מה יכתוב מבקר המדינה בדו"ח על משק האנרגיה?
מעבר לחזון, ליעדים ולתוכניות כאלה ואחרות, יש צורך במתווה תכנוני ארוך טווח בנושאים המרכזיים בתחום האנרגיה, תוכנית שתייצר אופק וודאות ותאפשר ביטחון אנרגטי והשקעות. אם לא נפעל מיד נראה בקרוב דו"ח חמור פי כמה בנוגע למשק האנרגיה הלאומי - יותר מזה של משק המים
אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל בעקבות הדו"ח החמור שמבקר המדינה פרסם השבוע בנוגע לניהול משק המים בישראל, לא מן הנמנע שאם לא נפעל מיד נראה בקרוב דו"ח חמור פי כמה בנוגע למשק האנרגיה הלאומי.
כל כך הרבה שינויים גדולים ותוכניות ענק אפיינו את משק האנרגיה בישראל בשני העשורים האחרונים, תהליכים שמשפיעים ועוד ישפיעו על כל היבט בחיינו: כלכלי, חברתי וסביבתי. חלק מהתוכניות והפרויקטים טובים יותר וחלק פחות, חלק מתקדמים יותר וחלק פחות. אבל מה שחסר הוא הדבר שיחבר את כל החלקים של הפאזל לתמונה אחת, משהו שיציג את המכלול עם תכנון ארוך טווח, גמיש וחכם, עם יעדים ברורים ומוגדרים ותוכניות פעולה, או בקיצור תוכנית אב לאומית למשק האנרגיה. ולמדינת ישראל, בטח לא תתפלאו לשמוע, אין תוכנית אב שכזאת כבר שנים רבות.
זה מכבר, פירט, שוב, שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, את החזון שלו למשק האנרגיה העתידי, ועיקרו: ייצור חשמל המבוסס על גז טבעי במקום על דלקים מזהמים, מעבר לשימוש בגז ובחשמל במקום בדיזל ובבנזין במגזר התחבורה וקידום אנרגיות מתחדשות. כל אלה במסגרת המטרות הרחבות של משק האנרגיה: חיזוק החוסן הלאומי, שיפור איכות החיים וחיזוק הכלכלה המקומית. אך כדי לפרוט את המילים והיעדים למעשים, חייבים לצד התוכניות, ההשקעות, היזמות והחדשנות גם לנהל ולתכלל את כלל התהליכים, ובעיקר לראות כיצד כולם מתחברים ופועלים באופן מתוזמר.
תגליות הגז הטבעי מול חופי ישראל: מאגר תמר, מאגר לוויתן, מאגר כריש-תנין ועוד, הן ללא ספק הגורם המרכזי ביותר במשק האנרגיה בעשור האחרון, שלא לומר במשק כולו. הגעת הגז הטבעי, תאפשר, בראש ובראשונה, את סגירת היחידות הפחמיות המזהמות בתחנות הכוח, ותתרום באופן משמעותי להפחתת זיהום האוויר בישראל (כיום, כ-50% מפליטות המזהמים לאוויר מקורן בתחנות כוח) ולהפחתת התחלואה והתמותה שנובעות מהזיהום. כניסת הגז הטבעי תאפשר גם הקמת תחנות כוח פרטיות, קטנות יותר ומפוזרות בכל המדינה.
זאת ועוד, המהלכים הללו איפשרו גם לסיים את התהליך המתמשך של רפורמה במשק החשמל, הקובעת שחברת החשמל תפסיק להיות מונופול בייצור החשמל, אם כי תשתיות ההולכה והחלוקה עדיין יישארו בידיה.
הגז טבעי יכול וצריך להביא גם בשורה חדשה לתעשייה בישראל, ולשמש הן כחומר גלם למגוון תהליכים והן לייצור חום או קיטור, מהלך שהחל בקול תרועה ועדיין מתעכב. בנוסף, הגז הטבעי עצמו או חשמל שיופק על ידי שריפת גז טבעי, יאפשרו לעשות מהפכה במגזר התחבורה בישראל, ולשמש כאמצעי הנעה מזהמים פחות מהבנזין ומהדיזל. מהלכים אלה יפחיתו עוד יותר את זיהום האוויר, וכאמור ישפיעו לטובה על בריאות הציבור.
