הליברלית מבית רוויזיוניסטי שהפכה ל"סדין אדום" בימין
בעיני רבים היא פקידה בכירה שמגדילה ראש ללא מורא. מהשופט מזוז למדה על החובה להציג עמדות, גם אם הן לא נושאות חן בדרג הפוליטי. סימונה כ"שמאלנית וחתרנית" בגלל מאבקה העיקש בחטיבה להתיישבות היווה מבוא ללחץ על שקד להדיחה. וגם: התחזיות הקודרות. דינה זילבר - פרופיל
"בסוף יוצא, שלא משנה מה התפישה הראשונית עמה הגיע היועץ לתפקיד, תמיד תימצא במצב שבו היועץ נדרש לעמוד על רגליו אל מול מנהיגי המדינה, להתעמת מול דרגים פוליטיים ולומר להם 'עד כאן, זה לא יעבור'". דברים אלה, שנראים כאילו מתייחסים לסערה הנוכחית בעניינה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר (49), נאמרו על ידה ב-2012. היא התראיינה אז ל"ידיעות אחרונות" עם צאת אחד מספריה, וכמו ניבאה את העימות מול שרת המשפטים איילת שקד, שתובעת כעת את פיטוריה מתפקידה לאלתר.
במהלך הצהריים נערך בבניין משרד המשפטים כנס תמיכה בזילבר. לכנס הגיע במפתיע גם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט. לפני הכנס הביעו חשש בשיחות מסדרון מפני התנכלות לשומרי הסף, כפי שבאה לדעתם לידי ביטוי בניסיונות לפטר את זילבר. מהצד האחר אמרו כמה משפטנים במשרד כי זילבר גורמת נזק לשירות הציבורי.
זילבר, בת 48 ואם לשלושה, הפכה בעיני קולגות רבים במשרד המשפטים, באקדמיה ובקרב משפטני זכויות אדם, סמל לפקידה בכירה בעלת השקפת עולם ערכית וליברלית, שמגדילה ראש ללא מורא לנוכח סכנות לשלטון החוק.
לעומת זאת, בימין הפוליטי היא נחשבת זה שנים "סדין אדום" וסמל ל"שמאלנות וחתרנות" נגד עקרונות ההתיישבות מעבר לקו הירוק. הצצה לבטאוני הימין בשנים האחרונות מלמדת על גודל האיבה והאי אמון בכל מעשיה של זילבר. צריך גם להציץ לבטאוני החרדים כדי להבין שמאבקה העיקש נגד הדרת נשים במרחב הציבורי זוכה לקיתונות בוז וביקורת.
סביה והוריה - "אסירי ציון" שנשלחו למחנות כפייה
למרבה האירוניה, זילבר שנולדה בלטביה מגיעה מבית רוויזיוניסטי אדוק. סביה והוריה נכלאו על ידי שלטונות ברית המועצות בשל יהדותם ולאומיותם הגאה. הם הוגדרו "אסירי ציון" ונשלחו למחנות כפייה עד עלייתם לארץ בשנות ה-70. היא גדלה בדימונה ובחולון, ולאחר מכן למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב. חבריה לספסל הלימודים, שנהגו להעתיק ממחברותיה, היו השר לשעבר גדעון סער ומזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר.
את ההתמחות שלה עשתה זילבר אצל שופט העליון מני מזוז, שכיהן אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ובהמשך היה גם היועץ המשפטי לממשלה. ממנו למדה זילבר את משימת הייעוץ לממשלה ולא פחות מכך - החובה להציג תמיד עמדות ערכיות ובלתי תלויות, גם אם אינן נושאות חן בעיני הדרג הפוליטי.
את מרבית כהונתה במשרד המשפטים עשתה זילבר בערוגות מחלקת הבג"צים, שנחשבת לסיירת המובחרת ברחוב צלאח א-דין 31 בירושלים. היא ייצגה מטעם המחלקה את רשויות המדינה ביותר מ-1,500 עתירות ובכללן בסערת הסרט "ג'נין, ג'נין", הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב, "חוק החנינה" למפוני גוש קטיף, ה"פלייליסט" של גלגלצ ולימודי הליבה.
