אני פוסע במהירות ברחוב 23 ממערב למזרח, ניו יורק סוף אוקטובר, מזג אוויר כבר קר, רוח קרה נושבת על הפנים ועל האוזניים. כיליד במזלות האש, קור הורג אותי."ידעתי ימים קרים יותר, מה שלא הורג מחשל“, לחשתי ועודדתי את עצמי תוך כדי כך שהגברתי את קצב צעדי. הרמתי את ראשי והבחנתי שאנו בשיאה של תקופת חילופי העונות, העיר משנה צבעים ופנים, כיאה לבירת אופנה בינלאומית. איזה יופי, אז קצת קר, מה העניין, נזפתי בעצמי והתעטפתי היטב בצעיף שלי.

הטבע משתף פעולה וצבעם של העלים על גבי העצים מוסיף את האמירה שלו גם ללא שימוש במילים ותורם למראה הייחודי ששייך לעיר הזאת.החורף מתקרב ואיתו תתחיל תקופה יפה של חגים והמון ירידים, המשכתי לעודד את עצמי. חלפתי ליד ה-EATLY ונפעמתי למראה מאות הדלעות שהוצבו בכל מקום במרחב הפנימי והחיצוני של המתחם, רגע, כמעט צעקתי בקול רם, האלוואין כבר הגיע. איך הזמן טס, אני זוכר את החג האחרון כאילו שזה היה אתמול, יכול להיות שכבר עברה שנה מהפעם האחרונה?

הגעתי לבניין שבו אני גר, בלובי היו מונחות לא מעט דלעות ועוד מסכות, נרות וזרים של פרחים הכל בצבעים של כתום ושחור, מה העניין, שאלתי את הדורמן ? זה חדש?

"לא, אנו רוצים לוודא שכולם זוכרים שהאלווין כבר כאן", הוא ענה וחייך.

איך בכלל אפשר לשכוח, בכל מקום מונחים סימנים, התחושה שלי שאין אפשרות לשכוח גם אם מאוד רוצים.

עליתי לדירה להתחמם מצינת הרחוב, התיישבתי בפינת העבודה שלי כאשר האוזניות שסיפקו לי מוזיקה שקטה צמודות לראשי והתעמקתי בקריאת מאמר בנושא העלאת מוטיבציה. לפתע הייתה לי מעין תחושה ששמעתי נקישה קלה בדלת.

הסבתי את ראשי לכיוון דלת הכניסה ואמרתי לעצמי שאני בוודאי מדמיין, הקול פנימי שלי קפץ מיד וזעק, איך אפשר שתהיה נקישה בדלת בלי שהדורמן יודיע לי שמישהו הגיע לבניין.כדי לוודא שאני צודק ניגשתי לעינית והצצתי דרכה החוצה ואכן לא היה שום אדם בחוץ.

חזרתי למקומי והמשכתי לקרוא. כעבור שתי דקות נוספת שמעתי כבר ממש דפיקות על הדלת שהלכו והתעצמו. הסרתי את האוזניות וניגשתי לדלת דרוך כמו לוחם בצבא. בדרכי לדלת אספתי מערוך ממגירת הכלים במטבח, מי זה יכול להיות חשבתי לעצמי.

כמי שמורגל בסיפורים על ניו יורק, הצצתי שוב בעינית הדלת לנסות לראות מי עומד שם.

לא הצלחתי לראות שיש מישהו בצד האחר של הדלת. פתחתי את הדלת לאט ובזהירות כשאני אוחז במערוך בשתי הידיים, ערוך לכל תרחיש, לתדהמתי עמד שם ילד קטן כבן 6 עם דלי של ממתקים. "Treat or trick“, הוא אמר, הילד היה הבן של ג'ניפר וג'ורג מהקומה שלי. לא יכולתי לראות אותו בעינית בגלל שהוא נמוך. הסתרתי את המערוך מאחרי גבי, חייכתי אליו, שניה אני איתך, אמרתי ונתתי לו לעמוד בכניסה, רצתי למטבח, החזרתי את המערוך והוצאתי שוקולד מהארון לתת לילד. כמי שכבר התנסה בעבר בחטיפת ממתקים מילדים קטנים בחושבי שהם מציעים לי את הממתק, למדתי שבתקופה הזאת כדאי שיהיו ממתקים לילדים, הוא חייך ושמח אמר "תודה", ועבר להמשיך לדלת הבאה.

חזרתי למקומי וחשבתי על כך שזה מעניין שהילד הקטן הזה חיכה ליד הדלת שלי דקות ארוכות עד שהוא קיבל את הממתק שלו, מאיפה הוא הצליח לייצור את המוטיבציה הזאת.

עכשיו בואו נבדוק מה יכול לייצור מוטיבציה לעשות דברים בלי להתייאש?

חובה לדעת את התוצאה שברצוננו להשיג!!הילד ידע את התוצאה שלו, הדלי חייב להיות מלא, הילד פעל ממקום נטול דעות קדומות או פחד משיפוטם של אחרים ובנחישות לקבל את התוצאה שלו. הוא ידע מה הלמה שלו והתחבר אליו.

כאשר יודעים את התוצאה ומתחברים ללמה (כלומר למה אני עושה את מה שאני עושה?), השילוב הזה יוצר את המוטיבציה הנדרשת לעשות כל דבר.

בואו נסתכל על דוגמא ביחד, נניח מקרה של חדר כושר, רבים מאיתנו נרשמים לחדרי כושר. בהתחלה יש מוטיבציה ללכת, רק מה שהיא נעלמת בערך אחרי השבוע השני או השלישי. עכשיו בואו ונניח שהייתי מציע למישהו שעשה מנוי בחדר כושר הצעה שבכל פעם שהוא הולך הוא מקבל 1 דולר, אני מעריך שעדיין המוטיבציה ללכת לא תהיה גדולה מאוד. אם אני מציע 100 דולר זה כבר משנה את מידת המחויבות, ויחד עם זאת אני מאמין שעשויות להיות פעמים שהאדם לא יילך גם ביודעו שהוא מפסיד 100 דולר.

המקרה עשוי להשתנות כשאציע 10,000 דולר (מי לא היה מוכן להרוויח 300,000 דולר בחודש?) לכן אפשר לומר שהמחיר של המוטיבציה ללכת לחדר כושר כל יום הוא בין 100 ל-10,000 דולר.

מוטיבציה אפשר לייצר, היא קיימת אצל כל אחד, לעורר אותה אפשר על ידי באמצעות כמה צעדים: צעד ראשון להבהיר לעצמנו באופן חד משמעי מה התוצאה שאותה אנו רוצים להשיג.

צעד שני הוא לברר בצורה איכותית מה הלמה שלנו מה בעצם הדבר הזה מספק לנו מהי התשוקה הבוערת שיש בנו לדבר הזה ועל מה אנו צריכים לוותר (פחדים, אגו, אמונות מעכבות ועוד..)

כאשר נעשה את הדברים בעקביות ומתוך משמעת עצמית, המוטביציה תהיה שם גם אם באותו הרגע לא רואים אותה.

שלמות זה מבחירה. .

ניסים שדה M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com

www.nissimsade.com

917-225 8549