"צילמנו את הסרט במינוס 42 מעלות"
במרכז הסרט "אגה" עומד זוג נוודים מבוגר החי בסיביר - היכן שאין נפש חיה מלבדם. בריאיון לרגל בואו לפסטיבל הסרטים בערבה, מסביר הבמאי מילקו לזרוב שמדובר במטאפורה אוניברסלית על קשישים ומספר על תנאי הצילום הקשים
במקום שנדמה כמו קצה העולם חיים שני האנשים האחרונים ביקום. אלו הם זוג יאקוטים מבוגרים שמתגוררים באוהל נוודים בצפון-מזרח סיביר – מוקפים שלג אינסופי וצוק סלעי אדיר מתנשא מעליהם. שמו של הגבר, נאנוק, טוען מיד בזיכרון את סרטו התיעודי הקלאסי של רוברט פלהרטי מ-1922, "נאנוק איש הצפון", אבל באופן מפתיע אנחנו נמצאים בהווה של המאה ה-21. מסוק צבאי שמגיח מדי פעם בשמיים מבהיר לנו זאת.
"אגה" (Aga), סרטו של הבמאי הבולגרי מילקו לזרוב, יוצג השבוע בפסטיבל הסרטים בערבה מלווה ביוצרו. מצד אחד, המסך הענק באוויר הפתוח הוא הדרך האופטימלית לצפות בסרט מרהיב זה (שהוקרן מוקדם יותר השנה בפסטיבל הסרטים ירושלים). מצד שני, קשה לחשוב על נוף זר יותר לזה שבו מתרחש הסרט מאשר המדבר. בריאיון טלפוני ל-ynet לזרוב דווקא מתלהב מהרעיון: "אני רוצה לראות את סרטי באמצע המדבר. זו אחת הסיבות שאני מגיע. אני מאוד מתרגש".
נאנוק ואשתו סדנה מתנהלים לגמרי לבדם. אנו יודעים שיש להם בת, אגה, שעזבה אותם בעקבות ריב קשה עם אביה, שהוא אחד מאחרוני הציידים שנותרו בסביבה החשופה והעוינת. כגיבור סרטו של פלהרטי בשעתו (באחת הסצינות המפורסמות בתולדות הקולנוע התיעודי), גם נאנוק הסיבירי מנתץ עם חניתו את הקרח בניסיון להביא מזון, דג אקראי, לו ולאשתו.
"הרעיון לסרט צץ לפני חמש-שש שנים", מספר לזרוב, שזהו סרטו השני, על ראשיתו של הסרט המפעים והיפה הזה (שלמרבה הצער לא יזכה להקרנות מסחריות בישראל). "בתור ילד קטן אני זוכר שהחוקרים הגדולים של הקוטב הצפוני והדרומי סקרנו אותי. היה לי רעיון לצלם סיפור על זקנים שננטשו על ידי ילדיהם שעקרו לערים הגדולות, ובהתחלה התכוונתי למקם אותו בהרי בולגריה, היכן שנמצאים כפרים קטנים. ברגע שהעברתי את הסיפור לסיביר, הוא נהפך למטאפורה. גיבוריו נהפכו למשפחה האחרונה על האדמות".
פלהרטי, שתיעד את אורחות חייהם של נאנוק האינואיטי ומשפחתו בצפון קנדה, כפה על המציאות את ראיית העולם הרומנטית שלו שזיהתה בפרא מהצפון את מי שהציוויליזציה טרם השחיתה את דרכיו. נאנוק "שלו" נדרש לצוד ולהתנהל כדרך שבה עשו זאת אבות-אבותיו, אך לחלוטין לא כפי שהייתה מציאות חייו בשלב בו צולם הסרט. העובדה הזו עוררה בדיעבד לא מעט ביקורת כלפי הסרט – הן לגבי האותנטיות שלו, והן לגבי עיצובה-מחדש של המציאות בהתאם לפרספקטיבה המדומיינת של המתעד.
