לילה עם כוכבת
נטלי דדון ממשיכה ללמוד למען כולנו מה הן הסחות הדעת שמסכנות את חיינו בכביש. הפעם היא עוברת שיעור בנהיגה אחרי שעות החשיכה, ומגלה שכמו לדרבי – לנהיגה הזאת חוקים משלה
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי
"בלילה בלי כוכב, בלילה קר של סתיו, בלילה בלי כוכב, הכל כמו נחרב", כך זועק שימי תבורי בשירו במרגש. אבל אנחנו כאן כדי להיות חיוביים, לאמץ את הלילה לליבנו, לראות את יופיו וללמוד כיצד יש לנהוג בו כדי שכולם יחזרו הביתה בשלום. ולהבדיל ממילות השיר, גם יש לנו כוכבים, אפילו שניים.
ליד ההגה: נטלי דדון. במושב הנוסע ועל תקן המנטור: גדי טריכטר, מנהל מקצועי בבית הספר לנהיגה "שרייבר". הניסוי מתבצע במסלול סגור, שבו מדמים מצבים מהחיים: נטלי חוזרת בלילה מקרובי משפחה עם הילד שלה, או אוספת את החברות לבילוי - וצריכה לשמור על פוקוס מלא בנהיגה.
זה לא פשוט גם בשעות היום, כשהילד משוחח איתך מהמושב האחורי, החברות רוצות סלפי, דורשות שתחליפי תחנה ברדיו, או סתם מבקשות את תשומת ליבך ואת הקשבתך כשהן מפרטות את קורות היום. אבל אחרי רדת החשיכה, כשאנחנו מותשים אחרי יום עמוס בפעילות - בין אם זו עבודה ובין אם אלה בילויים - הסחות הדעת הופכות מסובכות אף יותר השמירה על הריכוז בנהיגה חשובה שבעתיים.
דדון וטריכטר מנסים להדגים לנו מה הן הסכנות המיוחדות לשעות הערב והלילה ובאילו דרכים ניתן להגן על נוסעי הרכב מתאונה אפשרית. לדברי דדון, הנסיעות הליליות שלה מתבצעות בעיקר "כשאני חוזרת עם הילד מאחותי מפרדס חנה, כשהילד נרדם מאחורה ואני צריכה לשמור על פוקוס מלא, ולפעמים כשיוצאים עם חברות ואני אוספת אותן לבית קפה". כמי שהינה כבר נהגת מנוסה, היא מבינה שהנסיעות הכי מלחיצות הן אלה שבהן יש לה אחריות לא רק על החיים שלה, אלא גם של הנוסעים.
טריכטר מכין את מערכת הבטיחות של המכונית לסימולציית הנהיגה הלילית של דדון. הנהגת שלנו קצת מתרעמת. "תראה איזו בובה של נהגת אני", היא מצהירה בפניו - בדיוק שניות לפני שמערכת הבטיחות מתריעה ומצפצפת. "זה לא אני. לא עשיתי כלום", היא טוענת. אבל מה לעשות שמערכת הבטיחות לא מתייחסת לאור ולחושך. היא מזהה גם ביום וגם בלילה שעשינו טעויות ודואגת שהן לא יעלו לנו יותר מדי.
לדברי טריכטר, הסכנות בנהיגה בלילה הן בעיקר סינוור, או ילדים שיכולים לקפוץ לכביש, בעיקר בשעות אחר הצהריים. לדבריו, הלילה אומנם מסוכן, אבל לא פחות ממנו שעות בין הערביים, כשאנחנו מתחילים להתעייף והשמש מתחילה לשקוע - ואם נוסעים מערבה, זה קורה לנו בתוך האישונים.
באופן כללי, טריכטר מזכיר לנהגת האחראית שגם לה, כמו לכולנו, יש שעון ביולוגי בגוף. בזמן הנהיגה בלילה זמן התגובה איטי יותר, החושים מתעייפים, וזו סכנה.
הם נוסעים זמן מה בדממה. ואז דדון יוצאת בהצהרות: "שים לב לאיתות של דוגמנית", לפני שהיא עוברת נתיב. אלא שגם המערכת שמה לב למשהו: היא מתריעה על סטייה מנתיב ללא איתות, לאכזבתו של טריכטר ולתדהמתה של נטלי.
כדי לשנות את האווירה, טריכטר מחליט לעשות איתה חזרה על כל מיני לקחים שלמדה ב"שיעורי הנהיגה" איתו. מתברר שהשיעור הקודם חקוק עמוק בליבה. היא מזכירה שאם כבר נאלצים לענות לטלפון, ורצוי ממש לא לעשות זאת, צריך לשמור על מרחק גדול מאוד מהרכב שלפנינו. בנוסף, לא צריך לבדוק כל הזמן מה המהירות המותרת, כי המערכת ממילא מתריעה אם "חטאתם" ועברתם אותה אז עדיף להישאר עם העיניים על הכביש.
הגיע שלב הפיהוקים. דדון כבר רוצה להגיע לבנה החמוד שכינויו (פצפץ) חמוד לא פחות, אשר ממתין לה בסבלנות בבית בשעה שהיא עושה עבורנו את השירות החשוב הזה. גם טריכטר כבר מזהה סימני עייפות אצל הנהגת שלו, אולי גם אצלו, ומודיע רשמית שהסתיים עוד יום של נסיעה ולמידה. והעיקר - שיהיה לילה טוב ובטוח לכולם, ותזכרו לשמור על הרבה יותר מרחק, כי כשהשמש שוקעת, גם החושים שלכם שוקעים מעט איתה.
בימים אלה, אגב, אנו נמצאים בעיצומו של שבוע הבטיחות בדרכים. מדובר באירוע שנקבע בהחלטת ממשלה, ובמסגרתו פועלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להעלאת המודעות לנושא הבטיחות והסובלנות בדרכים וחיזוק הצורך בלקיחת אחריות אישית במאבק בתאונות הדרכים.
במהלך השבוע נערכים אירועים גדולים, כנסים, מבצעים ופעילויות שונות בהשתתפות מקבלי ההחלטות בישראל, ובמערכת החינוך מתקיים יום הזהירות בדרכים. הנושא המרכזי השנה הוא הסחות הדעת והאסונות שיכולים להתרחש כתוצאה מהן. לתלמידים יוצגו סרטונים בנוגע להסחות דעת של הולכי רגל, של נהגי אופנועים ושל נהגי מכוניות, ואחריהם ייערכו דיונים בנושא הסכנות וכיצד להימנע מהן.
מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי
לפנייה לכתב/ת 
