עם הפנים לקלפי: הגירעון לא סוגר לכחלון את הארנק

שר האוצר, משה כחלון, בוודאי חש מובך מאוד כשמשרדו פרסם את נתוני הגירעון לחודש אוקטובר ביום שני בלילה. לפי האוצר, הגירעון בחודש זה עמד על 3.6% מהתמ”ג — גבוה משמעותית מיעד הגירעון ל־2018 כולה, שעומד על 2.9%.

משרד האוצר מאבד שליטה: הגירעון באוקטובר עומד על 3.6%

חשש: קיצוצים בתקציבי המשרדים בגלל הגירעון החריג

הגורמים לזינוק הנוכחי בגירעון הם רבים: הכנסות חד־פעמיות נמוכות מהצפוי, החזרי מס גבוהים לאזרחים, מבצע מס דיבידנד של רשות המסים והעלאת ההוצאות של הממשלה במקביל.

אמנם סביר להניח שבסופה של השנה האוצר יצליח לעמוד ביעד הגירעון או יחרוג ממנו במעט (2-4 מיליארד שקל, סכום זניח ביחס לתקציב המדינה), אך כשאווירת הבחירות מרחפת בחלל, הנתונים אינם עושים חסד ציבורי עם השר שתפקידו לשמור על הקופה.

משה כחלון. העדיף לתת לכולם במקום להיות המבוגר האחראי(צילום: אוהד צויגנברג)

 לאורך כל הקדנציה כחלון התגאה בכך שלא רק שהוא שר אוצר חברתי שנותן לכולם, אלא שהוא גם מצליח ליצור גירעון נמוך מהיעד, וזאת חרף האזהרות של בנק ישראל שקרא לא להתפתות להורדת מסים ולא לסמוך על כך שהכנסות חד־פעמיות מאקזיטים ימשיכו לממן את התוכניות של השרים.

כעת מתברר שבנק ישראל צדק במידה רבה, שכן גירעון גבוה הוא תעודה להתנהלות כלכלית חסרת אחריות. לפי הבנק המרכזי, כחלון היה צריך לנצל את הצמיחה הגבוהה במשק בשנים האחרונות ואת ההכנסות הגבוהות מהצפוי ממסים כדי להנהיג מדיניות של ריסון תקציבי. הכוונה היא לא לקיצוצים או העלאות מסים, אלא להתנהגות אחראית צופת פני עתיד.

אבל כחלון העדיף להיות זה שממלא את תפקיד השר שנותן לכולם וגוזר את הקופון לטווח הקצר, על פני מילוי התפקיד המסורתי של שר האוצר - המבוגר האחראי שמתכנן תוכניות לעתיד הרחוק ושאומר לא לתוכניות של הממשלה כשצריך; תפקיד שכרוך בעימותים רבים והרבה פחות קרדיט.

וכך נוצר המצב שבאמת כולם קיבלו — קצבאות האברכים עלו, קצבאות הנכים הוגדלו, שלל תוכניות נטו הושקו (נטו משפחה, נטו הוזלות, נטו תעשייה) והזוגות הצעירים קיבלו סיוע לרכישת דירה במחיר למשתכן.

הבעיה האמיתית: העתיד

הבעיה אינה נעוצה בעצם ההוצאה הגבוהה, שכן חלק מההוצאות האלו מימנו תוכניות חברתיות חשובות, אלא בדרך ובמחשבה לטווח ארוך. 2019 מתקרבת בצעדי ענק, ובימים אלו בוחנים באוצר מחדש את תחזית ההכנסות ומנסים להבין מה יהיו ההוצאות של השנה הבאה.

אמנם הוצאות הממשלה מוגבלות בחוק, אך בפועל, מכיוון שהמשרדים מנהלים פרויקטים לטווח ארוך שמתוקצבים לפי הערכות לגבי קצב ההתקדמות שלהם ומשלמים קצבאות לאזרחים, ההוצאה עלולה לחרוג, שכן אי אפשר לעכב את התשלומים האלו. זה מה שקרה השנה וזה עלול לקרות גם בשנה הבאה.

על כך יש להוסיף את העלייה הנמוכה בהכנסות, שעמדה על 2%, בעוד באוצר התרגלו לעלייה של כ־6% משנה לשנה. למעשה, כל חודש שעובר מושך את קצב העלייה הזו כלפי מטה. אם המגמה הזו תימשך, ההכנסות בשנה הבאה עלולות להיות נמוכות יותר מהתחזית הנוכחית וההוצאות עלולות להיות גדולות יותר, מה שעלול להביא לכך שבסוף 2019 הגירעון יהיה גבוה מזה שנרשם בחודש שעבר.

כדי למנוע את המצב הזה, המדינה צריכה לשקול להעלות מסים. אבל הצוות המקצועי באוצר יודע שאי אפשר להעלות את האופציה הזו בפני כחלון.

בינתיים, הלחץ באוצר נותן את אותותיו, בין היתר בדמות הקפאת התקציב של משרד החינוך עד להודעה חדשה בשל חשש מהיווצרות גירעון במשרד כתוצאה מכך שמפעל הפיס מעכב העברת 500 מיליון שקל למשרד, שמיועדים למימון כיתות שכבר נבנו. הקפאת תקציב החינוך עלולה ליצור שלל סיבוכים במערכת, כמו עיכוב בבניית כיתות ושיפוץ בתי ספר ופגיעה בשיעורי ההעשרה. עם זאת, ההקפאה לא צפויה לפגוע בשכר המורים. 

הברז לא נסגר

חרף הלחץ בדרגים המקצועיים והבעיה שנוצרה נוכח הרצון של כחלון לגזור עוד ועוד קרדיט, שר האוצר מתקשה לסגור את הברז. כיום מצויות על שולחנו שלל תוכניות בהיקפים של עשרות מיליארדים, כמו התוכנית שאותה גיבש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעלאת תקציב הביטחון ב־40 מיליארד שקל עד 2030; העלאת שכר השוטרים והסוהרים, והעלאת הפנסיה של גמלאי המשטרה והשב”ס שיעלו יותר ממיליארד שקל בשנה ובסה”כ 20 מיליארד שקל על פני 15 שנים; ותוכנית נטו עסקים קטנים.

מאיפה יגיע המימון להעלאת תקציב הביטחון ולתוכניות רבות נוספות בהיקף של מיליארדי שקלים?(צילום: דובר צה"ל)

מימון התוכניות האלו יכול להתבצע בשני אופנים: העלאת מסים — אפשרות שכחלון שולל, וקיצוץ רוחבי בממשלה — מהלך שיקשה על יתר משרדי הממשלה שנאבקים על כל שקל.

וישנן גם תוכניות אחרות שקבורות עמוק במגירה משום שהתשואה הפוליטית המיידית שלהן נמוכה, כמו העלאת גיל הפרישה לנשים. אלו אותן תוכניות שבנק ישראל קובע שוב ושוב בשלל דו"חות שיש לקדם כדי להבטיח את היציבות ארוכת הטווח של המשק.

כפי שאמרה קרנית פלוג, הנגידה היוצאת של בנק ישראל, באירוע הפרידה ממנה שנערך יום לפני שהאוצר פרסם את נתוני הגירעון הלא מחמיאים, "המכנה המשותף של אותם נושאים שלא קודמו עדיין הוא שקשה לראות בהם את התועלת המיידית. לכן אין להם תשואה פוליטית, וזאת אף שהם בעלי חשיבות רבה לטווח הארוך ולביסוס היציבות".