"חלק מהשחקנים היקוטים בסרטי הם מקצועיים, וחלקם - לא", מסביר לזרוב. אגב כך, יש לציין ש"אגה" אינו מוגדר כלל כסרט תיעודי. "הדמויות הן פיקטיביות. אלה הם אנשי הצפון, והם כבר לא חיים בתנאים האלה, אלא בבתים עם חשמל, מים וטלוויזיה. אין עוד אנשים כמו אלה שאני מתאר בסרט, אבל זה לא חשוב לי כי, כאמור, זוהי מטאפורה".
האם בחירתך לקרוא לגיבור נאנוק היא מחווה לסרט של פלהרטי?
"קודם כל, כאשר רק התחלתי לעבוד על הפרויקט חשבתי שאשנה מתישהו את השם. עם זאת, נאנוק הוא שם נפוץ מאוד בקרב האינואיטים. פירושו 'האיש שצד את הדב', ומי שצד את הדב נחשב לגיבור. הייתי מציע לראות בסרט מחווה לפלהרטי ממרחק של כמעט מאה שנה".
קשה שלא להתרשם מהאוניברסליות של הסיפור.
"הסיפור אומנם בדיוני לחלוטין, אבל אני בטוח שישנם סיפורים רבים דומים לו. זה סיפור בסיסי ובמרכזו קונפליקט מאוד פשוט: אנשים זקנים שננטשים על ידי ילדיהם. ביקשתי להעביר את העימות הזה באמצעות פני הדמויות, השתיקות, הפעילויות שלהן. הושפעתי מאוד גם מאגדות אינדיאניות, כך שהשתמשתי בפולקלור של שבטים ותרבויות אחרות כדי להעביר את הקונפליקט הזה".
אגב כך, אתה נמנע מלהסביר מדוע נאנוק ואגה אינם מדברים עוד.
"אני בעצמי לא יודע מהי הבעיה הספציפית ביניהם, כי זה לא חשוב בשבילי. קרוב לוודאי שהיא התאהבה בגבר רוסי, עזבה איתו ואולי גם הרתה לו. נאנוק כועס על עזיבתה כי לא יהיה מי שיעזור למשפחה. ניסיתי לענות לעצמי מה בדיוק היא עשתה, אבל זה לא משנה".
אני מציין באוזניו שנאנוק (מיכאיל אפרוסימוב) ואשתו סדנה (פאודוסיה איבנובה) נראים לעיתים כאילו הם מתמזגים זה בזו, כך שנוצרת תחושה נדירה של אינטימיות בתוך השממה והבדידות הקיומית שמקיפות אותם, והוא שמח על האבחנה הזו. "אני זוכר שבזמן הצילומים חשתי שאני מתבונן באנשים האלה מבעד לטלסקופ ענק, אלפי שנים אחורה בעבר. זו גם הסיבה שגבולות הפריים מעוגלים, כדי ליצור את תחושת ההתבוננות מבעד לעדשה עצומה".
בניגוד להשערתי, לזרוב מספר שהצילומים לא נתקלו בקשיים מיוחדים. "היה קר מאוד, מינוס 42 מעלות, אבל היינו לבושים היטב. זה איזור צבאי רוסי ואיש אינו יכול להסתובב שם, אבל איכשהו עשינו את זה. את השוט האחרון (שבו המצלמה נוסקת באוויר וחושפת מכרה יהלומים ענקי) ניסינו לצלם עם מסוק צבאי, אבל הערפל הסמיך מנע זאת מאיתנו. נאלצנו לשוב אחרי כמה חודשים ולצלם את השוט מחדש, הפעם בעזרת רחפן".
מתבקש לשאול אם יש לך קשר לשחקן שלנו, יחזקאל לזרוב.
"אני יודע עליו. רבים שואלים אותי בעולם אם אני יהודי, אבל למיטב ידיעתי אני לא. אני מניח שהייתי יודע אם אני כן".
לסיום, לזרוב מספק אבחנה מעניינת לגבי הקשר בין הצלחת "אגה" בעולם ובין מזג האוויר. "הסרט פתח בגרמניה, וברגע שמזג האוויר נהיה קר מספר הצופים הכפיל את עצמו. עכשיו אני מבין עד כמה חשוב להפיץ סרט במזג האוויר הנכון".