שופטי העליון בעבר ובהווה היו המנטורים שלה, ועתה הם צופים בדאגה לעבר משרד המשפטים מחשש שתודח. הבוס שלה לשעבר, שופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, אמר הבוקר לגלי צה"ל כי "מה שאיילת שקד עשתה לדינה זילבר זה סוג של בית דין שדה. דינה זילבר אינה מורדת, אלא משרתת ציבור מצטיינת יותר משני עשורים".
המשנה ליועץ המשפטי הוא "העיניים והאוזניים", ולעיתים קרובות גם "הפה" של היועץ המשפטי לממשלה בשדה הממשלתי והציבורי. קשה להפריז בחשיבות התפקיד, שכן רובן המכריע של חוות הדעת בענייני מינויי בכירים, נושאי ביטחון וכל הסוגיות הציבוריות המכריעות עוברות דרך שולחן המשנים במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה.
על שבעת המשנים להיות מצויים ובקיאים בכל חוות הדעת של היועצים לדורותיהם במנהגים הממשלתיים וכמובן בכל פסיקות בג"ץ. מיד עם כניסתה לתפקיד שרת המשפטים, סימנה שקד את זילבר, בלחץ בסיס התמיכה שלה (ה"בייס"), כמי שיש להעמידה במקום, לצמצם את סמכויותיה ובמידת האפשר להביא להדחתה.
פיקוח אפקטיבי על החטיבה להתיישבות
הטריגר הראשון היה מאבקה העיקש של זילבר בניסיון להכניס לפיקוח ממשלתי אפקטיבי את החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. מדובר בגוף הנהנה מתקציבים שנאמדים במאות מיליארדי שקלים ומשמש זרוע להתיישבות מעבר לקו הירוק. על רקע דומה ניסתה זילבר לשנות את היחסים של קק"ל עם הממשלה, לאחר שבמשך השנים העבירה הקרן למשרדי הממשלה עשרות מיליארדי שקלים ללא מכרזים, ללא קריטריונים מוסדרים ולפי קשרים עם שרים.
נושאים אלה, שמצויים בליבת האינטרסים של המתנחלים, גרמו לשקד לתבוע את הרחקתה של זילבר ממוקדי קבלת החלטות הנוגעות לשטחים. ואכן, עם כניסתו לתפקיד נענה היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט לשקד, וביזר את סמכויותיה של זילבר בנושא בין כל המשנים שלו. התירוץ: רפורמה מוסדית.
מי שחשב שהימין יסתפק בכך - טעה. הוא המשיך להפעיל לחץ על שקד להדיח את זילבר, והיא "שיחקה" לידי השרה. גורם משפטי בכיר אמר: "מי שמכיר את זילבר, יודע שמאחורי ארשת הפנים החביבה והעדינה יש אשת ברזל לוחמנית, בעלת עקרונות ערכיים. היא רואה את הלחצים הכבדים שמופעלים על עמוד השדרה של המערכת המשפטית ליישר קו עם הדרג הפוליטי, להוכיח סתגלנות וגם להתקרנף - והיא לא תיכנע".
בהופעתה באירוע "משפטנים על הבר" במסעדה בתל אביב לפני שנה וחצי, הציגה זילבר תחזית קודרת: "תהליכי הרס ואתגור המערכת המשפטית, שפעם לקחו עשורים, מתרחשים היום בקצב מואץ. מבנים חברתיים מפוארים קורסים אחד אחרי השני. אנחנו לא רוצים להיות במצב שבו את ממדי ההרס החברתי ארוך הטווח יגלו הארכיאולוגים של העתיד כשינברו בהריסות הבית השלישי".
