שו האדה: מה עובר על שינייד אוקונור?
היעלמות, אובדנות, מיניות לא ברורה ואיסלאם - כבר שנים ששינייד אוקונור, או שוהאדה דוויט בשבילכם, מתעדת את ההתרסקות שלה בפומבי. בין שהיא מכורה לפרובוקציות או במצוקה אמיתית - הזמרת האירית הפכה לנערת הפוסטר של הסובלים מבעיות נפשיות
במסגרת הסערה התורנית של שינייד אוקונור, הזמרת האירית הכריזה על התאסלמותה וביקשה להיקרא מעתה שוהאדה דוויט. להמיר את דתך בדת מוחמד זו לא באמת סערה, אבל במקרה של אוקונור אפשר לטעון שמדובר בצעד נוסף בשורה של פעולות שונות שמעידות על מצב נפשי מעורער (או לכל הפחות תמונה של נפש מסוכסכת). כבר לא מעט שנים שאוקונור, פרובוקטורית גדולה גם בשיא תהילתה, היא תאונת דרכים מהלכת, לפחות במונחי יח"צ או תדמית ציבורית. כך, פעם בכמה שנים או חודשים מעריציה ועוקביה חוזים בה חווה התמוטטות עצבים מתוקשרת.
אבל מעבר לפן הרכילותי, אוקונור היא סיפור עצוב, אך הוא לא שונה מזה של רבים הנושאים עימם צלקות נפשיות ולא נמצאים תחת עינה הבוחנת של התקשורת העולמית. במובנים מסוימים, יש שיטענו שאוקונור עושה שירות בהנגשת נושא שנחשב סוג של טאבו (בטח בתעשיית הבידור) לקהל רחב שלא בהכרח בקיא בנושא. אמנים רבים סובלים מאי יציבות נפשית, עבור מקצתם מדובר בדלק ליצירה. אולם רק קומץ יודו בכך פומבית ויחשפו את תלאותיהם כפי שעושה המוזיקאית האירית.
עוד בערוץ המוזיקה:
"האלבום שלנו נהיה קאלט שקונים ב-400 שקל"
"קולה היה מתת אל": הזמרת ששינתה את עולם האופרה
מרקורי לא לבד: ענקי המוזיקה על המסך
אוקונור נולדה ב-8 בדצמבר 1966 במחוז דבלין שבאירלנד. הוריה נפרדו בגיל צעיר ובגיל 15 היא עזבה את אימה ואחיה ועברה לגור עם אביה - שנים לאחר מכן סיפרה כי היא ספגה אלימות פיזית ומילולית במשפחה, בעיקר מאימה. משום שנהגה לגנוב מחנויות ולהבריז מלימודים נשלחה לבית מחסה מגדלני של הכנסייה הקתולית, שם כתבה ושיפרה את השירה שלה. בתחילת שנות ה-80 היא ניגנה בלהקה וכך הפכה מוכרת בסצנת המוזיקה המקומית בדבלין.
שיתוף הפעולה שלה עם גיטריסט U2 דה אדג' בפסקול הסרט Captive היה הצעד הראשון שלה להכרה. אחריו בשנת 1987 הוציאה את אלבום הבכורה שלה The Lion and the Cobra שהתקבל באהדה גדולה. כאשר פרסמה את הקאבר המפורסם לשירו של פרינס Nothing Compares 2 U, הפכה לכוכבת של ממש והמראה האקסצנטרי שלה עם השיער המגולח והבגדים המוזרים הפכו לסימן ההיכר שלה.
"הילחמו באויב האמיתי"
הפרובוקציה הפומבית הראשונה שלה התרחשה בשנת 1992 כאשר במהלך הופעתה בתוכנית סטרדיי נייט לייב היא קרעה תמונה של האפיפיור, במחאה על העלמת העין של הכנסייה הקתולית מניצול ילדים. "הילחמו באויב האמיתי", אמרה בשידור חי שגרר אחריו ביקורת זועמת. אבל זו הייתה רק ההתחלה. בשנת 2000 חשפה בריאיון כי היא לסבית, אף שהייתה נשואה לא פחות מארבע פעמים - מבעלה הרביעי נפרדה כעבור שבוע ולאחר מכן חזרה אליו. על הדרך הספיקה גם לאבד את משמורתה על אחד מארבעת ילדיה.
סימנים ראשונים להידרדרות הנפשית שלה הראתה אוקונור באפריל 2003. "נמאס לי להיות מפורסמת ומעולם המוזיקה בכלל", נכתב בהודעה באתר הרשמי שלה והדוברת שלה, ללי קפוול, אישרה אותה כאותנטית ונכונה. "ביולי 2003 אפרוש מעולם המוזיקה כדי לפנות לקריירה אחרת", נכתב, במסר שיצא זמן קצר לאחר שנאלצה לבטל הופעות באירופה בשל תסמונת עייפות כרונית לטענתה. הפרישה לא יצאה לפועל בסופו של דבר, אוקונור המשיכה להופיע ואף הוציאה עוד ארבעה אלבומי אולפן מאז. אבל ההודעה, שכמו נכתבה ברגע של משבר, סימנה את העתיד לבוא – לפחות בכל הנוגע להחלטות אימפולסיביות ושידור מצוקה.
