פתוח: זוגות שפתחו את הנישואים מדברים
כשאייל מספר על הבחורה ששכב איתה לא מזמן באוהל על שפת הים, אשתו משתעממת כי שמעה כבר את הסיפור הזה. לאמן איתי זלאיט נראה מוזר לשכב עם אותה אישה 50 שנה. ואחרי שיואב גילה שאשתו בוגדת בו, הוא החליט שעדיף שגם הוא ישכב עם אחרות בהסכמה במקום להתגרש. זוגות שחיים במערכת יחסים פתוחה מספרים על היתרונות, הכשלונות והקנאה. כתבה שלישית ואחרונה בסדרה
בזמן שאייל משחזר את מפגשיו המיניים האחרונים, אשתו רוני מלקטת שקדים מהקערה שמונחת על שולחן הסלון (השמות בדויים). אייל מספר על הרווקה שדרשה ממנו רכות, על האישה הנשואה שחיפשה "סקס אחר, חסר עכבות, כי סקס רגיל יש בבית", ואפילו על ההיא שאיתה נפגש באוהל על שפת הים כי צימר זה יקר. ורוני? לועסת שקדים בנחת. "אני כבר מכירה את כל הסיפורים האלה", היא אומרת באדישות, על גבול השעמום.
לכתבות הקודמות בסדרה:
מה בעלי אומר על החבר שלי? הוא יודע, וגם לו יש חברה
סצנת חילופי הזוגות יוצאת מהמחתרת
אנחנו נפגשים בשעת ערב מאוחרת בביתם בשכונה בורגנית בירושלים. הקטנטנים, בני 5 ו-3, כבר מזמן ישנים ואנחנו שוקעים בספות, לוגמים תה ירוק ומפצחים פיצוחים. שניהם אקדמאיים שעוסקים במחקר, מגדירים עצמם כבני מעמד הביניים, ואת אחד מהם אולי אפילו יצא לכם לראות בטלוויזיה כפרשן בתחומו. לפני 12 שנים הכירו בזכות חברים משותפים, לפני 6 שנים התחתנו, ומאז הם מנהלים נישואים פתוחים: יש ביניהם אהבה, זוגיות ומשפחה שצריך לדאוג לה. הם גם שוכבים זה עם זו, ואפילו לא מעט. אבל במקביל, הם מעודדים אחד את השנייה לשכב גם עם אנשים אחרים. כשזה קורה, הם אפילו רוצים לשמוע פרטים.
"בגלל שאין לי ספק שאייל אוהב אותי, אני לא מקנאה כשאני שומעת על הנשים שהוא היה איתן", מסבירה רוני, בזמן שזרועו של אייל כרוכה סביב כתפה. "אני יודעת שהוא רוצה להיות איתי, שהוא לא מנסה לברוח ממני או מהבית. בגלל זה אני לא מפחדת, ופחד זה מרכיב מרכזי בקנאה".
אם אתם אוהבים, למה לפתוח את מערכת היחסים?
אייל: "הדגש ביחסים פתוחים הוא לא בהכרח על המילה 'פתוחים', אלא דווקא על המילה 'יחסים'. העניין הוא להיות אדם שנמצא במערכת יחסים מחייבת, עם כל מה שכרוך בזה, ובתוך כך גם להמשיך לחוות חוויות מיניות חדשות".
רוני: "זה לא אומר שאני מחפשת כל הזמן סקס בחוץ. בוא נודה על האמת, בין הילדים לעבודה גם אין לי כל כך הרבה זמן לזה. אבל אם אני פוגשת מישהו ויש התאמה וכימיה, חבל לי לא ללכת על זה".
כשאת את פוגשת מישהו כזה, את מספרת לאייל?
רוני: "בהתחלה לא סיפרנו. גם כאשר ישנה ההסכמה התיאורטית אתה עדיין חושש לשמוע מה בדיוק עושה הצד השני. אבל לאט-לאט השיח בינינו נהיה פתוח, ועכשיו אנחנו בשלב שאנחנו מספרים כמעט הכל".
כשהוא חוזר מערב עם בחורה אחרת, לא מפריע לך שהוא נכנס לשכב לידך במיטה?
רוני: "לא, כי הוא מתקלח".
איטס קומפליקייטד
כל מערכות היחסים מסובכות, לכל זוגיות הדינאמיקה המורכבת שלה, התן וקח, העשה ואל תעשה, הטקסט והסאבטקסט. בהיבט הזה, למונוגמיה יש יתרון: בכל הקשור למין היא מגדירה היטב את הכללים, מצמצת את מרחב הפעולה. החתונה היא סוף פסוק, הצהרה חד-משמעית שמוכרזת מתחת לחופה מול הסבתות והחברים: מהיום אנחנו שוכבים רק זו עם זה, לנצח נצחים ועולמי עד.
אלא שהיתרון המונוגמי הוא גם חיסרון. המונוגמיה אמנם מקטינה את החיכוכים שעלולים להיווצר בין בני הזוג, אבל היא מקטינה את כל סוגי החיכוכים. נכון, יש זוגות מונוגמים ששוכבים בלי סוף, או לפחות כך הם מספרים. יש אנשים נשואים שלא מסוגלים להוריד את הידיים אחד מהשני. אבל ברוב המקרים, בשלב מסוים הופך הסקס לפעילות מכאנית, שגרתית. למשהו שעושים בחגים. עד שהגיעו הנישואים הפתוחים.
הנישואים הפתוחים הם זירה רחבה שבה כל זוג מגדיר את גבולות הגזרה. יש כאלה שאצלם מותר לשכב עם אחרים רק בחו"ל, יש כאלה שרק ביום שלישי; יש שנוקטים בגישת ה"אל תשאל, אל תספר", ויש שרוצים לאשר כל מפגש מיני של האחר; ישנם זוגות שמחליטים לפתוח את היחסים בעקבות בגידה שנחשפה, וישנם כאלה שמצהירים על כך בראשית דרכם. אבל רובם מסכימים על עקרון משותף: הנישואים הפתוחים אינם באים על חשבון המשפחה והאחריות ההדדית. הם אינם באים על חשבון הנישואים.
למרות שלאחרונה היחסים הפתוחים מגיעים יותר ויותר לשיח הציבורי - באמצעות וידויים מתוקשרים של סלבס, קבוצות פייסבוק פעילות והסדרה החדשה "תאוות נדודים" בנטפליקס - הם עדיין נתפסים כטאבו. העובדה שמוסד הנישואים המסורתי נראה כאילו הוא עומד לקרוס בקרוב, לא משנה זאת. "מדהים אותי עד כמה אנשים פתוחים, ליברלים וסובלניים, לא מסוגלים לתאר את עצמם בסיטואציה כזו", אומר אחד המרואיינים בכתבה. "אפילו אנשים שבוגדים לא מצליחים לחשוב על נישואים פתוחים כמשהו הגיוני. אני לא אומר שכולם צריכים לעבור עכשיו לנישואים פתוחים, אבל זו בהחלט צריכה להיות אופציה שאפשר לדבר עליה".
נערי הפוסטר של הנישואים הפתוחים
אז החלטנו לדבר על זה. שמענו על הקשיים וההצלחות, הכשלים והפתרונות, החשש להיחשף אל מול החברים והמשפחה, והפער בין הנפש שרוצה בלעדיות וביטחון - לבין הגוף שמבקש חופש וגיוון.
אייל ורוני הירושלמים הם כנראה נערי הפוסטר של הנישואים הפתוחים. "לא פתחנו את מערכת היחסים כדי לפצות על בעיה או לצאת ממשבר", מבהיר אייל. "שנינו מאמינים בזה כדרך חיים. החלטנו גם מההתחלה שזה לא יבוא על חשבוננו, שהזוגיות הפתוחה צריכה לתת לנו עוד, וברגע שהיא גורעת מהחיים המשותפים שלנו, אנחנו אומרים 'סטופ'". לדבריהם הם זוג טוב, חזק. בטח בהשוואה לזוגות מסביבם. "אני רואה את החברים המונוגמים שלי שמרגישים תקועים, מתוסכלים מינית, לא עושים סקס אחד עם השנייה", אומרת רוני. "אני לא אומרת את זה כביקורת על המונוגמיה, אלא כביקורת על אנשים שחיים בדרך שהם לא מרוצים ממנה, בלי לנסות לשנות אותה".
