מחקר ישראלי מצא: כך נשמו הניאנדרטלים
חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ומהקריה האקדמית אונו הובילו מחקר, שבו נבדק עמוד השדרה והצלעות של כבארה 2, שחי לפני 60 אלף שנה. "הממצאים" מעידים ככל הנראה על כך שהניאנדרטלים הסתמכו בעיקר על הסרעפת לצורך נשימה", אמרה אחת החוקרות
מחקר ישראלי שופך אור חדש על התנועה ואופן הנשימה של הניאנדרטלים - שנעלמו מהעולם לפני כ-30 אלף שנה: חוקרים שיחזרו בתלת מימד את עמוד השדרה וכלוב הצלעות של ניאנדרטל. את המחקר, שפורסם ב-Nature Communications, הובילו ד"ר אלה בין מהקריה האקדמית אונו, ד"ר אלון ברש מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן, יחד עם חוקרים מארצות הברית ומספרד.
החוקרים התמקדו בשחזור בית החזה הבנוי מכלוב הצלעות ועמוד השדרה הגבי, שבו שוכנים הלב הריאות. החוקרים יצרו מודל תלת מימדי של השלד המפורסם של הניאנדרטל מכברה (ישראל), על סמך סריקות CT של העצמות המאובנות.
החוקרים אומרים כי תוצאות המחקר מעידות כי הדעה הרווחת של איש המערות הכפוף קדימה בעל בית חזה חביתי איננה נכונה. לדבריהם, השחזור מעיד כי הניאנדרטלים עמדו זקוף, הם היו בעלי בית חזה גדול ודגם נשימה שהסתמך בעיקר על שריר הסרעפת.
''מבנה בית החזה הוא מפתח להבנת ההשתלבות של הניאנדרטלים במרחב שבו הם חיו, כיוון שהוא מעיד על יכולות התנועה, הנשימה ושיווי המשקל שלהם'', הסבירה ד''ר אלה בין, ראש החוג לספורטתרפיה בקריה האקדמית באונו, המובילה את צוות המחקר. ''הניאנדרטלים קרובים להומו ספיאנס והם חלקו תרבות דומה במשך תקופות ארוכות. למרות זאת קיימים הבדלים פיזיים רבים בינם לבינינו. ההבנה כיצד הניאנדרטלים התאימו לסביבתם מאפשרת לנו להבין טוב יותר את מהלך האבולוציה שלנו''.
ד"ר ברש הוסיף: ''לתנועה של הניאנדרטלים במרחב יש השפעה ישירה על היכולת שלהם להסתמך על המשאבים הקימים בסביבה שבה הם חיו ועל סיכויי ההישרדות שלהם''.
הניאנדרטלים הם בני אדם שהופיעו בערך לפני 400 אלף שנה ונעלמו לפני 30 אלף שנה. הם חיו בעיקר באירופה ובמערב אסיה ועל פי מחקרים קודמים - ישראל היוותה את גבול התפוצה הדרומי ביותר שלהם. הניאנדרטלים היו ציידים לקטים שחיו במערות, הבעירו אש, הכינו כלי צור מתוחכמים ושרדו מספר תקופות קרח. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שהניאנדרטלים וההומו ספיאנס הקדום התרבו ולכן ניתן למצוא DNA שמקורו בניאנדרטלים באוכלוסיות של בני אדם מודרנים.
בישראל נמצאו מספר שלדים של ניאנדרטלים בגליל ובכרמל, כשהממצא השלם ביותר מביניהם הוא השלד של הניאנדרטל מכבארה. השלד נמצא בתחילת שנות ה-80', בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במערת כבארה, שעל המורדות המערביים של הכרמל, בראשות פרופ' עופר בר יוסף, פרופ' ברוך ארנסבורג ופרופ' יואל רק. השלד הידוע בכינויו ''משה'' לזכרו של הארכיאולוג הידוע משה שטקליס, מיוחס לניאנדרטל זכר, כבן 25-30, שחי לפני 60 אלף שנה.
לדברי מחברי המאמר, מחקרים מסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הציגו את הניאנדרטל באופן סטריאוטיפי כאיש מערות מגושם וכפוף קדימה. מחקרים מאוחרים יותר חשפו את האנטומיה של הניאנדרטלים בהשוואה להומו ספיאנס, אבל בכל הקשור למבנה עמוד השדרה, הצורה והגודל של בית החזה של הניאנדרטלים ויכולת ההתאמה שלהם לסביבתם נותרה אי בהירות גדולה.
''בעשור האחרון שיחזורים תלת מימדיים במרחב הווירטואלי נעשו יותר ויותר נפוצים'', הסביר ד''ר ברש, ''הגישה הזו חשובה במיוחד בשחזור של עמוד השדרה ובית החזה שבו ריבוי העצמות והעובדה שהן עלולות להישבר בקלות מקשה מאד על שיחזור פיזי''.
לצורך יצירת המודל התלת מימדי של בית החזה, בחן צוות החוקרים ישירות את עמוד השדרה והצלעות של כבארה 2, המאוחסן באוניברסיטת תל אביב, והשתמשו בשיחזור תלת מימדי של העצמות שנבנה על סמך סריקות CT בעזרת תוכנות יעודיות. ''זו הייתה עבודה דקדקנית ומתישה'', אומר ד''ר ברש, ''סרקנו כל אחת מן הצלעות והחוליות והעברנו את השיחזור התלת מימדי שלהן למרחב הווירטואלי. שם, על סמך מחקר מקדים שעשינו ועל סמך התאמה אנטומית בין החלקים השונים - הרכבנו את המודל התלת מימדי של בית החזה".
''מצאנו גם שכיוון הצלעות של הניאנדרטל הוא יותר אופקי מאשר באדם המודרני", אומרת ד''ר בין. ''השילוב של צלעות אופקיות ביחד עם סרעפת גדולה מעידים ככל הנראה על כך שהניאנדרטלים הסתמכו בעיקר על הסרעפת לצורך נשימה, בעוד שהאדם המודרני מסתמך על שילוב של עבודת הסרעפת ותנועה של הצלעות לצורך נשימה. אנחנו רואים כאן איך טכנולוגיות חדשות מספקות לנו אינפורמציה חדשה ומאפשרות לנו להבין טוב יותר מינים שנכחדו''.
ד"ר ברש הוסיף כי עתה על החוקרים לבחון את משמעות הממצאים האלה לגבי אורח החיים של הניאנדרטלים. ''שיחזור בית החזה היה תרגיל בבניית פאזל שבו אתה מכיר את החלקים, אבל אינך יודע כיצד תראה התמונה הסופית'', מסביר ד''ר ברש. ''ניסינו להימנע ככל האפשר מלהיות מושפעים מהנחות מוקדמות ולשמור על ניטראליות, על מנת לתת לאנטומיה לדבר. השתדלנו לא לעשות 'שיחזור יתר' או תת שיחזור. הגישה הזו הובילה אותנו לתוצאה מפתיעה וחדשנית".
למחקר המלא:
https://www.nature.com/articles/s41467-018-06803-z
לפנייה לכתב/ת 
