משה ליאון, היזהר: המהפכה החרדית כבר כאן

הממסד החרדי מנסה לבלום את מהפכת דור ה-y, אבל בית שמש מראה שהציבור תובע בית פוליטי אחר. חומר למחשבה לקראת הסיבוב השני בי-ם

רותם שחבר ושוקי שפיראפורסם: 12.11.18 , 08:44

.(צילום: עמית שאבי)

כותרות העיתונים מיהרו להכתיר את משה ליאון, שרוכב על הדיל עם הממסד החרדי, כראש העיר הבא של ירושלים, אבל אם לשפוט לפי תוצאות הבחירות המקומיות שהתקיימו לפני כשבועיים, עתידו של הסיבוב השני בירושלים עדיין לוט בערפל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אף שעוד מוקדם לסכם את מערכת הבחירות, כבר ברור שקרסה אחת מהקונספציות הבסיסיות על דפוס הצבעה החרדי. "הגוש החרדי", שנתפס בעבר כגוף שחור ומאיים, שמצופף את השורות ומצביע כאיש אחד - משתנה לנו מול העיניים. התקדים של עליזה בלוך בבית שמש, מועמדת לא-חרדית בעיר ש56% מתושביה חרדים, הוא ארכיטיפ של קריסת הקונספציה.

כבר שנים שראשי הממסד החרדי מנסים לבלום את מהפכת דור ה-y במגזר, אבל התוצאות בבית שמש לא מאפשרות להתעלם ממנה. חרדים רבים בעיר לא הצביעו למפלגות החרדיות וביקשו לתבוע לעצמם בית פוליטי אחר.

מי שהכריעו את הכף בבית שמש הם 258 חרדים בשכונת רמת בית שמש ב', השלוחה של מאה שערים שהפכה לסמל במאבק החרדי-חילוני. הם, ולא החילונים של בית שמש, היוו את הגוש החוסם מול מועמד המפלגות החרדיות משה אבוטבול, שהטיב לנסח את ההסבר לכישלונו: "היינו צריכים לסייע יותר למגזרים הרכים כמו החרדים העובדים והחוצניקים".

מחקרים מצביעים כי אותם "מגזרים רכים" מונים כ-100 אלף איש המגדירים את עצמם "חרדים חדשים", אלה שמשתלבים בתעסוקה, בצבא, באקדמיה ובחברה הישראלית, והם הוכיחו בבחירות האחרונות שהם לא בכיס של אף אחד.

החרדים הללו מנהלים בשנה האחרונה מאבק עיקש וממושך להעניק לילדיהם חינוך ממלכתי-חרדי שכולל לימודי ליבה ללא התפשרות על לימודי הקודש. אך היות והחינוך הממלכתי-חרדי אינו מעוגן בחוק, ותלוי ברצונה הטוב של הרשות המקומית, ברשויות שבהן הקואליציה נשלטת בידי חרדים-ישנים עשו הכול כדי למנוע הקמה של בתי ספר כאלו.

קבוצת הורים מבית שמש שדרישותיה לחינוך ממלכתי-חרדי לא נענו הקימה בית ספר פרטי (נצח ישראל). ההורים נאלצו להכשיר ולשפץ בעצמם את הכיתות כדי שילדיהם יזכו לקבל את מה שכל ילד זכאי לו במדינת ישראל של 2018 - לימודי ליבה.

משהו מתקומם בקרבו של הורה שנאלץ להכשיר במו ידיו את הכיתה של בנו או בתו. המלחמה כבר לא תיאורטית אלא הופכת להיות אישית ופרקטית. כשהוא מתקומם, הוא מבין שהמועמד שהומלץ על ידי העסקונה החרדית לא משרת אותו ולא דואג לאינטרסים שלו. וכשהורה כזה מתקומם הוא לא מיישר קו ולא מצביע לפי דיל כזה או אחר בבחירות.

רותם שחבר שוקי שפירא (צילום: ראובן קפוצינסקי)

רותם שחבר ושוקי שפירא(צילום: ראובן קפוצינסקי)

בית שמש היא אומנם מקרה קיצון של התופעה, אבל לחלוטין לא המקרה היחיד. בבני ברק הצליחה מפלגה של חרדים צעירים ("הליכוד וצעירי בני ברק") לגרוף אלפי קולות, לעבור את אחוז החסימה ולהכניס חבר מועצה חרדי (יעקב וידר) שאינו כפוף לממסד הרבני, דבר שעד לפני שנים מספר היה נחשב לרעידת אדמה במגזר.

גם בירושלים ראינו את ניצני התופעה כאשר פנינה פויפר, אישה חרדית, כמעט עשתה היסטוריה ונכנסה למוצעת העיר. רק פרי הבאושים של הדיל בין רחל עזריה לזאב אלקין השאיר אותה ברגע האחרון מחוץ למערכת הבחירות.

אבל גם המחטף הזה לא עצר את המהפכה בשערי ירושלים. בחינת קלפיות בשכונות חרדיות מובהקות כגון מקור ברוך והר נוף מלמדות שמאות חרדים ירושלמים הצביעו לעופר ברקוביץ' בניגוד להוראת הרבנים.

הקרב בין לאון לברקוביץ' מן הסתם עוד לא הסתיים ואפשר שיוכרע על חודו של קול. בשונה מליאון חסר חברי המועצה, שיהיה תלוי לחלוטין בנציגי הממסד החרדי, ברקוביץ מצויד בשבעה מנדטים ומחויב למהפכת החינוך הממלכתי-חרדי. כך או כך, הרכבת יצאה מהתחנה והזרמים התת-קרקעיים ימשיכו לבעבע. מוטב להנהגה החרדית לחבק אותה, כי מהתנגחות והשתקה שלה היא רק תפסיד.