זה מה שיקרה לנו אם לא נתחסן
בשני העשורים האחרונים חיסוני הילדים מנעו מיותר מ־300 מיליון ילדים לחלות. חרף זאת, ההתנגדות לחיסונים ממשיכה, והתוצאות: מחלות שנעלמו מהנוף בעולם ובישראל חוזרות - ובראשן החצבת. עשרות אלפים נדבקו באירופה במחלה הקשה, ובישראל מספר הנדבקים מתקרב לאלף. וזוהי רק ההתחלה: אלו המחלות שיתפשטו בעולם אם סרבנות החיסונים תתרחב
ההתנגדות לחיסונים התעצמה בעקבות מאמרו של אנדרו ג'רמי וייקפילד, רופא גסטרואנטרולוג שפירסם מחקר בכתב העת היוקרתי לאנסט בשנת 1998, שבו טען כי החיסון MMR נגד חזרת, חצבת ואדמת הניתן לתינוקות בגיל שנה, גרם לאוטיזם. מאוחר יותר התגלה כי וייקפילד שיקר ורישיונו נשלל בבריטניה.
אלא שזה כבר היה מאוחר מדי. מאמרו השקרי גרם למאות אלפי הורים שלא לחסן את ילדיהם, ובעקבות זאת לעלייה משמעותית במקרי ההדבקה בחצבת. האם יש אמת בטענות מתנגדי החיסונים? אשתקד פירסם המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן, CDC, את כלל הנתונים המספריים בדבר החיסונים מ־30 השנים האחרונות, יעילותם, תופעות הלוואי והסיכונים האפשריים. דוח של האקדמיה האמריקאית לרפואה שסקר מעל 1,000 מחקרים אודות חיסונים, סיכם כי תגובות חמורות לחיסונים הן נדירות ביותר. רוב תופעות הלוואי מסתכמות בעליית חום זמנית, או באודם קל באזור ההזרקה.
מהנתונים עלה כי בשני העשורים האחרונים, חיסוני הילדים הצילו את חייהם של 732 אלף ילדים בארה"ב, ומנעו מיותר מ־300 מיליון ילדים לחלות. יותר מ־20 מחקרים שונים הראו בבירור כי אין כל קשר בין חיסון ה־MMR (נגד חזרת, חצבת ואדמת הניתן בגיל שנה) לבין אוטיזם.
עוד כתבות בנושא:
משרד הבריאות: עובד רפואי שלא יתחסן לחצבת - יועבר מתפקידו
משרד הבריאות חושף: אלו היישובים הכי מחוסנים לחצבת
הוציאו את הילדה מהכיתה כי חשבו שהיא לא מחוסנת
חרף הנתונים המרגיעים, ההתנגדות לחיסונים ממשיכה, והתוצאות: מחלות שנעלמו מהנוף בעולם ובישראל חוזרות ובראשן – מגפת החצבת. עשרות אלפים נדבקו באירופה במחלה הקשה שעלולה לגרום למוות, ולפגיעה מוחית גם שבע שנים אחרי ההדבקה. בישראל מספר הנדבקים מתקרב לאלף.אבל לא רק חצבת. אלו המחלות שיחזרו אם ההתנגדות לחיסונים תתפשט:
פוליו
נגיף הפוליו שייך לקבוצת נגיפי המעיים "אנטרו־וירוסים". אמנם רוב האנשים הנדבקים בנגיף, סובלים ממחלה קלה וחולפת של חום, כאבי ראש, כאבי גרון, הקאות ושלשולים, אך כ־2% מהנדבקים, יחלו במחלה ויסבלו משיתוק שרירים שלרוב אינו חולף. שיתוק זה יכול להיות בכל שרירי הגוף כולל הגפיים ושרירי הנשימה, ועלול להוביל לנכות לכל החיים ואף למוות. אלה שנדבקו בנגיף, עלולים לפתח החמרה של חולשת השרירים גם שנים לאחר שנדבקו, במצב הקרוי "תסמונת פוסט־פוליו".
