נולד להילחם: גילעד בן ה-15 זכה באליפות העולם בקראטה
גילעד רוקח חי את הקראטה מהרגע שהוא זוכר את עצמו ומאז הוא פשוט לא עוצר. בשבוע שעבר הוא קצר הישג נוסף כשזכה בפעם השנייה באליפות העולם עד גיל 17. ככה זה כשכל המשפחה עוסקת בקראטה
כתבות נוספות:
מכשול הטבעות בנינג'ה ישראל: כך תעברו שלב אחר שלב
תוצאות, ומהר: שיטת האימון שמגדילה מסת שריר
24 דקות ואתם חטובים: אימון Tabata עצים לבית
כשמגלים את שורשיו המשפחתיים עובדה זו אולי מעט פחות מפתיעה. בתור בן לשני הורים מאמני קראטה הוא נחשף לענף כבר מגיל ינקות. "אבא שלי הוא מאמן נבחרת ישראל וגם יושב ראש האיגוד", הוא מסביר. האימון הראשון היה איתו בגיל 5. לאט לאט התקדמתי ברמה – עליתי בחגורות, ובתחרויות הצלחתי להתברג למקומות הראשונים".
משם הדרך הייתה קצרה. בגיל 8 הוא זכה באליפות הארץ, בגיל 12 כבר השתתף וזכה באליפות בינלאומית, לפני שנתיים הביא את מדליית הזהב באליפות העולם לגילאי 14-15, והשנה כאמור קטף את המקום הראשון באליפות העולם לגילאי 16-17, וזכה במדליית כסף במקצה נוסף. ("נולדתי בסוף השנה והתחרות היא לפי שנתונים כך שיצא שזכיתי לפני גיל 16", הוא מסביר).
קבלו הצצה לגילעד מתחרה באליפות העולם:
שגרת יומו אינטנסיבית עד מאוד ובהחלט אינה תואמת את זו של נער צעיר. "אני קם לבית הספר, מסיים בסביבות שתיים בצהריים, אוכל, מתקלח עושה טיפה שיעורים וכבר בסביבות חמש אני במכון עד שמונה בלילה. כמעט כל יום", הוא מתאר. "אני גם מקפיד על תזונה. לא יותר מדי אבל דואג לא להשתולל עם האוכל".
המשפחה כולה - גילעד, הוריו, ושלושת אחיותיו הקטנות מעורבים בשגרת הקראטה, אך "הנחות הורים" לא תמצאו שם. "אני מפריד את חיי המשפחה. אני לא מתייחס לאבא שלי כאל אבא שלי באימון", הוא מסביר. "לפני ואחרי האימון אנחנו מדברים בבית אבל באימון אנחנו כמו תלמיד ומורה. אני בקבוצת הבוגרים עם אמא שלי והאחיות שלי מתאמנות כל אחת בקבוצת הגיל שלה".
איך זה להעביר את החיים בשגרה כזו?
"אני לא מכיר משהו אחר, בשבילי זה מאוד נורמלי ורגיל. לפעמים זה טיפה קשה כי יש את העניין של הלימודים והחברים וצריך לוותר על דברים, אבל בסוף משיגים תוצאות וזה שווה את זה. הסביבה מאוד תומכת. כשחזרתי לבית הספר היה שלט גדול עם ברכות על הזכייה. כולם מאוד מפרגנים, המורים תומכים ועוזרים לי בהשלמה של הדברים בלימודים".
התחרות בשבוע שעבר לא הייתה קלה אך האימונים המרובים והאינטנסיביים השתלמו. "התחלתי דווקא ישר עם זכייה במקום השני במקצה הראשון שעשיתי אז זה מאוד העלה לי את הביטחון ונתן לי דירבון להמשיך הלאה במקצים הבאים", הוא מסביר.
"אחרי זה היה עוד מקצה שלא זכיתי בו כי הייתי מול מישהו ממש גדול, פי שניים מהגובה שלי ואז במקצה השלישי זכיתי במקום הראשון".
אמנם חודשים של הכנות ואימונים מפרכים מתמצים לבסוף לרגע אחד בודד, אך לדבריו של גילעד אותו רגע שווה הכל. "הדרך לא קלה אך התוצאה בסוף היא סיפוק גדול", הוא אומר בביטחון. "אני כבר רגיל לזה, אני עושה את זה כמעט עשר שנים. לא בתדירות כזו אמנם, אך בחמש השנים האחרונות אני נוסע להרבה אליפויות. בסוף מתרגלים וזה בסדר".
מה הלאה?
"יש לי אליפות עולם בעוד שנה במוסקבה ובעוד שנתיים עוד פעם אליפות עולם. אז כרגע התכנית היא לנסות לשמור על התואר ולזכות בעוד תארים אם אפשר".
לפנייה לכתב/ת 
