הצצה לחיי האלפיון העליון: כך שתיתי שוט וויסקי ב-1,200 שקל
חשבתם שרק פנטהאוזים מפוארים ומכוניות יוקרה מעניינות את 400 האנשים העשירים ביותר בישראל? מסתבר שללגום שוט מבקבוק וויסקי שעולה 16 אלף שקל זאת רק ההתחלה, ומי שמרוויח יותר מ-40 מיליון שקל בשנה גם יודע למנף את המשקה המזוקק. "מתייחסים לבקבוק איכותי כמו למטבע ביטקוין כי מאמינים שהערך שלו יעלה". צפו בכתבה
אנשי האלפיון העליון בישראל מקפידים על דיסקרטיות וחשאיות, ורובם המוחלט מסרב לחשוף את אורחות חייו הראוותניות. בתחקיר שערכנו, אחד מאנשי האלפיון העליון טען כי "יש לנו תחושה שאנחנו נרדפים - על ידי הממשלה, התקשורת והציבור". כדי לחשוף את מעטה הסודיות והערפל סביב אחת החוויות היותר אינטימיות בחייהם של 400 האנשים העשירים ביותר בישראל, החלטנו לפנות למספקי השירותים שעובדים עבורם, בתקווה שדרכם נלמד על הלקוחות הכבדים ביותר שלהם.
פנטהאוז ב-200 מיליון שקל - הנדל"ן של המגה עשירים בישראל
"מי שיכול, פשוט קונה": נסיעה ברכב שעולה שני מיליון שקלים
שחף קורן, מנהל מותג וויסקי מקאלן, מתייחס כמעט בחרדת קודש לנוזל הצהבהב שזוקק מדגנים ונשמר ליישון והשבחת הטעם בחביות עץ במשך 30 שנה. לטענתו, "מדובר בוויסקי היוקרתי ביותר בעולם. הרבה אנשים קונים את הוויסקי הזה להשקעה, כדי לשים אותו בצד לכמה שנים וליצור לעצמם עליית ערך".
מסתבר שמותגי וויסקי יוקרתיים הפכו לענף השקעה משגשג. קורן מספר כי אנשים מחביאים את הבקבוקים היוקרתיים בבית, מתייחסים אליהם כמו אל מטבע ביטקוין ומאמינים שערך הבקבוק יעלה במהירות. "לא מזמן ראיתי בקבוק שנמכר במזקקה בסקוטלנד במחיר של 60 פאונד", מסביר קורן, "לאחרונה ראיתי את אותו בקבוק במכירה פומבית בכמעט 5,000 פאונד. אנשים שקונים וויסקי בעשרות אלפי שקלים לא רוצים להיחשף, אני מכיר הרבה אנשים כאלה".
"אנשים שקונים וויסקי בעשרות אלפי שקלים לא רוצים להיחשף"(צילום: אסף קמר)
בשלב מסוים השיחות על כסף קצת מייבשות לנו את הגרון - מזל ששלב הטעימות מתחיל. מולנו עומד בקבוק וויסקי "מקאלן 30" שעולה לצרכן 16 אלף שקל - 1,200 שקל לשוט בודד על הבר. אפילו המארחים שלנו משדרים בכל הכוח שמדובר באירוע יוצא דופן גם עבורם: בשל המחיר הגבוה של הסחורה, גם אלה שעובדים בענף לא ממש רגילים לטעום אותו. במהלך המזיגה נופלות כמה טיפות על השולחן, הצער על הבזבוז ניכר בעיניי המארחים ואנחנו חושבים שאולי כדאי ללקק את השולחן כדי לא להחמיץ משהו.
לא בזבוז, השקעה בחוויה
רן דור חי, מבעלי מוזיאון הוויסקי שבו אנחנו מתארחים, מסביר את ההיגיון של אנשי האלפיון העליון, כשהם מבקשים לשתות במסעדה כוסית וויסקי בעלות של משכורת יומית. "האלפיון העליון שבא אלינו לשתות וויסקי, לא רוצה שהאורחים האחרים ידעו מה הוא שותה. הוא לא רוצה שולחן מפואר, הוא לא רוצה על השולחן דלי קרח עם שמפניה יוקרתית שידעו שהוא עשיר. הוא רוצה לשתות 'מקאלן 30' כי הוא יכול להרשות את זה לעצמו", הוא אומר.
קורן ממלא חצי כוסית בנקטר הצלול ואנחנו מריחים וטועמים ומעבירים את הכוס מהאחד לשני. הטעם העשיר של הנוזל הצהבהב צורב בעדינות את הפה, חובבי הוויסקי שבשולחן מגרגרים בעונג ומצקצקים בלשון מרוב התרגשות.
דור חי מתפאר באיכות הלקוחות שבאים אליו לעסק כדי להתנסות בחוויה היוקרתית. "אנשים מוציאים פה הרבה כסף. הם לא רוצים להיחשף, זה לא הקטע שלהם. יושבים פה שרים ואנשים בכירים בממשלה עם שומרים ומאבטחים, והחשבון שלהם מגיע תחת שם בדוי. הם מעריכים את המוצר ולא רוצים שהציבור ידע מה הם שתו".