ב-2007 התארחה הזמרת בתוכנית של אופרה ווינפרי וסיפרה כי היא סובלת מהפרעה דו-קוטבית. בריאיון סיפרה כי ניסתה להתאבד ביום הולדתה ה-33 שחל בדצמבר 1999. כששבה לתוכנית ב-2014, סיפרה כי מאז קיבלה שלוש דעות נוספות מרופאים שונים, שקבעו כי היא לא סובלת ממאניה-דפרסיה. ואילו בשנת 2013, היא כתבה מכתב פתוח למיילי סיירוס ובו עודדה אותה להעביר מסרים פחות זנותיים לבני גילה: "המסר שאת ממשיכה לשלוח הוא שאיכשהו הזנייה זה מגניב... נשים צריכות להיות מוערכות על הרבה יותר מאשר המיניות שלהן", כתבה אוקונור ולשם שינוי הפעם זכתה ללא מעט תגובות תמיכה.
באוגוסט 2015 סיפרה אוקונור שעברה כריתת רחם כתוצאה מבעיה גניקולוגית ממנה סבלה במשך שנים. לטענתה ההליך הרפואי הביא להתרופפות נוספת במצבה הנפשי. "הורמונים השתוללו", אמרה. "הפכתי אובדנית מאוד. הייתי מטורפת". שלושה חודשים לאחר מכן פרסמה מכתב התאבדות בעמוד הפייסבוק שלה, בו ציינה כי לקחה מנת יתר. "אני שקופה. לאיש לא אכפת ממני ולא מתקרבים אליי", כתבה אז. "מתתי כבר מיליון פעם מהכאב. זרים אוהבים אותי, זו האמת, אבל המשפחה שלי לא מעריכה אותי. גם אם הייתי מתה לפני שבועות הם לא היו יודעים מזה". כשעתיים לאחר העלאת הפוסט אוקונור אותרה והועברה לטיפול רפואי. אך פחות משנה מאוחר יותר, במאי 2016, היא הוכרזה כנעדרת לאחר שיצאה לרכיבה על אופניה בשיקגו ועקבותיה נעלמו. יממה לאחר מכן היא נמצאה בזכות חיפוש מאסיבי (בשל החשש כי שמה קץ לחייה).
במרץ 2017, שוב פנתה אוקונור לפייסבוק, ושיתפה את קהל חבריה ועוקביה בקושי ובאתגר היומיומי שבהתמודדות עם מחלות נפשיות. "ההישג המרכזי שלי הוא שהצלחתי להתקלח" סיפרה בפוסט חושפני. "עבור אנשים עם בעיות נפשיות – מקלחת וטיפוח מרגישים כמו עינוי והם קורים לעתים רחוקות". אוקונור תיארה מקלחת בזמן משבר נפשי כדבר "מפחיד", והוסיפה לשתף בסודות מהרגלי ההיגיינה האישית שלה. "אתמול בלילה ספרתי. מנובמבר ועד הלילה עשיתי ארבע מקלחות ופעמיים רחצתי באמבטיה.... פעם אחת היה מרווח של שלושה שבועות בין מקלחות. לרוב שבועיים". "אך הלילה אני מטופחת", כתבה, ופירטה את המקומות בגוף מהן הסירה שיער באותו הערב. "אפילו גילחתי את ראשי. אני עצמי".
ארבעה חודשים לאחר מכן באוגוסט, רצף של פוסטים הוסיף עוד מימד לתמונה הבעייתית של חייה. אוקונר העלתה לפייסבוק וידאו מטריד בן 12 דקות בו היא נראית במצב נפשי רעוע ושיתפה את מעריציה בתחושת הבדידות שחשה כתוצאה מאובדן המשמורת על בנה. "בשנתיים האחרונות", אמרה, "אני רוצה להרוג את עצמי".
אחד השמות המוכרים שהגיבו לפוסט היה הקומיקאי ראסל ברנד, שהעביר לה מסר מנחם ותומך. "תודה על התמיכה", ענתה לו אוקונור "תמיד הרגשתי חיבה גדולה אליך". את דברי התודה שלה המשיכה במסר קצת יותר בוטה. "לא הייתי מתנגדת גם לקצת מין ("Rogering", כפי שכתבה אוקונור, הוא סלנג ליחסי מין. ע.פ.). למעשה, הגבר האחרון שנגע בגופי הוציא את מערכת הרבייה שלי לפני שנתיים... אבל אם אתה באמת רוצה להיות חלק ממסע ההחלמה שלי, קדימה. החדר את הסוס שלך לאורווה שלי, בוס".
