הקרב על הדג: איך מתמודדים עם שקנאים מורעבים?
עשרות אלפי השקנאים המצויים שנוחתים בארץ במהלך הנדידה הארוכה והמתישה לאפריקה, זוכים ל"תדלוק" בבריכות הדגים של החקלאים. העוף הנודד מהגדולים בעולם מוצא עצמו בעיצומו של קונפליקט כשהוא מגורש, מותש ובעיקר רעב
עם אור ראשון חלפה מעל ראשי להקת שקנאים גדולה. מאות פרטים דאו בשמי עמק בית שאן ונראה כי חיפשו מקום בטוח לנחיתה. תוך רגעים ספורים קול משק הכנפיים הפסטורלי נגדע ונבלע בקול סירנות צורמות שעדיין מהדהדות בראשי. "השקנאים באים", כך מתאר קובי מירום, צפר וחבר קיבוץ ניר דוד, כשיגרה כמעט יומיומית במשך תקופת הסתיו.
עם בואם, נכנסות מיד בריכות הדגים לכוננות. מפטרלים, יוצאים להקפות וצופרים, רשתות נמתחות, מכונות הגירוש יורות לאוויר יריות דמה ומשמיעות אזעקות עולות ויורדות. מלחמה.
השקנאים המורעבים חגים גבוה מעל בריכות הדגים, מסמנים את המטרה וכיחידת מסתערבים תוקפים ופוצחים בפסטיבל זלילה. בריכות המדגה נותרות דלות ומובסות לנוכח המתקפה הברוטלית ונראה כי כל פתרון יצירתי מגיע בסופו של דבר למבוי סתום. תוך מספר שעות עשרות אלפי שקלים יורדים לטמיון.
פעמיים בשנה חולפות מעל ישראל כחצי מיליארד ציפורים ביניהן מעל 500,000 חסידות, כמיליון דורסים, מאות מיליוני ציפורי שיר וכ-50,000 שקנאים עפ"י ספירה של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע. שפע ומגוון הציפורים העשיר הוא מוקד עלייה לרגל מכל העולם ובואן הנה מעיד על מערכת אקולוגית פעילה ובריאה.
חשיבות ישראל כמקום אסטרטגי המהווה גשר בין היבשות ואחד מנתיבי הנדידה הגדולים בעולם עצומה, אך יש הטוענים כי המחיר גבוה מידי. מסות השקנאים מגיעות בעיצומו של הסתיו, נוחתות ל"תדלוק" וממשיכות דרומה לאפריקה אל ביצות הסוד בדרום סודן.
המעופפים המתוחכמים למדו שקשה באימונים וקשה אף יותר בקרב. הדגים לא ממש קופצים לצלחת ומופעי האימה הצורמים בבריכות הצליחו להרחיקם לזמן קצר בלבד ולהדחיקם למשמרת לילה אל "בריכת המחסן'", אליהן מתנקזים הדגים למשלוח. שם גלום האוצר האמיתי.
הופכים את הנאחס לנכס
כבר בשנות ה-90 החלו הדייגים לבצע פעולות גירוש בצורה מסודרת כולל השקעה כספית אדירה. פתרון יעיל שמוכיח את עצמו הוא כירוי הבריכות ברשתות. הוא אמנם מונע חדירה של השקנאים אך גורם להרג של מיני ציפורים הנלכדות הברשת, מה גם שלעיתים תכופות צריך לחדש את הרשתות שמתפרשות על שטח גדול בשל בלאי.
"כוח אדם שצריך כדי לפטרל ולצפור, מתיחת הרשתות וכבלים מעל הבריכות המשתרעות על אלפי מ"ר מסתכם במיליוני שקלים ויוצא יקר יותר מאיבוד טונות של דגים", טוען מירום.
"אנו בהחלט מודעים לבעיה", מסביר אוהד הצופה, אקולוג העופות הראשי ברשות הטבע והגנים. "לאחר מחקר, הגענו למסקנה שצריך לייצר 'אלטרנטיבה'. אנחנו מספקים דגים כאלטרנטיבה למדגה המסחרי כי אם לא נספק הם ימשיכו לאכול בבריכות הדגים ובמקומות אחרים".
