פחות מילים, יותר מעשים: פסטיבל הקולנוע שבאמת מביא את התרבות לפריפריה
פסטיבל הסרטים בערבה, שהתקיים בפעם השביעית ביישוב צוקים, מוכיח שבעוד שיש אנשים שרק מדברים על תרבות בפריפריה - אחרים באמת פועלים למענה. תחת כיפת השמיים, במשך עשרה ימים, הוקרנו כמה מהסרטים המדוברים של השנה האחרונה
פסטיבל הסרטים בערבה שהתקיים בפעם השביעית ונחתם אמש (שבת), הוכיח שאינו נופל מהפסטיבלים הגדולים בישראל. אומנם הוא מרוחק יותר, וביקור בו מצריך סידור לינה למי שאינו תושב האזור, אבל עם השנים קרנו של הפסטיבל עולה - ומה שבשנים קודמות היה בעיקר אירוע תרבותי מבורך לתושבי הפריפריה הדרומית, הופך גם מקום עלייה לרגל לאוהבי הקולנוע מהמרכז.
אבל יותר מהסרטים, מה שמייחד את הפסטיבל הזה הוא האווירה המיוחדת. תחת כיפת השמיים מוקרנים בו בכל ערב שלושה סרטים אחד אחרי השני. הקור המדברי לא מפריע לחוויה משום שהמארגנים מספקים כירבוליות לכלל הצופים וגם כאשר מזג האוויר מאכזב נמצאים פתרונות (באחד הימים ירד גשם וההקרנות עברו למתנ"ס בספיר). זהו מתחם קטן ופשוט, אין בו הפרדה בין היוצרים והמבקרים וכולם מתחככים אחד בשני.
הפסטיבל הוא פרי יצירתם של המפיק אייל שיראי ("חופשת קיץ", "ד"ר פומראנץ") ואשתו טינקרבל שעזבו תל אביב ועברו לישוב צוקים. לפני שבע שנים הם החליטו לשלב את שתי האהבות הגדולות שלהם - קולנוע ומדבר, לחוויה אחת מוצלחת וייחודית. כמעט כל ההקרנות השנה היו סולד אאוט, וכבר יש תכנון להקים מתחם הקרנות נוסף שיוקדש לסרטים לכל המשפחה, כך שגם קהל הקטנטנים יוכל ליהנות מחוויה קולנועית אחרת.
אבל מעבר לכך שחשיבותו של הפסטיבל עולה עם השנים ויותר ויותר מתושבי המרכז אורזים את מטלטיהם לדרום, בסופו של דבר עדיין מדובר באירוע קולנועי חשוב לתושבי הדרום, שכמעט ולא זוכים לצפות בסרטי פסטיבלים. לא כי הם לא רוצים, אלא כי מבחר האפשרויות מוגבל באזור. לכן היה משמח במיוחד לשמוע צופים מקומיים שמנתחים, מסבירים ומפענחים בתום הצפייה את "משפחה שלי", שזכה כאמור בפסטיבל קאן השנה. בתקופה שבה אנשים נוהגים לברבר על תרבות בפריפריה, יש אנשים שפשוט מביאים את התרבות לפריפריה - ונראה כי פסטיבל הסרטים בערבה פיצח כיצד עושים זאת בצורה הנכונה.
