מה ראש העיר חיפה צריכה לעשות בסביבה?
חיפה יכולה להיות דוגמה לעיר מקיימת, ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית, דווקא מפני שאין לה מה להפסיד ושצריך לעשות בה שינוי משמעותי, בעיקר בתחום הסביבתי
שיהיה ברור, הבחירות בחיפה שבהם נבחרה ד"ר עינת קליש רותם לראשות העיר במקומו של יונה יהב - היו על איכות הסביבה, על איכות החיים, על החיים עצמם. אחרי שנים ארוכות של הזנחה, זיהום ותחלואה, ובעיקר של חוסר אונים וחוסר אמון ברשויות, בנבחרי הציבור ובתעשייה, תושבי חיפה הצביעו ברגליים, והם דורשים שינוי. ועכשיו יש הזדמנות, הזדמנות שהחלה להתהוות עוד לפני הבחירות, ויש מומנטום, לא רק לעשות סדר סביבתי חדש במפרץ, אלא גם לעבור מתעשייה של עבר לתעשייה של עתיד, מעולם מבוסס דלקים פוסיליים לעולם של אנרגיות מתחדשות וחדשות, מעולם של ועדי עובדים לעולם של כלכלת שיתוף, ואת כל אלה אסור לפספס.
נכון, המאבק נגד הזיהום התעשייתי הוא הלב והזרז לכל התהליכים בעיר. בתי הזיקוק לנפט בע"מ (בז"ן) ומתחם התעשיות שסביבם, חוות מכלי הנפט של חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (תש"ן), התוכניות להרחיב את מפעלי התעשייה ולהקים מתחם תעשייתי נוסף בקרקעות הצפון, הנמל והתוכניות להקים נמל דלקים חדש, כל אלה יצרו עומס בלתי נסבל על האוויר, הים והיבשה באזור מפרץ חיפה.
גם הניסיון להקים מועצה מקומית תעשייתית באזור, ולהפקיע מהציבור את היכולת לפקח ולאכוף על המפעלים באמצעות הרשות המקומית, המשיך ללבות את האש, כשברקע מרחפים גם דיבורים על הדו"ח החדש של מקנזי, שהוזמן על ידי המדינה וטרם הוצג לציבור. הדו"ח קובע שניתן לסגור את בז"ן תוך שבע שנים מבלי לפגוע במשק המקומי והלאומי.
אבל אם רוצים לעשות מהפך סביבתי בחיפה, אי אפשר להתמקד רק במה שלא, אלא חייבים לדבר גם על מה שכן, כלומר על עירוניות. עירוניות היא החיבור בין העיר לאנשים, והיא כוללת התחדשות של השכונות הישנות ופיתוח של הקהילה המקומית, שימור של אתרי המורשת ושל הטבע העירוני הייחודי של חיפה וחיבור של העיר אל החוף והים, פיתוח של תחבורה ציבורית יעילה וחדשנית, של כלכלה מקומית ועוד ועוד.
מחלום למציאות
איך הופכים את כל הרצונות והחלומות, המודלים והכותרות למציאות חדשה ואיכותית? ראשית, אין קיצורי דרך וחייבים אורך רוח, גם ברשות וגם אצל התושבים. יש ללמוד את השטח ולשרטט את תמונת המצב הסביבתית בעיר: התשתיות, המנגנונים, התקציבים, האנשים. הנושאים הסביבתיים בהם הרשות מטפלת רבים ומגוונים, אבל החַיוּת של העיר קשורה בעוד גורמים רבים, ולכן יש לבחון את הקונפליקטים והחיבורים בין ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים, ולבסוף להכריע.