"המטרה לספק דגים לא מסחריים ולהשתמש ב'הטלות פרא', משמע דגים שהתרבו באופן טבעי שאינם קשורים לסוג הדג, כמו למשל האמנון המצוי שאינו רצוי. הכוונה להאכיל בדגי הרקק את המבקרים הרעבים במקומות מוסדרים ובמקביל שמגדלי הדגים ימשיכו בשמירה. שתי הפעולות יחד ימזערו נזקים. אנו מציעים להפוך את ה'נאחס' לנכס". מדגיש הצופה.
רשות הטבע והגנים נרתמה לפרויקט והכניסה יד לכיס כדי לממן את המבצע. משנת 2005 מאות אלפי שקלים בשנה הוצאו כדי לעזור לדייגים ולשקנאים. ב-2013 התחיל שת"פ בין כל הגורמים: ארגון מגדלי הדגים שדואג לאספקת הדגים ומשתתף גם במימון, החברה להגנת הטבע וחיל האוויר עוזר במימון. אגודת מים "אפיקי עמק חפר" מאפשר להשתמש במאגר משמר השרון וקרן היסוד שסייעה בהשגת תרומה מקרן בינלאומית "קרן סגרה".
השקנאים רעבים
רשות הטבע והגנים תלויה באספקה זמינה של דגים אחרת הפרויקט קורס. "אנו זקוקים לכ-200 טון דגים בתזמון מתאים כשהעלות הנדרשת היא מינימום 600-700 אלף שקלים בשנה. לכן, צריך שת"פ של גורמים רבים למימון ולביצוע כולל. ללא תקציב של משרד החקלאות הפרויקט כולו נתון בסכנה.
אגף הדיג במשרד החקלאות נטל חלק בשנים 2014, 2015 ושוב ב-2017. השנה הכריזו במשרד החקלאות כי גם השנה ישתתף במימון. "דומה לשנים הקודמות, משרד החקלאות ישתתף בפרויקט ושריין לכך תקציב מבעוד מועד", נמסר ממשרד החקלאות. אך ברשות הטבע והגנים טוענים כי משרד החקלאות טרם העביר כספים לפרויקט, למרות הודעת המשרד כי שוריין לכך תקציב במיוחד.
שקנאי רעב שקנאי מזיק
"הנתונים מראים שהממשק משתפר מאד וללא התקציבים ופרויקט האכלה ישובו השקנאים לבריכות הדגים", כך מציין אוהד הצופה.
במחקרו של רון אפרת בצמוד למחקר גנטיקה של השקנאי שנעשה במעבדה לאקולוגיה באוניברסיטה העברית, גילו כי במהלך שלושה העשורים האחרונים השקנאים מקדימים בשלושה שבועות.
"אין להם מקורות מזון אחרים בדרך בניגוד למאה הקודמת וזאת משום שבתי הגידול הולכים ומתמעטים. בתורכיה ייבשו ביצות, שטח ששווה ליותר ממחצית משטחה של ישראל, כ- 10,000 קמ"ר לפחות. מקורות אספקת המזון העיקריים ששימשו את השקנאים במשך עידנים אינם עוד", מסביר אפרת. "הם מגיעים לכאן מותשים ומאד רעבים ואיתם מגיעים הנזקים".
שקנאי אחד אוכל בממוצע כ-760 גרם דגים ביום. בחישוב מהיר אפשר להבין את מימדי הנזק הכלכלי". מדגיש אוהד הצופה. "שקנאי רעב זה שקנאי מזיק. אין לנו הרבה אפשרויות, אלא לספק להם אלטרנטיבה אחרת תהיה כאן שואה אקולוגית".
"השקנאים מסוגלים לעוף בין 200-400 ק"מ ביום. כמויות הדגים הכרחיות להם כדי לגמוע אלפי ק"מ ולהגיע ליעדם באפריקה. ישראל היא בעצם תחנת הדלק האחרונה לפני שהם חוצים את המדבר. במידה ולא יאכלו כאן לא תהיה להם האנרגיה הדרושה להמשיך במסע ודווקא אז יישארו.
