"שנאתי את הגוף שלי, עד שזוגתי עזרה לי לצאת מזה"
הפרעת אכילה בקרב גברים היא תופעה שכמעט ולא מדברים עליה. נטלי להב שוחחה עם שלושה גברים שסבלו מאכילה רגשית ודימוי גוף שלילי, ושמעה מהם על המסע שעברו עד שהצליחו לצאת מזה, וגם על איך אהבה עצמית ואהבה זוגית יכולות לשפר את המצב
הפרעת אכילה בקרב גברים היא תופעה שכמעט ולא מדברים עליה, אבל היא נפוצה הרבה יותר משנדמה לכולנו. מי שהיה מספיק אמיץ כדי לפתוח את הנושא הוא יובל הרן, שבסטטוס שכתב בפייסבוק הוא שיתף את חבריו בתהליך העצמי שעבר מאז שהיה ילד בן 14 ששקל 90 קילוגרמים ושנא את הגוף שלו. "תמיד הייתי ילד שמן, אבל בגיל 12 עברתי השתלת כליה ומאז היה מצב של כמה חודשים של חוסר תנועה ואכילה רגשית מואצת", הוא מספר בשיחה ל-ynet. "כל פעם שקצת כאב לי, הביאו לי מלא אוכל כדי לנחם אותי וככה זה התחיל".
"במהלך חיי היו כל מיני טריגרים שגרמו לי לנסות ולשנות את המצב. כל פעם הצלחתי להוריד המון במשקל, עשיתי הרבה ספורט אבל ממקום מאוד טכני ופיזי ולא מאהבה לגוף. מרוב שפחדתי להשמין, הפסקתי לצאת עם חברים כי פחדתי שיאכלו לידי ואז אתפתה לאכול גם. ממש נמנעתי מהכול עד שנפלתי שוב לאכילה מופרזת, ואז הגיעו כל רגשות האשמה והכעס על עצמי".
איך יצאת מזה?
"כשעברתי לתל אביב בגיל 29, נכנסתי לשגרת אימונים מוגזמת. עשיתי 12 אימונים ביום, והחבאתי את זה מכל המאמנים והחברים שלי כי פחדתי שיגידו לי להפסיק. היו לי הרבה פציעות גופניות, אבל לא הייתי מוכן להפסיק מרוב שפחדתי להשמין שוב. כל זה השתנה אחרי שהגעתי לסטודיו ליוגה מיוחד בפלורנטין, ורק בזכות העבודה שם למדתי להתחבר חזרה לגוף שלי, הפעם ממקום של אהבה. עבדתי שם בעיקר על נושא דימוי הגוף כי גם כששקלתי 64 קילו, הייתי מסתכל על עצמי במראה ורואה את עצמי שמן".
"דרך היוגה הבנתי שאני כל הזמן מתעסק באיך שאני חושב שהאחרים רואים אותי, ולא באיך אני רואה את עצמי. ניקיתי את כל השומן הרגשי שפחדתי ממנו ושהיה שם רק כדי שלא ארגיש שום דבר. המקום של הרגש הוביל אותי להבנה שאני רוצה להיראות טוב בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר".
ומה לגבי נשים? זוגיות?
"רק אחרי שרזיתי התחלתי לקבל מאטצ'ים בטינדר. עברתי ממצב שאני עושה לייק לכולן ואין מאטצ' אחד למצב שיש מאטצ'ים ואני מתחיל יותר לבחור במודעות את הנשים שאני עושה להן לייק. פתאום הייתי במקום שאני יכול להגיע עם נשים לסקס, אבל עדיין באתי מהאגו. כשהוספתי את החיבור לרגשות ולמודעות, עלו שאלות כמו, 'למה אני רוצה סקס?', והבנתי שסקס עצמו הוא כבר לא המטרה. סקס הפך עבורי לחוויה מיוחדת יותר".
גם דר עופר סבל מדימוי עצמי נמוך והחל להגזים עם הפעילות הספורטיבית כדי לרזות. "בכיתה י"ב הייתי מכור לספורט, בעיקר אימוני כושר קרבי שלא משאירים לך חצי קלוריה של אנרגיה בגוף, והייתי אוכל ארוחות שביאסו אותי רק כדי להישאר בגזרה הרזה שאליה הגעתי", הוא מספר. "בסופו של דבר ועם הרבה עבודה עצמית, עברתי מלהיות קצין נח"ל קרניבורי למורה טבעוני ליוגה, וזה השאיר אותי רזה מאוד. היום אני אוכל את מה שאנחנו מכינים בבית, אוכל טבעי לגמרי, ונשאר רזה. אני עדיין מפחד להשמין, אבל לא מתעסק בזה כל היום - אם זה יגיע, אתמודד עם זה. עד היום אינטימיות עם נשים היא המדד העיקרי לאטרקטיביות שלי מבחינתי".
