וורהול חוזר, והאם יישבר שיא היצירה היקרה ביותר? חדשות האמנות
תערוכה חדשה ונוסטלגית מיצירותיו של אנדי וורהול, ומכירת ציור של דיוויד הוקני עשויה להפוך אותו לאמן החי היקר ביותר. וגם: תערוכה מקומית שאסור להחמיץ. חדשות מעולם האמנות - מניו יורק ועד פתח תקווה
ציור של אנדי וורהול משנת 1948
ה-אירוע של השבוע שחלף היה פתיחת תערוכת הרטרוספקטיבה האמריקאית הראשונה של אנדי וורהול בשלושים השנה האחרונות, במוזיאון הוויטני בניו יורק. קשה לדמיין שב-1962, כאשר ציורי קופסאות המרק של וורהול הוצגו לראשונה בלוס אנג'לס, לא היה להם ביקוש. לבסוף, הסדרה כולה (32 עבודות המוצגות גם הן בתערוכה) נמכרה לגלריסט תמורת אלף דולר בעשרה תשלומים. בשנים האחרונות ההייפ סביב וורהול מתמקד בעיקר במחירי עבודותיו ובמעלליהם של האחים מוגרבי, אספני אמנות אמריקאים ממוצא ישראלי, המחזיקים כ-800 עבודות של האמן ועורכים מניפולציות על השוק.
וורהול היה אמן פורה ורפטטיבי מאוד, והאתגר של כל תערוכה גדולה של עבודותיו הוא בחירת העבודות. בתערוכה זו מוצגים גם ציורים מוקדמים וגם צדדים פחות מוכרים של וורהול כיוצר סרטים, איש פרסום וכותב. האמן האמריקני היה דמות די טראגית - כבר כילד היה חולני מאד וב-1968 נכנס למצב של מוות קליני לאחר שנורה בבטנו שלוש פעמים ועבר ניתוחים רבים. הוא נפטר ב-1987 בגיל 58 מסיבוכים של ניתוח כיס המרה.
לטורים נוספים של דבי לוזיה ב-ynet
אני נותרת אדישה לנוכח עבודותיו האייקוניות, אך נפעמת מהחזון שלו, מהאותנטיות, מהיותו חוקר ואספן אובססיבי של פיסות תרבות של זמנו וביכולת שלו לבטא בדרכו החדשנית את המהפכה התרבותית של שנות השישים. אף שלא המציא את אמנות הפופ, וורהול המציא שפה אמנותית חדשה, המבוססת על דימויים של תקופתו, והיה לסלב הראשון של האמנות העכשווית, שאף הגה את הביטוי השגור "15 דקות של תהילה".
האם השיא יישבר?
עדיין בניו יורק, השבוע תתקיים מכירה פומבית מעוררת עניין של בית המכירות כריסטיס. ציור של דיוויד הוקני צפוי להפוך אותו לאמן החי היקר ביותר. כמו עם הכלב-בלון-כתום של ג'ף קונס, האוחז בשיא היצירה היקרה ביותר של אמן חי (58 מיליון דולר), גם סביב היצירה המפורסמת של הוקני בנה בית המכירות קמפיין מקיף, הכולל קטלוג מיוחד וסרט וידאו. ההערכות מדברות על סכום מכירה צפוי של 80 מיליון דולר. יש לקוות שהציור הזה, של אחד האמנים העכשוויים האהובים עלי ביותר, יציל אותנו מהפארסה של קונס, שמעולם לא היה ראוי למעמד לו זכה.
הזדמנות אחרונה לראות
וחזרה ארצה: בשבוע שעבר נפתח אשכול תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה לאמנות, תחת הנושא נדודים. "הזדמנות אחרונה לראות" הוא שמה של התערוכה המרכזית, בעקבות ספר של דאגלס אדמס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") עם הזואולוג מרק קרוורדין, שיצאו למסע בעולם לגילוי מני חיות נכחדות. זוהי תערוכה קבוצתית המשלבת אמנים ישראלים וצרפתיים, במסגרת חודש תרבות ישראל-צרפת.
עבודה שאסור להחמיץ היא מיצב וידאו של מירב הימן ואילת כרמי "שביל ישראל - התהלוכה", פרוייקט שהכנתו ארכה ארבע שנים; שביל ישראל מגלם את האתוס הציוני של אהבת הארץ ו"כיבוש הארץ ברגליים", והנה תהלוכה של 50 משתתפים, שבהוראת האמניות נאסר עליהם לגעת באדמה ברגליהם. כך נולדו אביזרים ואילתורים רבים שאיפשרו "ללכת" בשביל בדרכים יצירתיות, כקבוצה נוודית שעושה דרך יחד, ללא מגע עם הקרקע. התוצאה היא הפקה בקנה מידה קולנועי.
אציין גם את עבודת הווידאו של אורית רף "פרפרים", העוסקת בהליכה של 15 ק"מ בדרך בורמה. האמנית הולכת תוך שהיא אוחזת בצרור ענק של בלוני הליום שצורתם כמשורייני דרך בורמה. לאורך הדרך היא משחררת בלונים שעפים לשמיים. כך סוגרת האמנית מעגל עם סבה, שהיה מפורצי הדרך לירושלים. עבודה זו מרשימה מאוד אך חסרה בה הבינלאומיות המצויה בזו הקודמת, והיא נותרת לוקאלית.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע
