ביקורת סרט: "ילד יפה" - תשדיר מייגע של אל-סם
סטיב קארל מגלם ב"ילד יפה" עיתונאי שבנו מכור לסמים. חוץ מלראות את הילד נגמל, מתמכר, נגמל שוב וחוזר חלילה - לא תמצאו פה ערך מוסף. גם טימותי שאלמה, שהפך להבטחה גדולה אחרי תפקידו ב"קרא לי בשמך" - מתגלה כנפילה כואבת. בקיצור, בסרט הזה, לצערנו כבר היינו
רק בתום שעתיים מתברר לנו שהסרט בו צפינו, "ילד יפה" ("Beautiful Boy"), הוא למעשה תשדיר ארוך ומייגע של הרשות למלחמה בסמים. כתוביות המופיעות בסיום הסרט מספקות סטטיסטיקה יבשה ועצובה על ההתמכרות לסמים, ובאותה הזדמנות מדווחת לנו בדבר מצבו של גיבור הסרט.
כן, "ילד יפה" הוא מסוג אותם סרטים שעוסקים ב"בעיה". אין להם כל ערך מעבר לעיסוקם ב"בעיה" הזו. בטלוויזיה היו נוהגים להפיק סרטים דוגמתו שעונים לקטלוג "מחלת/בעיית השבוע". אין לכך כל קשר לסמים. כבר ראינו שלל סרטים שעסקו בהתמכרות, והיו בעלי ערך מוסף רגשי, אסתטי, רעיוני או אחר. "רקוויאם לחלום", "ארוחה עירומה", "האיש בעל זרוע הזהב", "טריינספוטינג", "אני, כריסטיאן פ." – וזוהי רשימה חלקית בלבד. "ילד יפה", כאמור, אינו מציע דבר מעבר ל"בעיה" שבמרכזו.
הסיפור מוכר, למרבה הצער – אפילו מדי. עיתונאי וסופר (סטיב קארל) מנסה להתמודד עם התמכרותו של בנו מנישואיו הראשונים (טימותי שאלמה). הוא מאשפז אותו במוסד לגמילה – רק כדי להתמודד עם מה שאנשי המקצוע מכנים "נסיגה". בתקופה שבה הוא "נקי", הבן אף הולך לקולג', אבל בסעודת חג ההודיה בבית הוריה של חברתו הוא חווה שוב נסיגה – וחוזר חלילה (הוא אפילו לא בוחל בגניבת כמה דולרים מקופת החיסכון של אחיו הקטנים, בנו ובתו של אביו מנישואיו השניים).
לעוד ביקורות קולנוע:
"ילד יפה" – הכותרת אינה מתייחסת רק למראהו המצודד של שאלמה, אלא לקוחה כמובן משירו של ג'ון לנון – עוסק בהתדרדרות מכאיבה של צעיר מ"בית טוב". הסטטיסטיקה אף היא לרעתו. בשלב כלשהו נזרק נתון שלפיו סיכויי הגמילה מקריסטל מת', הסם שהוא מכור לו, הם שמונה אחוזים בלבד. מאליו ברור לנו שאנו נשוב ונחזה בבן מתגבר, מתמכר ושוב מתגבר – ואם נלווית לדברים מידה של ציניות, הרי היא נובעת רק מעצם העובדה שהסרט אינו מציע דבר אחר להתייחס אליו.
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי המובא בשני ספרים אוטוביוגרפיים שכתבו בנפרד האב ובנו, דיוויד וניק שף. הבמאי הוא הבלגי פליקס ון כרונינגן שסרטו "המעגל השבור" מ-2012, שלא הוקרן מסחרית בישראל, קטף מועמדות לאוסקר הסרט הזר הטוב ביותר. "ילד יפה" הוא סרטו האמריקאי הראשון (ון כרונינגן ולוק דיוויס, שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת "סארו: הדרך הביתה", עמלו יחד על התסריט).
הבעיה עם הסרט, ואולי היא קשורה בניסיון לעבד שני ספרי זיכרונות שעניינם אותו סיפור, היא התנועה שלו בזמן – מהווה לעבר, ושוב להווה. המבנה הפרגמנטרי הזה אינו תורם דבר וחצי דבר לאפקט הדרמטי, אבל בהחלט הופך את הצפייה בסרט למייגעת. שוב ושוב אנו חווים את רגעי ההתגברות והרגרסיה, שאף כי יש להניח שהם נאמנים לתהליכים שעוברים מכורים לסם – הרי שהם גם יוצרים סרט דידקטי ומניפולטיבי המתענג על ייסורי האב ובנו, שהוא אכן ילד יפה.
כן, אין דבר שהוא יותר בגדר אוסקר-באזז מאשר שחקן צעיר ויפה תואר (שאלמה) החושף את זרועו המנוקבת ומלאה בשטפי דם. שאלמה נקבע כהבטחה הלבנה הגדולה של הוליווד בזכות הופעתו אשתקד ב"קרא לי בשמך", שאף העניקה לו מועמדות לאוסקר – אך בשלב די מוקדם זה בקריירה שלו (הוא בן 22) נדמה שהוא כבר עוטה על עצמו את מבע הזחיחות שכמו תובע מאיתנו "תסתכלו עליי בפעולה". הדמות שלו, מכל מקום, אינה מאפשרת לו מרחב תנועה שיהפוך את הופעתו ליותר מאוסף של מניירות עבריין צעיר.
סטיב קארל, שכבר הוכיח יכולת דרמטית מרשימה בהופעתו ב"פוקס-קצ'ר" (2014), נדרש לעוד פחות מכך בדמות האב המנסה להציל את בנו, ואז נואש. בשלב כלשהו הוא אף רוכש קוקאין ומשתמש בו, על מנת להכיר מקרוב את החוויה של בנו. אך ההתנסות האינטנסיבית הזו אינה זוכה לפיתוח בסרט, ומה שאמור לכאורה להיות בגדר ירידה אל הגיהינום בתקווה לשוב ממנו חזרה – אינו מופיע כיותר מאשר אנקדוטה קצרה.
הדינמיקה שבין האב ובנו בסרט נטולה כל ערך רגשי של ממש. האב נלחם להציל את בנו, חושף את שקריו, מתייסר באשמתו שלו עצמו, ובסופו של דבר נאלץ להניח לילד להתמודד לבדו. אלו הם תהליכים חשובים, למרבה הצער אף מוכרים – אבל "ילד יפה" אינו מציע דבר חוץ מאשר את מה שכבר ראינו אינספור פעמים.