עוד היא אמרה אז: "הפקידות נמצאת במתקפה, ובעיניי המתקפה לא מקרית. הסבר אחד לכך הוא להחליש את מערכות האכיפה והביקורת לסוגיהן, הסבר אחר מניח מאבק ערכי עמוק יותר על דמותה של המדינה ועל ערכי היסוד שאמורים לעצב את התנהלותה. הדרך שבה זה נעשה היא סימון מטרות מתן שם וירי חופשי. ובאנגלית ניימינג, בליימינג, שיימינג. כל מי שבמסגרת קבלת החלטות מקצועיות 'מפריע', זוכה לתגובה אלימה ואישית, כדי להרתיע, כדי לסמן, כדי להשלות שאם רק אותו פקיד או אותו שופט או יועץ משפטי יורחק, תשקוט הארץ 40 שנה, ורוח המשילות תרחף על פני הארץ. על שלטון החוק ועליונות המשפט יש להיאבק. עצים שגידלנו דורות עלולים להיגדע בהינף גרזן אחד".
בדיון שנערך בשבוע שעבר בוועדת החוקה של הכנסת, מתחה זילבר ביקורת על החוק שיאפשר לשרים למנות יועצים משפטיים במשרת אמון: "אנשים טובים יבינו שכדי להתקדם עליהם לקרוץ לפוליטיקאי". זילבר הביעה בדיון את עמדתו של מנדלבליט לחוק: "היועץ ביקש להבהיר את התנגדותו הנחרצת משינוי אופי מינוי היועמ"שים. תפקידו (של המינוי, ט"צ) להגשים את הדרג הנבחר בגבולות הדין. משילות אינה שקולה להפעלת סמכות ללא גבולות. רוב מוחלט של שרי הממשלה שבע רצון מתפקוד יועציהם. אין כל צורך מהותי בהצעות החוק. הפגיעה בסמכותם של היועצים עלולה להתברר כעצומה".
וכבר אז הוסיפה זילבר משלה: "אנחנו בעידן של נאמנות באקדמיה, בתרבות, ועכשיו נאמנות במשפט. זה קונספט חדש. אנחנו עדים למעבר לתפישה אחרת. לא יועצים ניטרליים, אלא משרת אמון. המעבר הוא מתפישה של נאמנות למשפט וערכי המשפט, זכויות אדם, שלטון חוק, מנהל תקין, ממלכתיות וצדק חלוקתי. (הצעת החוק. ט"צ) בלתי נחוצה, פוגענית ומחוללת שינוי משמעותי ב-DNA של השירות הציבורי. התפקיד אינו צריך להיות מכוון לכיוון שר ספציפי אלא לשמירה על שלטון החוק. אנשים טובים יבינו שכדי להתקדם במערכת עליהם לקרוץ לפוליטיקאי".
ההערכה היא שהיועץ המשפטי לממשלה, שהכיל עד כה את עמדותיה הנועזות של זילבר, נקלע למצב לא פשוט. מקור רם דרג אמר כי "זילבר משמשת מצד אחד כולאת הברקים של מנדלבליט ומציגה את המוסד באורח המסורתי-המיטבי שלו. היא עובדת ציבור המבקשת להביע עמדה ערכית. מצד שני - היועץ מרגיש שזילבר הפרה את האמון האישי שנתן בה כאשר סטתה מהפרשנות המשפטית הרשמית ל'חוק הנאמנות בתרבות' ובכך גרמה לו למבוכה קשה ואולי אף לעבירה משמעתית".
בספרה "בשם החוק", ראיינה זילבר את כל היועצים המשפטיים שחיים כיום, שופטי בית המשפט העליון, והגיעה למידע פנימי רב ובעיקר כזה שפותח צוהר לנושא המרתק ביתר במערכת זו - התורה שבעל פה, הפוליטיקות, התככים, והמריבות שנלוו לתיקי מפתח. "רציתי להציג מוסד שתרומתו לאיכות החיים במדינת ישראל אינה מוכרת ומוערכת מספיק וגם להראות שמדובר במוסד שידע תהפוכות לאורך השנים", אמרה בעבר. "לכן צריך לשמור עליו ושימשיך לזכות באמון הציבור על מנת שיעשה את עבודתו החיונית".
לפנייה לכתב/ת 