אייל: "סגנון החיים שלנו מצביע על הצורך שלנו לחיות עכשיו. נכון, הסגנון הזה מצריך אותנו לתת דין וחשבון לעצמנו, כל הזמן, וזה לא קל. אבל זה היה נחמד אם גם אנשים מונוגמים היו עוצרים מדי פעם, מסתכלים על עצמם ומנסים לפתח מודעות לצרכים שלהם ושל בת הזוג שלהם. אולי בגלל שאנחנו זוג מתקשר אנחנו גם כאלה טובים ביחד. למרות היחסים הפתוחים, ואולי בגללם, אנחנו שוכבים אחד עם השנייה לפחות 3-4 פעמים בשבוע".
הנשואים הפתוחים מסייעים לשיפור הקשר המיני ביניכם?
אייל: "כשאתה במונוגמיה הסקס הופך לתבנית, זה אותו שטנץ. ברגע שאתה עושה סקס מחוץ לזוגיות אתה תמיד לומד איזה טריק נוסף, ג'סטה חדשה, ואז חוזר איתם הביתה".
רוני: "זה גם נחמד לראות פתאום את בן הזוג שלך כמישהו שנחשק בידי אחרות. זה מדליק".
תספרו לילדים?
רוני: "אף ילד לא רוצה לדעת יותר מדי על חיי המין של ההורים שלו. אבל כשהם יגדלו, נספר להם".
יש לכם טיפ של אלופים לקוראינו – איך עושים זאת נכון?
אייל: "פשוט תעשו את זה. זה לא משהו שצריך לחפור עליו עד האינסוף. מקסימום, חוזרים אחורה".
סגורים לרגל שיפוצים
האמן איתי זלאיט ובת זוגו חזרו אחורה. זלאיט בן ה-39 התפרסם כשיצירתו "קינג ביבי", פסל מוזהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוצבה בכיכר רבין והכתה גלים בכל העולם. את רעייתו הכיר זלאיט לפני 12 שנה והיום יש להם שני ילדים קטנים. "יש בינינו אהבה חזקה, אנחנו רוצים להיות אחד עם השנייה ומוכנים להילחם על זה", הוא אומר.
אז למה פתחתם את מערכת היחסים?
"כשהכרתי את אשתי היה לי ברור שזו האישה שאני רוצה להתחתן איתה ולעשות לה ילדים. אבל אחרי כמה חודשים היה נראה לי מוזר שזו גם האישה היחידה שאני הולך לשכב איתה בחמישים השנים הבאות. שיתפתי אותה בזה, עברנו ביחד תהליכים ועשינו כל מיני ניסיונות. פעם אחת, למשל, טסתי לאמסטרדם וקיבלתי ממנה אישור להיות שם עם מישהי אחרת. לצערי כל השבוע ירד גשם ולא קרה כלום. כשחזרתי שאלתי אותה אם אפשר לקבל זיכוי".
בהמשך, אחרי "חוויה מעצבת" כדבריו, הם החליטו לפתוח לחלוטין את מערכת היחסים. "זו הייתה תקופה של אופוריה", מספר זלאיט. "אכלנו מהפרי האסור ונפתח לפנינו אזור חדש בתודעה שלא היה חשוף לפני כן. יש בזה באמת הרבה כוח, אבל זה מציף איתו המון קשיים".
למשל?
"בהתחלה עשינו מסגרת כדי לא להתפזר. החלטנו שמותר לנו רק קשר חד-פעמי, כדי לא לפתח רגשות. אבל מצאתי את עצמי עובד בטינדר, וזה לא התאים לי. אחרי שהחלטנו שמותר גם קשר ארוך טווח, גיליתי שאני נכנס לעוד קשר זוגי, וזה עוד יותר לא התאים לי. קשר אחד זה די והותר עבורי".
אחרי כשנה הם החליטו לסגור את מערכת היחסים ולוותר על הפירות האסורים בשביל הפרי הטעים והמוכר. "אם בזוגיות יש לפעמים גלים, נישואים פתוחים מכניסים לך צונאמי. כמה שניסינו לנטר את הכל ולדבר את הכל, מהחוויה שלי זה פשוט בלתי אפשרי. בסוף מדובר ברגשות, ואתה לא יודע לאן זה יכול להגיע. מבחינה רציונלית הבנו שאנחנו רוצים את זה, אבל ברמה הרגשית זה מחלחל פנימה".