לפני שחיסון הפוליו פותח, מאות אלפים נדבקו ברחבי העולם מהנגיף, בהם אלפי ישראלים שהפכו למשותקים או שמצאו את מותם. בזכות חיסוני הפוליו מחלת הפוליו נעלמה מהעולם ומישראל. בשנים 1954־1950 היו בישראל 4,700 מקרים של חולים בפוליו ומתוכם 760 נפטרים. בעקבות הכנסת חיסון ב־1957 ירד היקף התחלואה באופן משמעותי. משנת 1989 לא הייתה תחלואה כלל בישראל.
המופילוס אינפלואנזה B
לפני שהחיסון Hib כנגד חיידק ההמופילוס אינפלואנזה פותח, החיידק היה אחד מהגורמים העיקריים לדלקות ריאות, זיהומים בדם ודלקת קרום המוח בתינוקות ובילדים. בארה"ב חלו כ־20 אלף בני אדם מדי שנה, שני שלישים מהם בדלקת קרום המוח, ושליש בזיהום קטלני בדם, דלקת ריאות או זיהום של הלוע. אחד מכל 200 ילדים אמריקאים מתחת לגיל חמש נדבקו בחיידק, 600 מתו כל שנה מדלקת קרום המוח, הניצולים האחרים נותרו עם נכויות קשות שבהן חירשות, או פיגור שכלי.
מאז שפותח החיסון בדצמבר 1987, מקרי ההדבקה צנחו בשיעור של 98 אחוז. בין השנים 1994־1998, פחות מעשרה מקרי תחלואה קשים דווחו שם. משנת 1994 נכנס החיסון נגד חיידק המופילוס אינפלואנזה זן b, לתוכנית שגרת החיסונים בישראל. מאז ירד מספר החולים בדלקת קרום המוח מחיידק זה מ־200 בשנה לפחות מ־10 בשנה בלבד.
כיום, המחלה כבר לא נראית כלל בעולם הרפואה, וגם רופאי הילדים החדשים אינם מכירים אותה. ללא החיסונים, המחלה תחזור להדביק אלפי תינוקות וילדים.
שעלת
מחלת השעלת לילדים ולמבוגרים מלווה בסבל רב והתקפי שיעול, אולם אצל תינוקות מדובר במחלה קשה ומסכנת חיים. לפני עידן חיסוני השעלת, כמעט כל הילדים נדבקו במחלה. בארה"ב הגיע מספר מקרי התחלואה ל־150 עד 260 אלף בשנה, 9,000 מהנדבקים מתו.
במהלך שנות ה־70 עלו חששות בציבור מפני בטיחות החיסון לשעלת, ועקב כך חלה ירידה משמעותית בשיעור המתחסנים בבריטניה. כתוצאה מכך נרשמו מעל 100 אלף מקרי הדבקה ו־36 מקרי מוות בהתפרצות התחלואה באמצע שנות ה־70. ביפן החיסון לשעלת צנח ב־80% בשנת 1974 ול־20% בשנת 1979. כתוצאה מכך התפרצה המחלה שם בשנת 1979 שהביאה למעל 13 אלף מקרי הדבקה ו־41 מקרי תמותה.
אם אנשים לא יתחסנו, השעלת תשוב להיות אחת המחלות הקטלניות בעולם. מחקר שנערך לאחרונה מצא שבשמונה ארצות שבהן כיסוי החיסונים הוא נמוך, שיעור השעלת עלה פי 10 עד פי 100 מזה שבמדינות שבהן מתחסנים.
אדמת
בעוד שמחלת האדמת היא קלה אצל ילדים ומבוגרים, מעל 90 אחוז מהתינוקות שנולדו לאמהות שנדבקו באדמת במהלך הטרימסטר הראשון להיריון, יסבלו מתסמונת אדמת מולדת, הגורמת למומי לב, קטרקט, פיגור שכלי וחירשות.