בנוסף, צריך להכין תוכנית אב עירונית, ותוכניות פעולה, לטווח הקצר, הבינוני והארוך. כמו כן, יש לפתח מערך לניהול סביבתי בעיר: מי אחראי על כל נושא ותחום, כיצד מתאמים בין התחומים והאחראיים, כיצד נוצר הקשר עם השלטון המרכזי ורשויות מקומיות נוספות, עם ארגונים חוץ ממסדיים ועם הציבור הרחב, עם התעשייה. תוכנית האב צריכה גם להציג יעדים מדידים ומנגנוני מעקב ובקרה, לעמוד על חסמים ולבחון חלופות, ולפרוט את הכל לתקציבים ומקורות תקצוב.
אמנם קצרה היריעה, אך אם נפרוט כמה מהנושאים, אז ללא ספק חייבים להתחיל בתכנון ובנייה, מערך שמעצב לא רק את פני המרחב הציבורי והבתים הפרטיים אלא גם את העתיד של העיר. בין הקצאות של שטחים לטובת בנייה פרטית, מסחר ותעשייה ושטחים ירוקים ופתוחים, לאישור של מבנים, צריך גם לשאול מה התוכנית? למשל איך להחזיר את העסקים הקטנים לרחוב ולהפוך אותו למזמין ותוסס. אך לא פחות חשוב גם מה יהיה התוכן? לדוגמה לייצר מקום מפגש בין אנשים.
עיר כמו חיפה חייבת לנצל את המשאב הטבעי שלה, מראש הכרמל, דרך הוואדיות ועד לחוף הים. יש לטפח פינות של טבע עירוני ולייצר מסדרונות טבעיים ובהם מסלולי הליכה, שמאפשרים אתנחתא מהעיר הסואנת בין הבית לעבודה וחזרה או בסוף השבוע, ללא זיהום אוויר תחבורתי וללא נוף אורבני. גם התחבורה היא אתגר משמעותי בעיר הפרושה על הר, ויש לקדם הקמה של שבילי הליכה ואופניים בטוחים ומוצלים, תחבורה ציבורית זמינה ויעילה ודרגנועים שיאפשרו לצלוח את העליות והמורדות.
לגבי המתחם התעשייתי בחיפה, אין ספק שהמצב צריך ויכול להשתנות. כדי לעשות זאת חייבים לפתח מנגנון ניהול מקצועי, הכולל כוח אדם וציוד ייעודים וגם מומחים בלתי תלויים, לצד תוכנית מפורטת המתייחסת לתועלות ולמפגעים, לחסמים ולאפשרויות, לכמות ולאיכות. המאבק יהיה לא רק מול התעשיינים, אלא בעיקר מול הרשויות: המשרד להגנת הסביבה, שאמון על הניטור, הפיקוח והאכיפה, משרד הכלכלה בנוגע לתעסוקה חליפית, ומשרד האוצר בנוגע לתקציבים. וזה עוד לפני המאבק מול הטייקונים, ועדי העובדים, התאחדות התעשיינים ועוד.
אבל יש גם לא מעט כלים בידי הרשות שחייבים לשנות ולייעל כבר עכשיו, למשל התפקוד של איגוד ערים, מערך הרישוי והאכיפה העירוני והתקציב הגדול שהמפעלים משלמים כארנונה וחייב להיות מופנה בראש ובראשונה לטובת הטיפול במתחם התעשייתי.
חיפה יכולה להיות דוגמה לעיר מקיימת, ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית, דווקא מפני שאין לה מה להפסיד ושצריך לעשות בה שינוי משמעותי, מן היסוד. יש כאן הזדמנות אמיתית לעשות מהלך מקיף של פיתוח בר-קיימא וצמיחה ירוקה, ולא רק בסיסמאות, וכל תהליך שיעשה בחיפה ישפיע על המדינה כולה. עם זאת, נוכח הכוחות הרבים והאינטרסים המנוגדים, חיפה צריכה להציל את עצמה גם מעצמה, והמשימה הראשונה והחשובה של ראשת העיר החדשה תהיה לאחד את כולם, ללמוד את מכלול הנושאים, המורכבויות והדקויות, לרוחב ולעומק, ולהיות סבלנית ואמיצה כדי להוביל את העיר לעתיד.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