הצופן הגנטי הטמון בחיות הבר הנודדות מורה להן לקום ולצאת לדרך מקדמת דנא, אין להם כל עניין להישאר כאן. עליהם למהר אל ביצות הסוד בעקבות חבריהם שם מצוי שפע וגן העדן האמיתי".
כיום קיימים שני מאגרים: מאגר שנבנה במיוחד ע"י רשות הטבע והגנים בהחולה ומאגר בעמק חפר (משמר השרון) שבו קק"ל הקימה את מצפור ויקר לציבור הרחב. שם אגב, גם סכנת התחשמלות נמוכה יותר. השקנאים מצאו את דרכם אל "מסעדת השף החדשה" והניחו לבריכות הדגים. השמועה פרשה כנפיים ויותר אנשים מגיעים למצפור לצפות בבעלי הכנף הגדולים. "הציבור מצביע ברגליים. Win win וכולם יוצאים נשכרים", אומרים הגורמים המעורבים.
דואה עם שקנאים
חיל האוויר נכנס לכוננות גבוהה במיוחד בתקופת הנדידה ונאלץ לשנות נתיבים אוויריים ולהשקיע הון במחקר בעקבות התנגשויות אוויריות שגבו חייהם של שלושה טייסי קרב.
"אחת הסכנות הגדולות למטוסי הקרב שטסים בגובה נמוך ובמהירות היא העופות הגדולים". טוען פרופ' יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב, שמכיר את נתיבי הנודדים מקרוב. במסגרת מחקר שערך בשנות 1984-1989 בשיתוף חיל האוויר, זכה לדאות יחד עם להקות השקנאים. במשך חמש שנים, דאה בדאון ממונע כנף אל כנף וליווה את הנודדים עד נקודת הגבול במצרים.
משנת 1984 נערך חיל האויור בהתאם לממצאיו של לשם והציב נהלים חדשים שנקראים אמ"צ – 'אזור מוכה ציפורים' ומאז ירדו מספר התאונות האוויריות בכ-76 אחוז וחסכו לחיל האויור מעל 1.3 מיליארד דולר וכמובן חיי אדם.
המחקר זכה לסיקור עולמי וזיכה את פרופ' יוסי לשם בפרס עולמי יוקרתי "קורינג" בנושא בטיחות טיסה. כיום ממשדרים את העופות בטכנולוגיה מתקדמת למעקב. משנת 2010 מושדרו כ-50 שקנאים וכ-250 טובעו עם טבעות זיהוי לטובת המחקר.
סלפי עם שקנאי
סכנות רבות אורבות לציפורים במהלך הנדידה וגובות חייהם של מאות ואלפי עופות בשנה. רבים מהם מתחשמלים, נפצעים ולא זוכים להשלים מסעם. אך הקטל ההמוני נגרם כתוצאה מצייד פרוע בעיקר באגן התיכון, באיי איטליה, יוון, טורקיה, קפריסין ועוד.
בלבנון התופעה חמורה במיוחד. ההערכה היא שמדי שנה ניצודים שם כ-5-10 מיליון ציפורים נודדות בעיקר לשם ספורט וראווה, לעומת ארצות אפריקה מוכות הרעב, שם ניצודות הציפורים למאכל. "בעקבות מימדי התופעה נפתחה קבוצה בפייסבוק בשם "Stop Hunting Crimes In Lebanon"'' מעדכן אפרת.
בישראל חל איסור בציד של עופות נודדים ונמצאים מקרים נדירים יחסית. אם כי פעילים למען זכויות בע"ח טוענים על עשרות מקרי ירי בארץ ומפנים אצבע מאשימה למגדלי הדגים.
כיום מוגדר השקנאי כמין שאינו בסיכון, אך מדינות מחויבות, במסגרת אמנות בינלאומיות בהגנה על בית גידולו ובמניעת הפגיעה בהם בעת הנדידה.
לפנייה לכתב/ת 
