כשטראמפ מריח דם, אין הבדל בין יפה לשקרן
בפריימריז ב-2016 השפיל טראמפ את הסנאטור טד קרוז, הדביק לו את הכינוי "טד השקרן" ולעג למראה של אשתו. עכשיו, שבועיים לפני בחירות האמצע, הוא מכריז "זה טד היפה". קרוז מעניין אותו כקליפת השום: זה המושב שלו בסנאט שחשוב לנשיא, כדי להבטיח את עתידו בבית הלבן
ביום שבו הפך הסנאטור טד קרוז בפיו של הנשיא דונלד טראמפ מ"טד השקרן" ל"טד היפה" נרשם שיא נוסף של צביעות פוליטית בממלכת הטראמפיזם. זה קרה לפני כ-48 שעות, באסיפת בחירות צעקנית ביוסטון, טקסס, שם נאבק הסנאטור הרפובליקני ביריב הזוכה לאהדת ההמונים, דמוקרט בשם רוברט (בטו) אורוקה: בסקרים קרוז עדיין מוביל על יריבו ב-7%, אבל הצעיר התוסס, בעל עמדות ליברליות, ממשיך להיות איום עבורו.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
טראמפ נכנס לתמונה כי בחירות האמצע שיתקיימו ב-6 בנובמבר הן מבחן לעוצמתו הפוליטית של הנשיא וליוקרתו. הוא יודע היטב שכישלון בבחירות האלו יירשם מיד על שמו, ועל כן הוא חורש את אמריקה ומדלג בכל יום ליעד אחר כדי לסייע למועמדי מפלגתו. טראמפ בא להזכיר למצביעים מדוע הם אהבו אותו כל כך בבחירות לנשיאות ב-2016, כשהציג להם פוליטיקה של בריונים, כשעלב ביריביו וכשרמס את הפוליטיקלי קורקט, שהיה עד אז מקודש בפוליטיקה האמריקנית.
אין מי שיודע להלהיב את קהל הימין טוב יותר מטראמפ, ואין זה משנה מבחינת חסידיו אם הוא דובר אמת או מייצר "פייק ניוז", כמו למשל באמירתו בתחילת השבוע שעסקאות הנשק עם סעודיה מייצרות מקומות עבודה למיליון אמריקנים. כן, הוא אמר "מיליון". אפילו רבע מהמספר הזה הוא לא נתון מדויק, אבל למי אכפת: טראמפ יודע לצעוק, ולמרות שכרגע הוא עצמו הממסד – הוא ממשיך לבעוט בו.
ארה"ב בוחרת 2018 – סיקור נרחב:
היתרון הדמוקרטי מצטמצם, שיא פופולריות לטראמפ
אזהרה לאמריקנים: לקונגרס לא מצביעים בפייסבוק
הסרסור שרץ בבחירות מת בבית הבושת
נזק או תועלת? אובמה מתגייס לעזור
טד קרוז מעניין את דונלד טראמפ כקליפת השום: רק לפני שנתיים, לאחר הפריימריז של הרפובליקנים במדינת אינדיאנה, פרק קרוז מול קבוצת עיתונאים את כל מה שהיה בלבו על טראמפ, שבמהלך הקמפיין תקף את אשתו של קרוז על המראה שלה והאשים את אביו של הסנאטור האשמת שווא שהיה לו קשר לרצח הנשיא קנדי. טראמפ הפך אז לאפר ועפר את אישיותו של קרוז, שנחשב באותם ימים לסנאטור נערץ בטקסס. קרוז, שלא היה מסוגל עוד להבליג, כינה אז את טראמפ "שקרן פתולוגי, בריון, נרקסיסט, אדם בלתי מוסרי לחלוטין". מה שאמר לעיתונאים לאחר שכיבו את המצלמות אף היה גרוע מכך.
