גם לילדים-כדורגלנים יש זכויות
נדרש שינוי מהותי בהתייחסות לנושא. מועדון שירצה לגבות דמי השבחה או מעבר על קטין כלשהו, יצטרך להוכיח בפני מוסד בלתי תלוי כי אכן הוציא כספים על הכשרת השחקן
אם נתבונן לעומק ולאיכות, נמצא שבכספים אלה נשכרים לרוב מאמנים חלשים עד בינוניים בסכומים מגוחכים, מאמנים שכלל לא עברו מיון בהכשרתם למעט יכולתם הכספית לשלם על קורס בהתאחדות, או בווינגייט למשל. מחלקות הנוער מתאמנות פעמים רבות על מגרש אחד, לעיתים רעוע ועלוב, ולרוב במקביל עם קבוצות נוספות. הפועל היוצא הוא שרוב הילדים ונערים פוגשים מגרש מלא ותקני רק במשחקי השבת, ולכן טבעי שאיכות הביצועים בהתאם. "אגדת המגרשים והציוד": רוב המועדונים משתמשים במחלקות הנוער במגרשים עירוניים, ולרוב הכסף לתחזוקה מגיע בכלל מהרשות. לגבי ציוד, הרוב נקנה מהכסף הנגבה מההורים.
לכן, המסקנה המתבקשת היא כי נדרש שינוי מהותי בהתייחסות לנושא. יש לעגן בחקיקה ארצית וממשלתית את זכויות הנערים והילדים כפי שהדבר נעשה בתחום העסקת הנוער בכלל. אסור שחקיקה זו תהיה תלויה בהתאחדות ובשאר "שומרי השמנת של עצמם". מועדון שירצה לגבות דמי השבחה או מעבר על קטין כלשהו, יצטרך להוכיח בפני מוסד בלתי תלוי שינהל את הנושא (בית משפט, בורר), כי אכן הוציא כספים (כולל הסכום המדויק) על הכשרת השחקן. לרוב, בהיעדר יכולת להוכיח מה שלא קיים בעצם, יעדיפו המועדונים לשחרר את הצעיר כפי שצריך להיות ללא תמורה.
מהלך כזה יוביל בסופו של דבר ליתר השקעה בילדים ובנוער במועדונים הרציניים. באחרים, שהם הרוב, תשתרש ההכרה שתפקידם להכשיר וללמד ילדים את המשחק המצוין הזה ולהעניק להם חוויה אישית, קבוצתית והלוואי גם חינוכית.
לפנייה לכתב/ת 