אנחנו עוברים לטעימה של וויסקי מקאלן בסדרת הדקנטר 1824 ללא ציון גיל, שעולה "רק" 500 שקל לשוט. הוויסקי מצוין, וגם המארחים קצת יותר נינוחים ונדיבים בכמויות. אבל אחרי שהוגש לנו שוט של 1,200 שקל, קצת קשה - רעיונית - לרדת באיכות.
אנחנו מקבלים אומץ ודורשים לחזור לבקבוק היקר. בתחושה האישית, אין הבדל גדול למעט המחיר באיכות ובהנאה בין שוט של 1,200 שקל לשוט של 500 שקל. עוד כוס נדיבה מהנוזל הזהוב, שלוק נוסף של מאות שקלים טס במורד הגרון ונעלם, והתחושה קצת מוזרה - לשתות כל כך הרבה כסף בבת אחת, כאילו ששורפים אותו.
דור חי מתנגד בתוקף לטענה שמדובר בבזבזנות. "אם אתה נהנה, אני לא חושב שזה לשרוף כסף, זאת השקעה בחוויה. אתה לא מוכן להשקיע בחוויות?", הוא שואל.
לא רק וויסקי: גם סושי יכול לעלות 1,400 שקל
גם בענף הקייטרינג והפינוקים, עבור אנשי האלפיון עליון "חגיגת המחירים" פשוט מטורפת. במהלך התחקיר לכתבה, ראיינו שפים ידועים ואנשי מקצוע רבים בתחום המזון האקסקלוסיבי. בדיעבד, כולם כאחד התחרטו וביקשו לגנוז את הכתבה, בטענה שהלקוחות דורשים דיסקרטיות גבוהה.
אחד השפים הבולטים שראיינו לכתבה, מכונה בקרב אנשי האלפיון העליון "מלך הסושי". שירותי הקייטרינג המפורסמים שלו עבור מסיבות ביאכטה או ימי הולדת לנכדים בווילות, מספקים פלטות סושי מפנקות מארץ החלומות במחיר של 1,400 שקל לסועד. ואנחנו תוהים - ייתכן שהדגים שלו גודלו במי זהב?
"אף מנת סושי בעולם לא צריכה לעלות ככה", קובע מלך הסושי. "זה נכון שאני משתמש בחומרים מעולים וטריים, ומייבא אותם מכל העולם - צדפות ענקיות מניו זילנד, טונה כחולה מיפן, ג'מבו שרימפס מוייטנאם ועוד; אבל גם אם הייתי מוכר את המנות בעלות של 500 שקל לאדם - הייתי מרוויח טוב מאוד. הלקוחות שלי משלמים את האקסטרה תוספת בשביל הדיסקרטיות. מבחינתם, אני זוכה לראות אותם חשופים ב'נעלי בית', באווירה משפחתית עם הילדים והנכדים. הם רוצים שקט, שלא יטרידו אותם ובלי רכילות. על דיסקרטיות ופרטיות הם מוכנים לשלם הרבה מאד כסף".
שף מפורסם נוסף, שמתמחה בקייטרינג לאלפיון העליון בעלויות מטורפות של לפחות 1,000 שקל למנה, מוסיף כי איכות המזון נמצאת במקום השני אחרי הדיסקרטיות והחשאיות. "אני מתמחה בימי הולדת, טקסי חתימה והרמות כוסית של אנשי עסקים בכירים, וכמובן אירועים מצומצמים באווירה משפחתית בבית הלקוח", הוא מספר. "אם אני מחליף באופן חד פעמי את אחת המלצריות הקבועות שלי - מיד נוצרת בעיה בשולחן. האנשים האלה מרגישים באי נוחות כבדה כשאדם זר מסתובב לידם ושומע את השיחות שלהם".
שף אחר טוען שהאווירה המלחיצה בקרב נותני השירותים באירועים ובשמחות של אנשי האלפיון העליון, מזכירה לו לפעמים את סדרת הטלוויזיה הבריטית הוותיקה "אדונים ומשרתים". "הלקוחות שלי מאוד נחמדים, לפעמים יש דרישות מוזרות למאכלים נדירים ובקבוקי יין שהם דגמו בחו"ל, ואני שובר את הראש עם האינטרנט והיבואנים, ומנסה לארגן להם - בתקציב פתוח – את כל מה שהם רוצים", הוא מספר.
לדבריו, "כשאני משרת אותם אני מאוד מאופק, לא צועק על העובדים, לא מסמס לידם. פעם ראיתי את עצמי חצי שנייה בסרטון משפחתי של אירוע, נותן מין חצי קידה קטנה לבעלת הבית - קצת מביך, אבל הכסף הגדול שעושים אצלם עולה על התחושות המעורבות".
לפנייה לכתב/ת 