והנה שלשום, במרכז טויוטה ביוסטון, הרעיף לפתע קרוז שבחים על טראמפ. הוא עשה זאת באופן מתחנף, מוגזם, אפילו דוחה. "אני גאה לעבוד עם הנשיא על קיצוץ המיסים הגדול זה דורות", אמר קרוז. "אני חש כבוד רב שטראמפ בא לתמוך בי כאן. אני מבטיח לתמוך בקמפיין של טראמפ בבחירות לנשיאות של שנת 2020".
את המפגן נוטף האהבה הצבועה הפיקו אנשי קרוז, שהבינו כי אם הוא רוצה לנצח הוא חייב לעשות את מה שהמצביעים במחוזות שלו רוצים. והם רוצים טראמפ. לא היה לו קשה במיוחד להביא את טראמפ כל הדרך מהבית הלבן ליוסטון, שכן טראמפ יודע שהקרב הוא על כל מושב, בכל מדינה. הנשיא הפשיל שרוולים כבר מזמן, ואת רוב זמנו הוא מבלה כעת בשטח כדי לסייע לרפובליקנים לבלום את הגל הכחול שמבטיחים הדמוקרטים להביא בבחירות הקרובות.
קבאנו איחד את השורות
רק לפני חודשים ספורים היה בסיס, לפחות בסקרים, לטענות הדמוקרטים שהם עומדים להוציא את תומכיהם להצביע בהמוניהם ולזכות ברוב הן בסנאט והן בבית הנבחרים. אלא שמאז קרו כמה דברים, או יותר נכון לא קרו. ראשית, המפלגה הדמוקרטית לא הצליחה לייצר התלהבות המונית ולהדליק את השטח, ובפוליטיקה כשאין התלהבות – גם שיעור ההצבעה יורד. המצביעים הדמוקרטים דומים במידה רבה למצביעי המרכז והשמאל בישראל: הם מתלבטים, מתפלספים, ואם המועמד לא תפור בדיוק על פי מידותיהם ושאיפותיהם – הם בכלל לא טורחים להגיע לקלפי. אם למשל מצביעי ברני סנדרס אניני הטעם היו יוצאים בהמוניהם להצביע בבחירות לנשיאות ב-2016, המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, שניצחה בפריימריז את סנדרס, הייתה יושבת היום בבית הלבן ודונלד טראמפ היה ממשיך להקים מלונות הנושאים את שמו.
הדבר השני שלא קרה הוא שהמפלגה הדמוקרטית, שעדיין לא התאוששה מתבוסת קלינטון ב-2016, לא הצליחה בשנתיים שחלפו לבנות מנהיג שיכבוש את הלבבות לקראת הקרב מול טראמפ ב-2020. בבורסה הפוליטית מוזכרים הרבה שמות, מג'ו ביידן ועד אליזבת וורן, ואלה אנשים ראויים בהחלט, אבל הם אינם מתאימים למנהיגות בעת הזאת, לפחות לא על פי הסקרים. מנגד טראמפ, שנראה רק לפני כמה חודשים נשיא חבוט המתמודד עם חקירות המעורבות הרוסית והעלמות מס, התעורר לחיים, בעיקר בזכות פרשת השופט העליון קבאנו: ההפגנות הגדולות נגד המינוי שלו רק צופפו את שורות הרפובליקנים ואיחדו אותם.
יותר מכל נלחם דונלד טראמפ במרוץ הזה על המשך חייו הפוליטיים: אם הדמוקרטים אכן יביאו לקונגרס את "הגל הכחול", צבע מפלגתם, הם יוכלו בקלות להביא לפתיחת משפט הדחה נגדו. אלא שככל שחולפים הימים נראה כי טראמפ מצליח להזריק הרבה צבע אדום רפובליקני לזירה, ונכון לעכשיו לדמוקרטים יש אולי סיכוי לנצח בבית הנבחרים, אבל נראה שהרפובליקנים ימשיכו להחזיק ברוב בסנאט, הבית אשר לו שמורה המילה האחרונה.
לפנייה לכתב/ת 
