות המצומצמת של עמודי המפלגות השונות בפייסבוק, לעומת זו של הדמויות המובילות אותן. כך למשל, עמוד הפייסבוק המפלגתי שצבר הכי הרבה לייקים הוא זה של מרצ (84 אלף לייקים בלבד), ואחריו עמודי המפלגות ישראל ביתנו, המחנה הציוני והליכוד. מתוך עמודי המפלגות, מי שמעלים הכי הרבה פוסטים בממוצע ביום הם מרצ עם קצת יותר משני פוסטים והרשימה המשותפת עם פוסט וחצי בממוצע.
"התופעה של החלשות הדמוקרטיות והתגברות האיומים עליהן היא לא מיוחדת לנו", אומר פלסנר. "זה קורה בהונגריה ובפולין, ואפילו בדמוקרטיות מפותחות כמו ארה"ב ואנגליה, שחוות אתגרים ומשברים שלא הכרנו. יש החלשות של המוסדות הפוליטיים, ולא רק שלהם. במקרה הזה, הבעיה ניכרת גם בהחלשות התקשורת הממוסדת. בעידן הפייק ניוז ברשת, אפשר לעשות ולהגיד כל דבר, זו תקשורת בלתי מתווכת. אז במקום שמפלגות יקדמו סדר יום אידיאולוגי, אנחנו רואים עלייה של אנשים, של פרסונות, של מנהיגים. השיח מסתכם ב'אני אוהב אותו' או 'אני לא אוהב אותו'. המחקר הזה רק מוכיח שאנחנו נמצאים בעיצומה של התופעה".
לפנייה לכתב/ת 