שעות ספורות לאחר מכן פרסמה שינייד פוסט נוסף, שבו הודיעה על כוונתה לצאת לחופשה, שכן היא מחלימה מהתמוטטות נפשית, והציעה לברנד להצטרף אליה. וזמן קצר לאחר מכן פוסט באותו עמוד – בשמה של הזמרת, טען כי היא, "בטוב ואינה אובדנית". עוד נכתב שם כי שינייד, "מוקפת אנשים שאוהבים אותה ומקבלת את הטיפול הטוב ביותר". אבל אוקונור המשיכה בהכרזות מטרידות וכתבה: "אני צריכה בית חדש, עבודה חדשה וחיים חדשים. גמרתי עם המוזיקה. אני מנקה נהדר, אני לא סנובית, ואשמח לנקות חדרי שירותים. יש לי מוסר עבודה גבוה".
"אני לא יכולה לחכות למות"
מכאן הגיעה הזמרת לארצות הברית לטיפולו של הפסיכולוג המפורסם ד"ר פיל, ובהמשך התארחה גם בתוכניתו. כדרכו, ניסה הרופא המשופם לחדור אל נפש האורחת היושבת מולו באמצעות תרגיל דמיון מודרך, מספר הקלישאות של הפסיכולוגיה. במסגרתו התבקשה אוקונור לעצום את עיניה, לדמיין את אימה ולספר עליה למטפל חובב התהילה.
"היא לא הייתה מתקלחת, לא הייתה מחליפה בגדים", סיפרה הזמרת. "גם לנו היא לא החליפה בגדים. במשך חמש שנים לבשנו את אותם הבגדים. היא לא חיממה את הבית, לא דאגה לתאורה, לא יצאה מהמיטה, לא הפסיקה לקחת סמים. היא לא אמרה לי שאני יפה, לא אמרה לי שאני מתוקה, היא גרמה לאחי לצרוח. היה לה ניחוח של חולי. ריח של רוע". בהמשך הוסיפה "היא בעטה בי ובעטה בי ואמרה לי שאני רעה ושלא הייתי צריכה להיוולד ושאני אשמה שאבי עזב".
אוקונור סיפרה כי בילדותה ונעוריה לא זכתה לחיבוקים, חיבה או מתנות. כשהד"ר שאל מה הדבר שהיא הכי אוהבת באימה, ענתה: "הדבר הראשון שאני אוהבת בה זה את העובדה שהיא מתה. אף שאני מתגעגעת אליה מאוד. אני ממש משתוקקת אליה, ואני חושבת שזה מקור האינסטינקט האובדני שלי. אני לא יכולה לחכות למות באופן טבעי כדי שאפגוש שוב את אימי בגן עדן. אם היינו נפגשות שוב הייתי כורכת את עצמי סביבה ולא עוזבת אותה". עוד סיפרה בריאיון כי ניסתה להתאבד שמונה פעמים במהלך שנה אחת.
בשבוע שעבר חשפה בפני העולם את החלטתה להתאסלם, ומאז שיתפה מספר סרטונים בחשבון הטוויטר שלה בהם היא מספרת (בלחישה, יש לציין) על האופן בו כלי תקשורת רודפים אחריה במטרה לראיין אותה. אתמול (ה') צייצה "ביליתי את הבוקר בדיווח למשטרת אירלנד על התקפה מינית חוזרת ונשנית שלי על ידי מנהל במלון דבלין קלייטון ביוני 2015". בציוץ עוקב כתבה "כשאני כותבת 'התקפה מינית' אני מתכוונת לאונס".
כאמור, השלב האחרון בסיפור חייה הלא פשוט של שינייד אוקונור הוא התאסלמות. האישה שקרעה בעבר את תמונת האפיפיור בשידור חי וכעבור מספר שנים הוסמכה לכמורה - פנתה לדת, בתקווה כי זו תגאל אותה מייסוריה הרבים. אחרי שנלחמה בדת באירלנד, אומצה כסמל להט"בי ודיברה נגד מלחמות וגזענות ובעד העצמת נשים, אוקונור הפכה להיות נערת פוסטר עבור אלה הסובלים מבעיות נפשיות.
נטייתה להפוך את רגעיה הקשים למחזה אימים, הוא חלום בלהות עבור כל מי שפרטיותו חשובה לו. היא תספר את הסיפור הכואב שלה לכל המוכן לשמוע, לא תסתיר דבר ותודה בפה מלא בבעיות שרבים במעמדה, לא היו ששים לשתף. מנגד, יש שרואים בה מעבר למקרה עצוב, אלא כזמרת שאז כמו היום - לא מנסה לייפות את המציאות ומטיחה את האמת הלא נעימה בפני מבקריה. אפשר לרחם עליה, אבל ייתכן מאוד שהיא הייתה מעדיפה שתעריכו את השירות הלא נעים שהיא עושה עבור רבים שלא מסוגלים להישיר מבט לעיני הבעיה. גם אם השירות הזה לא תמיד נעשה במודע ולרוב בא על חשבונה.