מה הסטטוס שלכם עכשיו?
"סגורים לרגל שיפוצים".
ומה הבנת מכל התקופה הסוערת הזו?
"שהמונוגמיה שייכת לעידן הישן, זה כבר לא עובד וזה ברור. היום הכל בו-זמני, משולב, זמין ופתוח. הכל אפשרי. אבל אנחנו, כבני אנוש, חיים עם רגל אחת בעבר. כדי שיחסים פתוחים יצליחו באמת זה צריך לבוא ממקום אמיתי של שחרור, וזה דורש עבודה פנימית מאוד ארוכה שמנקה את כל האזורים הנמוכים של קנאה וכו'. רובנו עדיין לא נמצאים שם".
במקרה של עידן (שם בדוי), בן 50, נשוי ואב לשלושה, הנישואים הפתוחים נולדו ממשבר. "זה היה מטלטל מאוד לגלות שאני נבגד בידי אשתי", הוא מספר. "התחלתי לראות איך אני מחזיר לעצמי את האגו האבוד, והפתרון היה לבגוד בעצמי. אחרי כמה חודשים הבנו שמה שכל אחד מאיתנו מחפש בחוץ זה משהו שכבר הרבה זמן לא קיים אצלנו בבית - התשוקה, הרומנטיקה והכמיהה. אלה דברים שהלכו לאיבוד וברגע שהם נעלמים, עם כל הצער, אי אפשר לשקם אותם".
איך אתם מגדירים את הנישואים שלכם עכשיו?
"הבנו שהסיפור של מונוגמיה נידון לכישלון בהקשר של המיניות, אבל לא במה שנוגע לחברות ושותפות. החלטנו להשאיר את התא המשפחתי כמו שהוא, אבל לקיים מערכות זוגיות נוספות מחוץ לנישואין. לכל אחד ואחת יש מקום נוסף ללכת אליו. זה יכול להיות קבוע או מתחלף, אבל בסופו של דבר יש מיטה אחת שחוזרים אליה בסוף היום. ההסכם הוא שלא מגיעים למצב שהקשר הרומנטי הנוסף הופך להיות משמעותי יותר מהחיבור של שנינו".
איך אפשר לשלוט בזה?
"בהרבה מאוד מקרים, כשאתה במערכת פתוחה אתה מוצא זוגיות עם אנשים שנמצאים במערכות דומות. ואז לכל אחד יש את הסייגים שלו, את הסדין האדום. המטרה העליונה שלנו היא להמשיך ולקיים את הבית, שלילדים יהיה את הביטחון שאנחנו ביחד".
וזה עובד?
"בינתיים כן. יש מתחים וקנאה ומקומות שפחות נוח בהם, אבל לא היינו רוצים לחזור למה שהיה לפני. החיים שלנו הרבה יותר טובים עכשיו".
למה לא להתגרש?
"למה כן? הפתרון של גירושין אולי מתאים לבני זוג שלא סובלים אחד את השני. אני ובת זוגי אוהבים להיות ביחד, לשוחח, לטייל. אנחנו אוהבים את היומיום שלנו ומסופקים בקטע הזה. מה שלא מסופק זה האנרגיות המיניות שלא באות לידי ביטוי".
הילדים יודעים?
"לא, אבל לא בגללם כמו בגלל שאני לא רוצה שהחברים שלהם יסמנו אותם או יתייחסו אליהם אחרת. אני לא מרגיש שאני צריך להתבייש, אבל גם לא עובד בליחצ"ן את הנישואים הפתוחים. אנחנו מספרים לאנשים שאנחנו בוטחים בהם ויודעים שהם פתוחים להבין את זה".
במידה מסוימת, החלפתם הסתרה אחת בהסתרה אחרת.
"ההסתרה הקודמת, הבגידה, יש בה הרבה יותר רגשות אשם. עכשיו אני לא מרגיש שאני חוטא למישהו במשהו. הפסקנו לעשות דברים מאחורי הגב ואנחנו מאוד כנים אחד עם השני".
הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
