מייקל ג'ונסון מספר על השבץ: "היה לי מזל"
האצן האגדי סיפר בראיון ל-BBC כיצד החלים מהאירוע הטראומתי: "קמתי מהמיטה בבית החולים וניסיתי לעבור 200 מטר עם הליכון, לקח לי 15 דקות. אני עדיין לא יודע איך ייראו החיים שלי מעכשיו"
מייקל ג'ונסון כבר חשש שהגרוע מכל עומד לקרות ושחייו עומדים להסתיים. האצן האגדי, מגדולי האתלטים שהתחרו על המסלול, עבר שבץ מוחי לפני חודשיים לפני שקיבל טיפול בבית החולים ומצבו השתפר.
ג'ונסון (51), שזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות, הצליח להתאושש מהרגע הטראומטי של חייו ועובר בימים אלה תהליך שיקום. היום (ב') הוא סיפר על כך לראשונה בראיון לרשת BBC.
"אני חוזר לאט לאט לתיפקוד נורמלי", סיפר ג'ונסון. "חל שיפור וזה נותן לי תקווה. אמרתי לאשתי שאני מקווה להחלים לגמרי ולא רק שאעשה זאת, אעשה את זה מהר יותר מכל אחד אחר בעבר. ידעתי שמדובר בתהליך ארוך וקשה, הדורש מחויבות, זה משהו שאני שמח שמוכר לי. עכשיו אני מרגיש טוב ובאמת היה לי מזל, זה היה חתיכת ניסיון".
ג'ונסון זכה כזכור במדליית זהב בריצת השליחים 4X400 מטר באולימפיאדת ברצלונה 92' וכעבור ארבע שנים סיים ראשון בריצות ל-200 ו-400 מטר באטלנטה 96'. הוא הוסיף לעצמו מדליית זהב רביעית כאשר ניצח שוב בריצת הגמר ל-400 מטר בסידני 2000. בנוסף, הוא הוכתר פעמיים כאלוף עולם ב-200 מטר (1991 ו-1995), ארבע פעמים ב-400 מטר (1993, 1995, 1997 ו-1999) והוסיף שתי מדליות זהב בריצות שליחים 4X400 מטר באליפויות העולם ב-1993 ו-1995.
הוא זכור יותר מכל בזכות שיא העולם המדהים שקבע באטלנטה 96' בריצת 200 - 19.32 שניות, שיא שהחזיק מעמד 12 שנה עד שאוסיין בולט קיזז ממנו שתי מאיות באולימפיאדת בייג'ינג 2008. שיא העולם שלו ב-400 מטר, 43.18 שניות, החזיק מעמד אפילו יותר זמן: 17 שנה מאוגוסט 1999 עד שבא ווייד ואן ניקרק הדרום אפריקני עם 43.03 באולימפיאדת ריו 2016.
האצן האגדי סיפר כי האירוע הקשה החל במהלך ריצת אימון סמוך לביתו שבקליפורניה בספטמבר האחרון. לדבריו, הוא חש עיקצוץ בידו ומיהר לבית החולים: "החלטתי לא לקחת שום סיכון. אחרי שעברתי בדיקת MRI כמעט נפלתי מהשולחן. לא יכולתי ללכת ולא הייתי מסוגל להזיז את הרגל השמאלית. לא יכולתי גם להזיז את היד וגם הייתה לי בעיה להזיז את האצבע. הכל התמלא אצלי ברגשות וכאשר אמרו לי שעברתי שבץ היה לי קשה להאמין שזה אמיתי".
ג'ונסון המשיך לספר: "עוברים לך כל מיני דברים בראש. התחלתי לחשוב איך אשתי תמשיך הלאה? איזו איכות תהיה לחיים שלי? האם אהיה מסוגל להתלבש בעצמי? האם אהיה מסוגל לדאוג לעצמי או שיקיריי יצטרכו לעשות את זה? מטפל בי צוות נפלא של רופאים, אבל לצערי אין לכל זה עדיין תשובות. רק הזמן יגיד. יש אנשים שמחלימים בצורה מלאה, אחרים בצורה חלקית וגם אי אפשר לדעת כמה זמן זה לוקח. אלה דברים שקשה מאוד לשמוע וזה מפחיד. אתה עובר מפחד לכעס ושואל את עצמך למה כל זה קרה לי. עשיתי את כל הדברים נכון ובגלל זה הייתי מאוד כעוס חצי יום".
ג'ונסון סיפר על תהליך השיקום: "הרופאים אמרו לי שהכי טוב להתחיל בטיפולי פיזיותראפיה. עשיתי את זה יומיים אחרי השבץ, קמתי עם עזרה מהמיטה והתחלתי להתהלך בבית החולים
בעזרת הליכון. למרבה האירוניה, זה היה למרחק של 200 מטר. לקח לי 15 דקות לעבור את המרחק הזה. בדרך כלל זה מביך ואתה מרגיש חסר תקווה אחרי שהיית האיש הכי מהיר בעולם, אבל אני הרגשתי מאוד מעודד ועם כל צעד שעשיתי הרגשתי יותר משוחרר. החל מאותו הרגע נכנסתי מחדש לרוח האולימפית והתמקדתי באימונים הטובים ביותר שאני יכול לעשות על מנת לשפר את מצבי. ככה הקוארדינציה ושיווי המשקל חזרו אליי אחרי שאיבדתי אותם קודם. אחר כך התחלתי ללכת כראוי, עברתי לעשות תרגילים דינאמיים ולבסוף לרוץ".
בנוסף לכל הצרות, ג'ונסון גם סבל מהשריפות שהשתוללו לאחרונה בקליפורניה וגרמו למותם של 76 איש לפחות. "פינו אותנו מהבית במאליבו, אבל למרבה המזל יכולנו לחזור אליו. הרבה אנשים איבדו את הבתים שלהם וזה מצב קשה. ליבי עם כל אלה שאיבדו את חייהם ואת רכושם".
לפנייה לכתב/ת 