אולם אליה וקוץ בה, לצד התועלות הרבות, גילויו של הגז הטבעי מציב גם אתגרים והצית מאבקים שונים, סביב מחיר הגז, כמות הגז שתופק ושתיוצא ומיקום אסדות הגז ותחנות הכוח החדשות. בנוסף, חשוב לזכור שעם כל היתרונות והתועלות של הגז הטבעי הוא עדיין דלק פוסילי, והפקה ושריפה שלו מובילים לפליטת מזהמים רבים וגם גזי חממה. יתרה מכך, הסגידה לאלוהי הגז הטבעי דוחקת את הייצור של אנרגיה מתחדשת, ובעיקר של אנרגיה סולארית, למרות הידע הרב והפוטנציאל הגדול שיש לכך בישראל, פוטנציאל לא ממומש. בנוסף, לישראל יש גם התחייבות בינלאומית, שניתנה בוועידת האקלים בפריז, להגיע לייצור של 17% אנרגיה מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, וזאת במטרה לעמוד ביעדי ההפחתה של פליטות גזי חממה של המדינה.
גם בהקשר של מגזר התחבורה חשוב לזכור שהמטרה צריכה להיות להפחית את כמות הרכבים על הכביש, ולא רק לעבור לדלקים פחות מזהמים, הן משיקולים סביבתיים והן משיקולים כלכליים וחברתיים. לשם כך צריך לפתח ולקדם סוף סוף מערך יעיל של תחבורה ציבורית, בתוך ובין הערים.
ואם מדובר על הפחתת כמות הדלקים הנוזליים לייצור חשמל ובמגזר התחבורה, אז לאחרונה התחדש גם הדיון על הצורך בבית הזיקוק במפרץ חיפה. השאלה מתחדדת עוד יותר כשכבר כיום נתח גדול של התזקיקים מיועד לייצוא, וכאשר זיקוק הדלקים גורם לזיהום אוויר כבד ומוביל לפי כל הסימנים לתחלואה עודפת ותמותה חריגה באזור. דו"ח חדש שהזמינה המדינה מחברת מקנזי קובע שניתן להוציא את בית הזיקוק מהמפרץ, ובטווח קצר יחסית, מבלי לפגוע בכלכלה המקומית בחיפה או במשק. אולם מגמה זו לא עולה בקנה אחד עם האישור של תוכנית "קרקעות הצפון", תוכנית להקמת מתחם גדול לאגירת דלקים בצמוד לבז"ן, ויש הטוענים שגם להקמת בית זיקוק חדש, כמו גם התוכנית להרחבת נמל חיפה והקמת נמל דלקים חדש. בנוסף, אם בית הזיקוק במפרץ חיפה ייסגר, מה יהיה על הקונדנסט - דלק נוזלי שמופרד בתהליך הפקת הגז הטבעי, שיופק באסדת לוויתן וכיום מתוכנן להישלח לבית הזיקוק?
החיבור והסתירה בין התוכניות השונות במשק הוא הסיבה העיקרית לצורך בהצגת תוכנית אב למשק האנרגיה בישראל. מעבר לחזון, ליעדים ולתוכניות כאלה ואחרות, יש צורך במתווה תכנוני ארוך טווח בנושאים המרכזיים בתחום האנרגיה, תוכנית שתייצר אופק וודאות ותאפשר ביטחון אנרגטי והשקעות.
התוכנית צריכה לעסוק במקורות ובתמהיל הדלקים, בייצור-היקף ומקום, בתשתיות- אגירה והולכה, בהשקעות לאומיות ופרטיות וגם באמצעים לחיסכון ושימור אנרגיה, בתעשייה, במרחב הציבורי ובבתים. ללא תוכנית שכזו לא רק שיש חוסר יעילות ובזבוז כספים, או אינטרסים שונים ומנוגדים שמובילים היזמים, ולא תמיד לטובת כלל המשק והציבור, אלא שנוצר כאוס שפוגע ביכולת לקדם את התוכניות השונות בצורה הנכונה.
כמו כן, לאחרונה פרסם משרד האנרגיה את "התוכנית להצלת ישראל מאנרגיה מזהמת", המפרטת את כלל הצעדים שנמנו מעלה. אך אם שר האנרגיה חפץ "לשנות כיוון ולצעוד בדרך אחרת" "כדי לצעוד לעבר עתיד נקי יותר, בריא יותר, נעים יותר", כפי שכתב בהקדמה לתוכנית, אז כדאי שיקדם תוכנית אב למשק האנרגיה, ולא פחות חשוב מכך שידאג שהתוכנית תתואם ותסונכרן עם התוכניות של המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, משרד הכלכלה ועוד.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