בשנת 1964, לפני שחיסוני האדמת נכנסו לשגרה בארה"ב, התפרצה מגפת אדמת שגרמה ל־20 אלף מקרי "תסמונת אדמת מולדת", 2,100 תינוקות מתו, 11,250 נשים הפילו את עוברן. מתוך 20 אלף התינוקות שנולדו עם תסמונת האדמת המולדת, 11,600 סבלו מחירשות, 3,580 מעיוורון, ו־1,800 לקו בפיגור שכלי.
בשנות ה־70 בישראל, האדמת הייתה אחת המחלות הנגיפיות הנפוצות ביותר, ובשנת 1972 הגיע היקף המקרים לשיא של 30,000 חולים. החל משנת 1973 החיסון נכלל בתוכנית חיסוני השגרה בילדוּת. החל משנת 1994 מומלץ על שתי מנות חיסון לכל ילד. משנה זו ירד מספר החולים לפחות מ־10 מקרים בשנה. אדמת מולדת לא דווחה במדינת ישראל משנת 1993.
אם חיסוני האדמת ייפסקו, תצנח החסינות לאדמת והמחלה תשוב ותדביק נשים הרות, שתלדנה תינוקות הסובלים מתסמונת האדמת המולדת. פירושו של דבר, שיתרחשו בכל מדינה עשרות אלפי מקרי חירשות, פיגור שכלי, עיוורון או מוות תוך־רחמי.
אבעבועות רוח
עד 2008 הייתה מחלת האבעבועות רוח אחת מהמסוכנות שיש, שגרמה לשיעור גבוה של סיבוכים ובהם דלקת קרום המוח ומוות. שיעור התמותה אז מהמחלה עמד על 1 לכל 100 אלף נדבקים. עם כניסת החיסון כנגד אבעבועות רוח לשגרת החיסונים בישראל באותה השנה, הפכה המחלה לאחת הקלות. מכ־500 נגעים בכל הגוף, חלקם מזוהמים, גורמת כיום המחלה לכ־20 נגעים בלבד, וללא סיבוכים.
אלא שההתנגדות לחיסונים החלה להעלות מחדש את שיעור התחלואה. בשנת 2012 דווחו 1,492 מקרי הדבקה באבעבועות, בשנת 2015 עלה מספר החולים ל־1,795 מקרים, ובשנת 2016 דווחו 2,398 חולי אבעבועות רוח. מספר המקרים האמיתי הוא כנראה גבוה הרבה יותר, כשרק חלק מהמקרים מדווחים למשרד הבריאות. בשנתיים האחרונות חלה ירידה קלה במספר הנדבקים.
אם מגמת ההתנגדות לחיסונים תתפשט, יעלה שוב שיעור התחלואה וסיבוכיה. המחלה שבזמנו גרמה לכל ילד להפוך חולה, תגרום לעשרות מקרי מוות בשנה, ולאלפי מקרי זיהומים קשים ופגיעות מוחיות.
טטנוס
מחלת הטטנוס היא אחת הקטלניות שיש. חיידק ה"קלוסטרידיום טטני" נפוץ באדמה, אבק, ואפילו בצואת בעלי חיים. החיידק עמיד ביותר לחום ולחומרי חיטוי. בשנים 1922־1926, דווחו 1,314 מקרי טטנוס בשנה בארה"ב. בשנות ה־40 המאוחרות, הוצג לראשונה חיסון האנטי־טטנוס, והמחלה הלכה והתמעטה. לקראת סוף שנות ה־90, דווחו רק 45 מקרי טטנוס בארה"ב.
אבל מחלת הטטנוס ממשיכה להיות שכיחה מאוד בעולם השלישי: כל שנה הורגת המחלה 300 אלף תינוקות ו־30 אלף יולדות שלא חוסנו. לאחרונה דווח על מקרי הדבקה רבים בקרב נרקומנים.
המחלה הנגרמת על ידי פציעה של חפץ כמו מסמר או זכוכית, או אף נשיכת בעלי חיים, גורמת לנוקשות והתכווצויות השרירים. הלוע ננעל והתוצאה היא חנק, התכווצויות, שברים ותרדמת. כ־30% מהחולים ימותו. נגד המחלה אין תרופה, והדרך היחידה להינצל היא באמצעות החיסון.
