"היום הוא יום חג של היהדות כולה"
עיקרו של חג הסיגד שעלה לארץ עם יהודי אתיופיה הוא חידוש הברית בין אלוהים, התורה והעם היהודי, וגיבוש הקהילה. יוצאי אתיופיה מנסים להכיר ולהנגיש את מסורת החג, המצוין בדיוק חמישים יום אחרי יום כיפור, גם לישראלים שאינם בני העדה. צפו
אם תספרו 50 ימים מיום כיפור, תקבלו יום חג. שמו הוא חג הסיגד. יכול להיות שלא שמעתם עליו, וככל הנראה, אתם בכלל לא חוגגים אותו. עלינו צפונה למושב ניר עציון שבאזור חוף הכרמל, ומעבר לנוף הררי עוצר נשימה, מצאנו עצמנו מבלים בין חברת אנשים, מבוגרים וילדים, שהם ההגדרה האמיתית למושג "כור היתוך".
אנחנו מגיעים לכפר הנוער "ימין אורד" שבמושב ניר עציון. בכניסה לכפר שמשמש כמוסד לימודי ופנימייה עבור ילדים רבים, בעיקר עולים חדשים, מקבלים את פנינו קירות בטון צבעוניים שעליהם המילה 'שלום' כתובה במספר שפות לצד איורים של ילדים מכל העדות, עם ובלי כיפה אוחזים ידיים.
צילום וידאו: אלי מנדלבאום
נשמע רעש של מוזיקה רועמת, ילדים עם מיקרופונים צמודים ותלבושות שמזכירות את הלבוש המסורתי באתיופיה מתרוצצים במדשאה הירוקה בחוץ. "אנחנו מתכוננים לחג הסיגד", מסביר שמולי בינג (40), מנהל הכפר "ימין אורד". כך הגענו לחזרה הגנרלית של הצגה שמעלים תלמידי הכפר לקראת חג הסיגד.
על רקע התפאורה הניצבת מולי תלויים דגלים ענקיים, מימין דגל אתיופיה, ומשמאל דגל ישראל. יעקב מולה, אחד התלמידים המשתתפים בהצגה, מתמצת את העלילה: "זוג הורים אתיופים, יושבים ומספרים לילדים שלהם על מה שעברו באתיופיה. בכל שאלה ששואלים הילדים, הקהל צופה בפלאשבק שמראה את התשובה.
הפלאשבק הוא מסע אחורה בזמן, שם מראים לקהל מה עברו ההורים שלנו באתיופיה. ההצגה עוסקת במתח של המעבר בין התרבויות, בעלייה של יוצאי הקהילה האתיופית לישראל ומתרכזת בחגיגות של חג הסיגד".
מנגינה אתיופית מתחילה להתנגן ברקע ועשרות בני נוער, כולם תלמידי הכפר, מתאגדים ופוצחים בריקוד העממי. רוב המשתתפים הם בני הקהילה, אבל לא רק. נראה שבמשך מספר דקות רצופות של ריקוד, שהוא רק קטע מתוך הצגה שמציגה תרבות של קהילה שלמה, כולם מרגישים שייכים.
חידוש הברית בין אלוהים, התורה והעם היהודי
עיקרו של חג הסיגד הוא חידוש הברית בין אלוהים, התורה והעם היהודי, וגיבוש הקהילה. באתיופיה ציינו את החג בהכנות של צום והיטהרות, עלייה להר גבוה, קריאה ברוב עם פרקים נבחרים מהתורה, ובסיום התפילות המיוחדות הוליכו הקייסים (הכהנים) את הנאספים בתהלוכה חגיגית המלווה בתקיעת חצוצרות, לשם השבת התורה לבית התפילה.
בערב נערכה סעודה חגיגית שראשיתה בבציעת הדאבו (לחם מסורתי, סמל ללחם שהוגש במקדש) בידי הקייסים, לצד שירים, ריקודים והרבה מתנות.
כנראה שרבים מהישראלים שאינם יוצאי אתיופיה כלל לא מכירים את החג ומשמעותו. מלבד ההצגה שמרימים ילדי "ימין אורד", החליטו אנשי החינוך בכפר לצאת ביוזמה נוספת, שתשלב גם את התושבים מסביב. בגן הילדים אלון שבניר עציון כמעט ואין ילדים אתיופים, וזו דווקא הסיבה לפעילות שנערכה בגן, המוקדשת כולה לסיגד.
"הרעיון שעומד מאחורי היוזמה הוא שהסיגד זה לא חג של יהדות אתיופיה, אלא זה צריך להיות חג של היהדות והישראליות כולה. בכפר אנחנו חוגגים אותו יחד, כל התרבויות, ואנחנו רוצים שכולם יהיו חלק מהחג הזה. אם הסיגד יישאר מוגדר כחג של יהודי אתיופיה, לא עשינו בזה כלום. זה לא יעניין אותי, זה לא יעניין אותך. התרבות הישראלית היא תרבות רבת פנים, כל אחד מביא לה פן מסויים והחברה הישראלית צריכה להכיל את זה, גם ביהדות וגם בישראליות", מסביר שמולי בינג.
ממשיכים לחגוג את הסיגד כחלק מחיזוק הזהות שלנו
הילדים בגן יושבים בצורה מסודרת בצורת האות ח', ומחכים. אמרה ביטאו, העובד כרכז שכבה בכפר, מסביר להם למה החג חשוב לו, ולמה הוא צריך להיות חשוב גם להם. הוא מספר להם על ההורים שעבדו בחקלאות, שחלמו להגיע לארץ, ובמילים אחרות ופשוטות ביטאו הסביר להם מה התפקיד הישראלי והתרבותי החשוב של הסיגד בישראל.
"אני מעביר את הפעילות מתוך המקום האישי שלי", מספר ביטאו (36). "זה החג שאבותיי והוריי חגגו באתיופיה, ויש לו תרומה משמעותית לעלייה שלנו לישראל. אנחנו ממשיכים לחגוג אותו כחלק מחיזוק הזהות שלנו.
אני עובד בכפר כבר שש שנים, ובכל שנה אנחנו יוצאים לאזור חוף הכרמל שלא מאכלס כמעט בכלל תושבים יוצאי אתיופיה, ומשתדלים להסביר לתושבי האזור את משמעות החג ולהכיר את התרבות האתיופית. ככל אנחנו יוצאים למוסדות חינוך ומקיימים פעילויות גם לאלו שיהודים, וגם לאלו שאינם. כל פעילות חינוכית שנקיים, תבוא בסופו של דבר לידי ביטוי בחברה".
"המילה סיגד באה מלשון סגידה", ממשיך אמרה. "אנחנו אמורים להשתחוות לקדוש ברוך הוא ולבקש סליחה ומחילה. יש מחילה וסגידה לירושלים, ובתרבות האתיופית יש שתי סגידות נוספות: לאל ולחבר.
אם אתה רב עם מישהו ובסוף יש סולחה, הוא סולח לך גם בנפש וגם בגוף. כלומר, לא מספיק רק לומר סליחה במילים – צריך להשתחוות. זה מתחבר להרמת הידיים מעלה בתפילות שנושאים בירושלים. זו ההזדמנות שלנו להודות על שזכינו לעלות למדינת ישראל ולהוות חלק מדור שיסמל תחייה ותקומה – וזה דבר שיכול לדבר אל כלל היהודים בחברה הישראלית".
לפנייה לכתב/ת 
