תביעה: נכנס לדירה לפני מות אמו וטען שהוא דייר מוגן

במשך עשורים חיו בני זוג כדיירים מוגנים בדירה בקריית מוצקין. כדי להמשיך את זכאותם נכנס בנם לגור שם לפני שהתייתם. ביהמ"ש הורה לפנותו

עו"ד יוסף משעלפורסם: 06.11.18 , 22:11

בית משפט השלום בחדרה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישו בעלי דירה בקריית מוצקין נגד בנם של דיירים מוגנים שהלכו לעולמם, משום שנכנס להתגורר בנכס זמן קצר לפני מותם כדי לקבל הכרה כדייר מוגן בעצמו. השופטת קרן אניספלד קבעה שהוא לא עמד בתנאי החוק וחייבה אותו לשלם "שכירות" על תקופתו כפולש.

הוריו של הנתבע גרו בדירה כדיירים מוגנים מ-1974, וגידלו בה אותו ואת אחיו. ב-2007 הלך האב לעולמו והאם המשיכה לגור בה עד שמתה ב-2016. מאז הנתבע מתגורר בה לבדו, למורת רוחם של הבעלים.

חוק ונדלן

דייר מוגן שיבש מיזם מפואר בנווה צדק – ויפצה

עו"ד אלימלך יערי

בעלי בניין בת"א ניסו לשדרג את הפרויקט אבל חרף הסכמות שאליהן הגיעו עוכבו העבודות על ידי השכן. ביהמ"ש קבע: הוא ישלם 150 אלף ש'

דייר מוגן שיבש מיזם מפואר בנווה צדק – ויפצה

בתביעה שהגישו לפינויו טענו שהוא עזב אותה כשנישא והקים משפחה, וחזר אליה כמה חודשים לפני מות אמו כדי להפוך לדייר מוגן בחוסר תום לב. מלבד צו סילוק הם ביקשו מבית המשפט לפסוק להם גם דמי שימוש ראויים של 12 אלף שקל על שלושה חודשים שבהם הוא גר בדירה כפולש.

מנגד טען הנתבע שהוא "דייר נגזר" שנכנס בנעלי הוריו לאחר מותם. לדבריו הוא אמנם עזב את הדירה בעקבות נישואיו, אבל חזר אליה ב-2005. החל מתקופה זו הוא גר לסירוגין עם הוריו ועם רעייתו דאז (היום גרושתו), תחילה לצורכי עבודה ולאחר מכן כדי לסעוד את אביו. לטענתו, ב-2013 הוא עבר סופית, שינה את כתובתו ואין לו דירה משל עצמו.

השופטת קרן אניספלד הבהירה כי רק אבי הנתבע היה דייר מוגן באופן רשמי כיוון שהוא החתום על החוזה מול הבעלים. האם הפכה "דיירת נגזרת" לאחר מותו, והסטטוס שהבן טוען לו הוא למעשה של "דייר נדחה" – שנכנס בנעליה.

כדי להוכיח דיירות נדחית, ציינה, צריך לעמוד בכמה תנאים: זיקה משפחתית לדייר המקורי, מגורים במשך שישה חודשים רצופים עד למותו וגם בתקופת הביניים שעד למות האם (הדיירת הנגזרת), והיעדר בעלות בדירה אחרת בזמן מות ההורים. "הנתבע כשל אפוא במתן גרסה אחת, סדורה ועקבית בעניינים שגולל בתצהירו. מדובר בפגם שיורד לשורשו של עניין", כתבה בפסק הדין.

אחת הראיות החזקות ששללו לחלוטין את גרסת הנתבע לגבי המגורים בדירה היא בקשה שהגישה אמו לבית המשפט ב-2012 בניסיון למכור את זכויותיה לדייר אחר, שבה ציינה כי ילדיה עזבו את הבית.

מלבד זאת, השופטת אניספלד ציינה כי הנתבע לא עמד בתנאי נוסף, שכן במועד פטירת אביו הייתה לו דירה אחרת – הדירה שלו ושל אשתו. כל הדברים האמורים, קבעה, מאששים את טענת בעלי הדירה שהנתבע עבר להתגורר בה זמן קצר לפני מות אמו בכוונת מכוון להפוך לדייר מוגן.

לפיכך נפסק שאין לנתבע זכות להמשיך לגור בדירה ועליו להתפנות באופן מיידי. השופטת חייבה אותו בדמי השימוש הראויים שביקשו התובעים ובהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-16,500 שקל.