חזרת
לפני עידן החיסונים, חזרת הייתה אחד הגורמים המרכזיים לחירשות בילדים, כאשר אחד מכל 20 אלף נדבקים איבד את שמיעתו. חזרת היא לרוב מחלה ויראלית קלה, אך במקרים מסוימים היא עלולה לגרום לפגיעה באשכים ועקרות, דלקת במוח ובמערכת העצבים, שיתוק, התכווצויות ופגיעה מוחית. בקרב נשים הרות, עלול הנגיף לגרום גם להפלות.
בשנת 1964 דווחו 212 אלף מקרי חזרת בארה"ב. לאחר הצגת החיסון נגד חזרת בשנת 1967, צנחו דרמטית שיעורי התחלואה, כשבשנת 1998 מספר המקרים המדווחים הגיע ל־606 בלבד.
דיפתריה
קרמת, או ברפואית דיפתריה, היא מחלה קשה ביותר הנגרמת מרעלן המיוצר על ידי קורינבקטריום דיפתריה. החיידק "מתיישב" באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. במקום נוצר פצע פתוח עליו מצטברים תאים מתים ההופכים למעין קרום מדומה. הדלקת והנפיחות המתפתחות סביב הקרום יכולות לגרום לחנק. החיידק מפריש רעלן הפוגע בשריר הלב ובמוח. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה. החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק, גבוה מאוד. שיעור התמותה מהמחלה גבוה.
בשנות ה־20 של המאה הקודמת, דיפתריה הייתה אחד מגורמי התמותה העיקריים בילדים. בשנת 1921, דווח על 206 אלף מקרים ו־15,520 מתים כתוצאה מהחיידק. עם הצגת החיסון נגד דיפתריה בשנת 1923, צנחו מקרי ההדבקה באופן משמעותי. בשנים האחרונות, נעלמה המחלה כמעט כליל מהעולם המערבי.
בשנת 1952 דווחו בישראל 2,500 מקרי דיפתריה. החל מהכנסת החיסון לישראל בשנות ה־50, ירד שיעור התחלואה משמעותית, כאשר מקרה הדיפתריה האחרון שאובחן בישראל היה בשנת 2000.
אף שמחלת הדיפתריה נדירה במדינות העולם המערבי, היא עדיין מהווה איום: המחלה שכיחה במדינות עולם שלישי שם לא מתקיימים חיסוני שגרה. למדינות אלה מגיעים מטיילים מכל העולם, שעלולים להפיץ בקלות את החיידק. ללא חיסון, תצוץ שוב המחלה, ותגרום למותם של אלפים כל שנה.
הפטיטיס B
מעל 2 מיליארד בני אדם ברחבי העולם נגועים בנגיף ההפטיטיס B, מתוכם 350 מיליון יישארו נשאים שעלולים להדביק אחרים, באמצעות יחסי מין או מגע עם דם. מיליון מאלה ימותו כל שנה ממחלות כבד וסרטן הכבד.
בישראל חיים מעל 210 אלף נשים וחולים בהפטיטיס B. החל משנת 1992 מונהג בישראל חיסון שגרתי נגד הנגיף. לפני השימוש בחיסון, נדבקו כל שנה ילדים רבים מאחד ההורים או מבן בית אחר בשנות החיים הראשונות. כ־90% מהנדבקים בנגיף מתחת לגיל שנה, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלת כבד כרונית.
החיסון להפטיטיס B, הניתן כבר לאחר הלידה ובהמשך הילדות, הצליח להפחית דרמטית את שיעורי התחלואה והסיבוכים. חשיבות ההתחסנות כבר בגיל ינקות היא כה רבה, דווקא משום שתינוקות שנדבקים בנגיף, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לתחלואה קשה מאוד בבגרות ולסיכון מוגבר לתמותה.
לפנייה לכתב/ת 