הפרעת האכילה של גיא זהר היתה מהצד השני של המתרס - הוא נתפש על ידי החברה כרזה מדי, דעה שהשפיעה לרעה על דימוי הגוף שלו. "מאז ומתמיד לא אהבתי את הגוף שלי ולא רק מול נשים, גם בחנויות בגדים כשהייתי מודד פריטים", הוא משתף. "היו תקופות ארוכות שלא אהבתי את עצמי בכלל ופחות הסתכלתי על עצמי במראה. מנשים תמיד הייתי מקבל המון סירובים, גם בגלל הגובה וגם בגלל הרזון. בסופו של דבר, יצאתי מזה בזכות בת זוג שקיבלה אותי כמו שאני".
"מאז התחלתי להתאמן ואני מקפיד על תזונה נכונה יותר, ואפילו עומד מול המראה ועושה קצת שרירים לעצמי כדי להעלות לעצמי את הביטחון. עד היום במכון אני שם לב למבטים של כל מיני שרירנים וכאלה אבל אני מעדיף פחות להתמקד או להתייחס לזה. כחלק מהתהליך שאני עובר עם עצמי, אני מעדיף לגשת לאנשים שמנסים לרדת במשקל, לשוחח איתם על התהליך ולעודד אותם. זה מעודד גם אותי לתת מחמאה טובה לאנשים שעוברים תהליך דומה למה שאני עברתי".
להוריד את הביקורת העצמית
אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית, מסביר שהפרעת אכילה היא אכן בעיה שמופיעה גם אצל בנים ומשפיעה עליהם ועל דימוי הגוף שלהם עד לבגרות. "זה לא שונה מהותית בין בנים לבנות, פרט לכך שאצל בנים לפעמים זה לא משקל אפילו, אלא בכלל הגוף שלי - אם הוא שרירי או חטוב מספיק. אין ספק שגם בנים בעודף או תת-משקל מהווים הרבה פעמים מושא ללעג על ידי ילדים אחרים. הם רואים אותם כלא בסדר, מאשימים אותם בכך שהם אוכלים כל הזמן ושופטים אותם על זה".
"תחושת האשמה הזו הולכת איתם כל החיים. הם כל הזמן חושבים שהם לא נראים טוב ושזה גם בגללם. בטיפול אנחנו מלמדים אותם קודם כל להוריד את הביקורת העצמית הזו. זה יכול להיות התעסקות אובססיבית לגבי איזה רע אני נראה באופן כללי, או התעסקות אובססיבית רק באיבר מסוים אחד, איבר שאמור היה להיות יותר גדול למשל. הבעיה ממשיכה איתם גם לבגרות ומלווה בהמון האשמה עצמית לגבי איך אני נראה. פעמים רבות זה מפריע להם ביחסי במין, פוגע בבריאות ומפריע בחיפוש אחר האהבה. הבעיה היא לא המשקל אלא ההתעסקות במשקל והיחס למשקל שלנו בתוך המערכת הזוגית".
האם יש לך טיפ לגברים שאולי מתמודדים עם הבעיה הזו אבל מתביישים לדבר על זה?
"הפתרון הרבה פעמים טמון קודם כל בהורדת השליטה. אנחנו משחררים את הגוף בין אם הוא נראה ככה או ככה. אני ממליץ גם לשים לב למחשבות שעולות ולהתעסקות במשקל ובאשמה. עצם זה ששמים לזה לב הרבה פעמים מספיק כדי להפחית את הבעיה".
"אם זה לא עוזר, אני ממליץ להתייעץ עם חברים ובני משפחה או עם איש מקצוע, אבל בעיקר להבין שמדובר בעיקר בעניין הבושה. רוב הגברים שמתמודדים עם הנושא הזה מתביישים ולכן לא מטפלים בו. חשוב להבין שזה לגיטימי, שזה קורה לכולם ושמאוד מומלץ להתייחס לזה ולטפל בזה בהתאם".
