אתם לא מעניינים את מחלקת הגבייה בעירייה

רשויות מקומיות מעבירות את הטיפול בחובות לחברות פרטיות שממררות את חייכם. לפני הבחירות כדאי לכם לברר מה המועמדים יעשו בעניין

רונן רגב כבירפורסם: 28.10.18 , 08:09

(צילום: Shutterstock)

הנה תלונה שהתקבלה לאחרונה בארגון "אמון הציבור" מבחור בשם איתי, ומתארת התנהלות שמן הסתם רבים מכירים: "נשלחה אליי הודעה על אי תשלום חוב בתוספת פיגורים על דו"ח חניה שמעולם לא קיבלתי, בתוספת איום לפני העברה להוצאה לפועל. הטיפול, התברר, עבר למשרד עורכי דין שהעירייה מינתה כאחראי על גביית חובות עבורה. התקשרתי למשרד אבל לא היה עם מי לדבר, מה גם שחטפתי צעקות לבדוק את החוק ושהם לא חייבים לי שום דבר. לא הייתה לי ברירה אלא לשלם מפחד שיעקלו לי את החשבון".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

איתי לא היחיד. פקודת המסים (גבייה) היא שריד מתקופת המנדט (1929) ומטרתה לאפשר לרשויות לגבות חובות מהציבור ביעילות מרבית. הארכאיות של הפקודה ניכרת היטב: כך למשל נקבע במסגרתה שרשות לא צריכה לתעד איך מסרה הודעות על חובות. מספיק שתצהיר ששלחה לתושב בדואר (לא רשום) וזהו. "יראו אותם כאילו הומצאו כדין". הכתובת לא נכונה? הדואר לא הגיע? זה לא מעניין.

אם לא די בסמכויות הדרקוניות הללו, בעיריות רבות החליטו להפריט את הגביה ולהעביר את הסמכויות הללו לעורכי דין פרטיים. העירייה משלמת לחברה פרטית וזו מבצעת עבורה את הגבייה מהחייב, כולל פעולות אכיפה כגון עיקולים וגביית פיגורים.

חברות הגבייה הפרטיות פועלות במטרה למקסם רווח. שכר הטרחה שלהן נגזר כאחוז מהסכום שהצליחו לגבות, ולכן כשהחוב גדול יותר - גם שכר הטרחה גדל. התמריץ הכלכלי שלהן הוא לנפח כל חוב, להסלים כל מחלוקת ולהפעיל כל צעד שייאלץ את החייב לשלם.

בהתאם, לחברות יש אינטרס כפול להתעלם מהזכויות של התושבים. ראשית, אם החברה תביא לידיעתנו את זכויותינו ואת פרטי החוב, היא עלולה להיאלץ למחול על החוב או להפחיתו. שנית, לחברה כדאי שהחוב יגדל, ולכן בין השאר לא כדאי לה להגיע מהר להסדר תשלומים נוח.

ואכן, כמו במקרה של איתי, כך גם בתלונות רבות, חוזר תיאור אטימותן של חברות הגבייה כשמבקשים לחלוק על צידוק החוב, או לטעון שמעולם לא קיבלו התראה, ולכן יש למחוק את הריביות ושכר הטרחה שנוספו. המצב מחריף כאשר סמכויות אלה משמשות לגבייה מתושבים חסרי אמצעים שאין באפשרותם לשכור עו"ד שיגן עליהם מהליכים אגרסיביים.

על פעילות חברות הגבייה אין פיקוח אמיתי של גורם כלשהו מטעם העירייה. להפך: לרוב אם תפנו לעירייה תשמעו שחייבים לדבר רק עם עורכי הדין של חברת הגבייה. על החברה גם אין סנקציה על הפרות זכויות החייבים. כתוצאה מכך, דרישות חוב הן לעיתים מוגזמות ורטרואקטיביות, והחברות מפעילות אמצעיים כוחניים גם כשברור שאין תוקף חוקי לחוב.

עד שיתקנו את פקודת המסים, רשות מקומית הוגנת יכולה למזער את הפגיעה בתושבים באמצעות ביצוע פעולות גבייה בעצמה, או באמצעות רשות האכיפה והגבייה (יש מעטות שנוהגות כך). שם לפחות אין לגובה התשלום אינטרס לנצל לרעה את הסמכויות ולפגוע בזכויות של התושבים.

אבל עם "הצלחה" לא מתווכחים, ועיריות מדווחות ש"חברות הגבייה מאוד יעילות" וזה מה שמעניין אותן. אם בדרך גבו חוב לא מוצדק או מנופח – זה לא מעניין. אז לפני שאתם ניגשים להצביע השבוע, שאלו את המועמדים שלכם איך הם מתכננים לגבות את הכסף שלכם.