העליון קבע: אישה לא תקבל זכויות בדירה כי בגדה בבעלה
אחרי 30 שנות נישואים, שלושה ילדים ורכוש משותף - גילה בעל כי אשתו בגדה בו. לבקשתו, בין הדין הרבני חייב את אשתו להתגרש וקבע כי לא תקבל זכויות בדירתם. היא עתרה לעליון, ובפסק דין חריג נדחתה
פסק דין חריג ביותר של בית המשפט העליון קובע: אישה שבגדה בבעלה לא תקבל זכויות בדירה המשותפת. מדובר בסכסוך בין גבר ואישה, הורים לשלושה ילדים בגירים. הבעל גילה כי אשתו בגדה ובו ובעקבות זאת הגיש תביעת גירושין נגדה.
בית הדין הרבני, שדן בתביעתו, חייב את השניים להתגרש. האישה סירבה, אך בסופו של דבר, לאחר 30 שנות נישואין שמבהלכן צברו רכוש רב יחד - הם התגרשו. באוויר נותרה השאלה מה יעלה בגורל רכושם המשותף.
הדיון הגיע שוב לפתחו של בית הדין הרבני, שקבע כי לאישה אין שום זכות בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג. בפסק הדין נכתב, בין היתר: "האישה בגדה בבעלה, חויבה בגט והוטלו עליה צווי הגבלה. רק לאחר דין ודברים הסכימה לקבל את גיטה".
בעקבות זאת, עתרה האישה לבית המשפט העליון. העתירה נדונה על-ידי השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין ויצחק עמית ונדחתה בדעת רוב על ידי שטיין ומינץ. שטיין כתב בפסק הדין: "שניים מתוך שלושת דייני בית הדין הכריעו בשאלת השיתוף בבית לחובת האישה לאחר שבחנו את מכלול היחסים בין בני הזוג באספקלריה של הסכם מכללא. מכלול זה כלל את מעשה 'הבגידה' של האישה כשיקול אשר בא לשלול או לאיין את כוונת הבעל לשתפה כשותפה שוות זכויות בבית".
השופט עמית, שהתנגד לפסיקת בית הדין הרבני, כתב: "מצא בית הדין הרבני הגדול להפליג אל הדין הדתי ולהסביר מדוע, לשיטתו, יש נפקות לבגידת העותרת בסוגיה שלפנינו.
"דומני כי הדבר ממחיש כי הגם שבית הדין שילם מס שפתיים לדין האזרחי, הרי שנתן משקל מכריע לבגידת האישה, ולאחר 30 שנות נישואין שלל ממנה למפרע את הזכות לשיתוף ספציפי בבית המגורים. בכך הכניס את בית הדין את רכיב האשמה לעניני רכוש דרך הדלת הראשית, למצער, דרך החלון, תוך דחייה למעשה, ואף הלכה למעשה, של הלכת השיתוף הספציפי בבית המגורים".
לפנייה לכתב/ת 
