תהיו דתיים גם על הכביש
ההבדל המוחשי ביותר בין חוק דתי לחוק אזרחי הוא בשאלה: מה קורה אם לא נתפסת? אדם שנסע על 140 קמ"ש ולא נתפס, יחווה חוויה שונה לחלוטין ממי שאכל חזיר בלי עדים. חובה עלינו לייצר נורמות מוסריות-דתיות ברורות על הכביש, שמי שסוטה מהן יחוש אשמה ובושה
לעולם לא תמצאו אותי מחלל שבת במזיד, או אוכל בשר בחלב. אבל להציץ בסלולרי תוך כדי נסיעה? ובכן, אני עובד על זה. בראש אני יודע שזה לא פחות חמור, אולי אפילו יותר, אבל משהו בנפש מגיב לשימוש בסלולרי בנהיגה באופן אחר מאשר לאכילת נבלה. אני זורם עם נסיעה קצרה בלי חגורה יותר מאשר עם חטיף קטן בלי ברכה ראשונה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התורה הייתה מודעת לפער הזה, בין ערכים שאנחנו מאמינים בהם באופן כללי, למצוות שאנחנו שומרים בקפדנות בלי לסטות מהן ימין ושמאל. היא הבינה שגם אם נהיה מודעים עד כאב לנזקים שמזון מסוים גורם לנו, המודעות הזו לא תמיד תעצור אותנו. היא תהיה הרבה פחות אפקטיבית מתגית עם המילה "טרף" שמוציאה את האכילה מכלל אפשרות
עוד דעות בערוץ היהדות :
- לא מתבייש יותר: אני גאה להיות יהודי-אמריקני/ הרב מישאל ציון
- בחייהם ובמותם: רפורמים וקונסרבטיבים הם יהודים/ אטילה שומפלבי
- מירי רגב הייתה מצנזרת את התנ"ך/
פרופ' רוחמה וייס
לכן היא נתנה לנו את האפשרות לנדור נדרים. אדם יכול לקחת ערך שבו הוא מאמין ולהפוך אותו לחוק בעל תוקף דתי. לפרוט את הרעיון הכללי לדינים חד-משמעיים, הלכתיים, ובכך להוציא אותו ממרחב הבחירה החופשית הנתונה למצבי רוח. זה אכן חלק חשוב מהפתרון: לקבל על עצמינו נדרים ושבועות, סייגים ואיסורים: להישבע (בלי להוסיף "בלי נדר") שיותר לא מסמסים בנהיגה. הרשת מליאה התחייבויות כאלו ביממה האחרונה, כן ירבו.
אך נדרים ושבועות הם פיתרון פרטי, הנתון לרצונו של כל אדם. ונדרים, אפשר להפר. ישנה פרשייה נוספת בתורה, "משפט החרם" כינה זאת הרמב"ן: היכולת של הציבור לחוקק חוקים, להחרים חרמות ולקבוע איסורים. להחליט שמעשים מסוימים הם איסור הלכתי, טאבו, גם אם התורה לא כתבה אותם. במובן מסוים זה מה שעושה המדינה בחוקי התנועה שלה, אך חוקים אלה נתפסים לעיתים ככללי משחק, שאת חלקם אפשר לכופף ואת השאר אפשר פשוט לשבור.
משימה לאומית, אך לא רק
ההבדל המוחשי ביותר בין חוק דתי לחוק אזרחי הוא בשאלה: מה קורה אם לא נתפסת? אדם שנסע על 140 ולא קיבל דו"ח, יחווה חוויה שונה לחלוטין ממי שאכל חזיר בלי עדים שהביאו אותו לדין.
"בואו והעמידו עלינו מצוות!" זעק ביאליק. "יוּתַּן לנו דפוסים לצקת בהם את רצוננו הנִגָר והרופס למטבעות מוצקות וקיימות!" אנחנו צריכים, כחברה אנושית וכלומדי תורה, להתחיל ליצור נורמות מוסריות-דתיות ברורות בתחום הנהיגה. נורמות שמי שסוטה מהן יחוש אשמה ובושה, ולא שמחה על שהצליח לחמוק מעיני החוק. לגרום למי שחוצה קו לבן להרגיש מנודה, ולמי שעובר באור אדום לקבור את פניו בקרקע.
הזהירות בנהיגה ובדרכים היא לא רק משימה לאומית, אלא גם אתגר עבור כל מי שמבקש שהתורה תהיה חלק מהותי ורלבנטי בחיי היומיום. כפי שהצלחנו ליצור יש-מאין את מצוות הלל ביום העצמאות, אנו צריכים ויכולים לייצר גם הלכות שמירת-נגיעה מהסלולרי.
לפנייה לכתב/ת 
