היום, אני צריך להסתמך על עצמי ועל הרכבות, לא לקחתי סיכון ובחרתי לצאת מוקדם, לא הופתעתי כאשר הסתבר שיש תקלה ברכבות. "כל הכבוד" שמעתי את הקול הפנימי מריע לי על ההחלטה לצאת מוקדם, את המשך הדרך אני כנראה אצטרך לעשות באוטובוס לאחר שהכרוז הודיע שמכאן הרכבת לא ממשיכה, יש לי עוד קצת יותר משעה עד להמראה אני מאמין שיהיה בסדר ואצליח להגיע לטיסה, כמו בחוקי מרפי שערי השמים נפתחו וגשם עז החל לרדת כל תנועת המכוניות והאוטובוסים נעצרה.

עמדנו במקום, "את הטיסה הזאת אתה לא תספיק", הודיע לי נהג האוטובוס, כשניסיתי לברר תוך כמה זמן נגיע.

בראש שלי בחרתי להתמקד במחשבה אחרת שנצליח להגיע ויהיה בסדר, התרווחתי לי בכיסא והייתי רגוע, וכמו באורח פלא הפקק השתחרר, הגעתי לשדה לדלפק הבידוקדקות לפני שהטיסה נסגרה, "שיחקת אותה" שמעתי את הקול הפנימי שלי בפעם השנייה בשעה האחרונה.

שהייתי במטוס בדרכי לפלורידה, חשבתי על מה עזר להישאר רגוע ובטוח שאני אגיע לטיסה?

הסוד קשור לכמה גורמים שאני עושה אותם כמעט באופן אוטומטי ולכן זה עובד לי. דיברתי על זה בעבר ומצאתי שזה יכול לשרת את מי שקורא גם עכשיו. בוא ונראה במה מדובר.

הדבר הראשון קשור לפוקוס שלנו. הכוונה היא במה אני בוחר להתמקד, שימו לב הדגש הוא על הבחירה שלי, אפשר להתמקד במה שלא עובד ובמה שלא יצליח, שבוחרים בזה, מה שקורה ברוב המקרים האנרגיה תזרום לכיוון הזה ובאורח מדהים גם התוצאות יהיו בהתאם, כלומר במה שבחרנו להתמקד, אתם בוודאי מכירים את זה שאנחנו אומרים לעצמנו "בטוח שלא תהיה חניה ובטוח שיהיו פקקים" ואז מה שקורה כמעט תמיד שאין חניה ויש פקקים. לכן כדאי ומומלץ להתמקד במה שתלוי בי, במקרה כזה אולי לצאת מוקדם ולדעת שלא משנה מה אני אצליח להגיע והדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר. זה הרבה יותר ממחשבה חיובית - זה פוקוס.

הדבר השני קשור למשמעות שאני בוחר או בוחרת להעניק לסיטואציה או למצב שנוצר, במילים אחרות מה אני בוחר להיות אחראי או קורבן.

אדם קורבני בדרך כלל בוחר להאשים את כולם, כולל את עצמו במצב שנוצר. הוא במצב של אדישות ולא יעשה שום דבר על מנת לשנות את המצב בהרבה מקרים. הוא פשוט ישב ויחכה ויקווה שמשהו יקרה. הוא יתמקד בבעיות ולא במציאת פתרונות. זה מצב של אפס אנרגיה ותקיעות.

מאידך יש את האדם האחראי, שלא מתמקד באשמה או אשמים אלא תמיד בודק איך אפשר למצוא פתרון. המיקוד שלו הוא כאן ועכשיו, הוא לא מחכה שמשהו יקרה הוא פועל שהדבר יקרה. במילים אחרות, הוא לא מחכה שהיום יבוא, הוא מביא את היום! המעבר בין להיות קורבן לאחראי הוא עניין של בחירה וקורה כהרף עין. רבים מכירים מצבים בהם אנשים שהיו נתונים במצב קורבני זמן רב מחליטים בשנייה,"זהו - לא עוד! אני לא ממשיך עם המצב הנוכחי", ובוחרים לשנות.

הדבר השלישי קשור במה שאני בוחר לעשות עם המצב שנוצר.

אי אפשר להתעלם מכך שבעולם שלנו שינויים קורים בקצב מטורף. אתה יכול לצאת מהבית אחרי שבדקת שהרכבות עובדות כרגיל והטיסה אמורה לצאת בזמן ואז,בעודך בדרך וממש לפני שהגעת הכל משתבשאו שפתאום אתה באמצע נהיגה מנווט ואין אינטרנט ואתה מגיע לשום מקום. מה עושים במצב הזה?

חשוב לעשות אבחנה בין דברים שהם בשליטה שלנו ודברים שאינם בשליטה שלנו. לכן אין ולא כדאי להתמקד בניסיון למציאת פתרונות או להשקיע אנרגיה או לדאוג ממצבים מהסוג הזה כי אין מה לעשות זה לא בשליטה שלנו.

ומה בנוגעלדברים שהם בשליטה שלי? עדיף להתמקד בהם ולבחור למצוא פתרונות כאן, בשליטתי. יחד עם זאת, קורה יותר מפעם שגם בדברים האלו אני לא מצליח לקבל את התוצאה שרציתי, זכרו זה חלק מתוך תהליך. גם אם לא קיבלתי את התוצאה, צריך להמשיך לנסות. זה בונה נחישות להצליח. ויכול להתרחש רק שלא קיבלתי את התוצאה ואני מנסה שוב ושוב עד להצלחה. לכאן נדרשת האמונה, לא מהסוג הדתי אלא ביכולת שלי להצליח ולהגיע למטרות שלי גם לא הצלחתי בפעם הראשונה או השנייה או העשירית.

אז אם נסכם את מה שהיה לנו עד עכשיו,

כדאי לי בכל סיטואציה לבחור להתמקד במה שיכול לקרב אותי לתוצאה.

כדאי לי לבחור משמעות שיכולה לקדם אותי לתוצאה שאני מבקש להשיג ולא שום משמעות אחרת, בסופו של יום המשמעות שאני בוחר לתת, זאת המשמעות שתהייה .

כדאי לי לבחור להתמקד בדברים שהם בשליטה שלי וגם אם לא קיבלתי את התוצאה בדברים האלו, זכרו- לא תמיד הכל מצליח מהפעם הראשונה או השנייה, הצלחה היא תהליך ולא אירוע חד פעמי.

שלמות זה מבחירה