הסכנות שלא ניתן לראות

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי

זוכרים את המראות העגולות הקטנות האלה שפעם היו מדביקים על מראות הצד ברכב? כשהייתי ילד שיגעתי את אבא שלי שידביק כאלה בפיאט 124 שלו. לא ידעתי אז בשביל מה זה טוב. ידעתי רק שזה טוב, וזה בעיקר נראה מגניב. הרבה יותר שווה מהאוטוביאנקי הכחולה של השכנים עם המראות הסתמיות.

היום אני יודע שלמראות האלה היה תפקיד: לתת זווית ראייה רחבה על צדי הרכב. אבל זה לא עבד. בואו נאמר שה"טכנולוגיה לא הייתה בשלה" - בדיפלומטיות הראויה. בפועל, להצליח לזהות בתנועה השתקפות מעוותת של מכונית, ממראה פנוראמית קמורה בקוטר של 4 ס"מ - זה מקטין אותה לסדר גודל של פיקסל יחיד על קוצו של הדרקון החביב על חאליסי.

היו עוד קונצים דומים לזה. מראות נוספות שמדביקים מעל למראות הצד - שגם הן היו פנוראמיות ועיוותו ושיבשו בהצלחה כל אפשרות לקבל נקודת ייחוס למול הצד הסקסי של הפיאט של אבא. מי שבאמת השקיע - והיה גם אז מאוד חשוב להשקיע, ממש כמו היום - תלה בין הפרנזים מראה פנוראמית פנימית. וזו, ככל שהייתה רחבה יותר כך היא לימדה יותר על בעיית תפיסת המרחב של התולה אותה.

לכולם היו מראות פנוראמיות. אפילו למורה שלי לנהיגה, סמיר מכפר ריינה, שכבר בשיעור הנהיגה הראשון שלי איתו הדייהטסו שארמנט שלו ברחה לי ב-110 קמ"ש בירידות של ציפורי, הייתה מראה פנוראמית ענקית בתוך המכונית. כמה גדולה? בוא נגיד שהיא הייתה פוגעת לי בראש בכל כניסה לרכב.

וכל המאמץ הזה, למה? כי מסביב למכונית יש המון שטחים מתים. שטח מת בהקשר של רכב זה לא אותו שטח מת שיש, נגיד, סביב צ'רנוביל, או האזור ההוא בשיפולי הבטן שאף פעם לא רואים. שטח מת הוא כינוי מדויק למדי, בעל כפל משמעות. הוא מת פעם אחת כי אתה לא רואה שם כלום (הווה אומר מוסתר, נסתר, נחבא, אפשר להסתיר שם פלוגה של גולני ולא תראה). והוא יכול להיות מת בפעם השנייה אם אתה תהיה שם ונהג אחר לא יראה אותך ויפגע בך.

לצערי, חוויתי בדיוק אירוע כזה לא מזמן. רכב שעקפתי סטה מנתיבו ופגש אותי בדיוק כשרכב הפנאי שבו נהגתי היה בשטח המת שלו, שנמצא ב-3/4 האחורי של שדה הראייה של הנהג. וזה מעניין כי אם אותו נהג לא היה מצויד ברכב ליסינג, אלא בגרסה ה"פרטית" והמאובזרת מעט יותר של אותו דגם - הוא היה מצויד במערכת לניטור שטחים מתים שהייתה מזהירה אותו לפחות בשני אופנים (חיווי קולי וחזותי) שיש שם מישהו. והמישהו הזה היה אני. הפעם האירוע נגמר בכמה דקות לא נעימות בשולי הכביש, פחחות והרבה ניירת אחר כך. אבל זה בקלות יכול היה להיות רע הרבה יותר.

ויש עוד המון שטחים מתים. מתקשים להיזכר? הנה עוד פלאשבק מהימים שעוד לא היו חיישני חניה. זוכרים את המוטות האלה שתלינו בפינות של הפגוש. "כדי שתראה איפה האוטו נגמר", אמרו בחנות אביזרי הרכב. והיו גם ה"מחושים", שנראו כמו עיני שבלול, שהיו מגיעים לשפת המדרכה לפני שהפגוש או הגחון של הרכב היו פוגשים אבן שפה גבוהה מהתקן, ורומזים לך לבלום.

ועכשיו, תודו: מי מכם מעולם לא "התיישב" עם הרכב על מדרכה? ונכון שזה תמיד קורה כשמחזירים הביתה את הדודה מהארוחה החגיגית, והיא ישר חושבת שזה בגלל "העצמות הגדולות" שלה, ואשתך כועסת שהעלבת, ובלגנים.

בחזרה לשטחים - אני רגיש מאד לקורות A. אני גם רגיש לריח של עמבה, אבל זה לא קשור כרגע. קורה A - הקורה הראשונה בין השמשה הקדמית לחלון הצד הראשון - היא ממש קריטית בפניות. קורה A עבה עשויה להפריע לשדה הראייה ולהסתיר, למשל, הולך רגל שעומד בפינת מדרכה וחוצה כביש. או רוכב על אופניים חשמליים שחוצה את הצומת בדיוק כשאתה פונה שמאלה ברמזור.

ויש שטחים מתים גדולים למדי לפני ומאחורי המכונית, ממש צמוד אליה. ולצערי, אנו שומעים המון על אירועים שבהם ילדים נפגעים כי שיחקו קרוב מדי לרכב, והנהג, שפעמים רבות למרבה הזוועה הוא בן משפחה - לא רואה אותם. אז זה בגלל השטח המת.

כבר נגענו בקטע המביך הזה שאנו - כבני אנוש - לא מושלמים. הנה עוד דוגמה. ברשתית של העין שלנו (אצל כולנו בלי קשר לדת, גזע או מין) יש "נקודה מתה" במקום החיבור של עצב הראייה. מכירים את הרגע הזה שנעלמת לכם אות במקלדת? זו הסיבה. אבל כשזה קורה בנהיגה, זה גם מסוכן.

בשנים האחרונות, למזלנו, יש לנו כבר שליטה על העניין. במקום להתפשר על חוסר השלמות של גוף האדם, אפשר להיעזר במערכות בטיחות מתקדמות. עיניים אלקטרוניות לא ממצמצות, אין להן נקודה מתה וה"ראייה" שלהן לא מופרעת מקורות צד. הן יתריעו על הימצאות מכונית או רוכב אופניים בשטח המת - ואף עשויות למנוע יציאה לעקיפה במצבים מסוכנים מסוימים. מכוניות רבות גם יזהו פעוט היושב מאחור ליד הפגוש של המכונית, או יזהו תנועה חוצה כשאתם יוצאים ברוורס מהחניה - ויעצרו אתכם.

הן לא יהיו מסוגלות למנוע לחלוטין כל תאונה, אבל הן בהחלט יכולות לצמצם את מספר האירועים המסוכנים, וקרוב לוודאי שלהפחית את מידת הנזק כשהם כבר קורים. ועד אז, בכל יציאה לעקיפה, תניחו את הרע ביותר ותקוו שלא תיתקלו בצפירה עצבנית או "בום" מדכא.

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי