מהפכת החיים עם HIV כבר כאן, אבל הסטיגמות עדיין נשארו
למרות שעברנו דרך לא קצרה, בישראל של 2018, HIV או איידס הן עדיין מילים שמאחוריהן מסתתרות בושה ואפליה. גם השנה, ביום האיידס העולמי שחל ב-1 לדצמבר, אנחנו כאן כדי להזכיר לכולם/ן שהסטיגמה החברתית נגד אנשים החיים עם HIV לא נעלמה
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס
כשהתמודדתי לתפקיד מנהל הוועד למלחמה באיידס, רבים פקפקו בחשיבות שלו. אמרו שה-HIV זה כבר לא אישיו, שכבר יש תרופות ושאלפי גברים ונשים החיים עם HIV מנהלים את חייהם באופן רגיל וללא שום בעיה.
האמת? חלק מזה אפילו נכון. בעשרות השנים מאז התפרץ נגיף ה-HIV בבני אדם, הרפואה עשתה מהפכה של ממש. אם בעבר אנשים מתו ממנו בייסורים, היום מדובר בעניין כרוני שניתן לטיפול תרופתי.
אמנם זה עדיין לא פיקניק וישנן בעיות רפואיות שנלוות לנשאות, עם זאת, לאחרונה נקבע באופן חד-משמעי שאדם החי עם HIV ונוטל את התרופות המתאימות באופן קבוע איננו מדבק בעת קיום יחסי מין ללא קונדום. למעשה, הרבה יותר בטוח לקיים יחסי מין עם אדם החי עם HIV ומטופל באופן קבוע מאשר עם אדם שהסטטוס שלו איננו ידוע.
אז איפה אנשים כן טועים, ואפילו בגדול? או למעשה, למה אני קם עם תחושת שליחות כל בוקר?
הסטיגמה החברתית שהוצמדה לנשאות ה-HIV ממש לא עברה מהעולם, וגם לא מהחברה הישראלית. אנחנו, בוועד למלחמה באיידס עדיין מקבלים מדי יום תלונות של אנשים ונשים אשר מופלים בקבלת שירות, בתור לרופא השיניים ובניסיונות לרכוש ביטוח. כן, גם בשנת 2018 הפחד והבושה הם מנת חלקם היומיומית של מי שחיים עם הווירוס.
לא מזמן, בחור צעיר קיבל תשובה חיובית באחד ממרכזי הבדיקות שלנו. ברגע אולי הכי קשה בחייו הוא שמע שככל הנראה, מאותו יום ועד יומו האחרון הוא יחיה עם נגיף ה-HIV. עולמו חרב עליו. לא משום שכל יום הוא יצטרך לקחת כדורים שיגנו עליו, אלא משום הפחד שיהיו מי שיסתכלו עליו כחריג, שלא ירצו לקבל אותו לעבודה או אפילו סתם לתת לו חיבוק באירוע משפחתי.
גם בשנת 2018 עדיין נלחמים. פחות באיידס, יותר ב-HIV אבל בעיקר בסטיגמה ובבורות של הציבור וכלפי אנשים החיים עם HIV, והחשש מבדיקות תקופתיות לנגיף ולמחלות מין בכלל.
הידעתם ש-64% מהציבור הישראלי אף פעם לא נבדק ל-HIV? הידעתם שהשנה הייתה עלייה של כ-6 אחוזים בנדבקים ב-HIV? הידעתם שיש טיפול בשם פרפ שמונע הדבקה ב-HIV?
שורש העניין הוא לדעתי הטאבו החברתי שקיים בקבוצות שונות באוכלוסייה לגבי דרכי ההדבקה, או במילים פשוטות – מין ומיניות. אנחנו מוכנים לדבר על כל נושא של בריאות הציבור, אבל כשמדובר בבריאות המינית שלנו – זה משהו שיוסט לחדרי חדרים או לשתיקה רועמת.
אז אולי נבחר השנה, ביום האיידס העולמי או סתם בכל יום, להפסיק עם השיפוטיות, להילחם בבורות ולהבין שהגיע הזמן ש-HIV תפסיק להיות מחלה חברתית.
הכותב הוא מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס
לפנייה לכתב/ת 
