צבא האוהדים הסקוטי מוכן לנבחרת ישראל

149 אלף צופים הצליחו להצטופף ביציעי ההאמפדן-פארק, שנבנה ב-1903 כבית של נבחרת סקוטלנד, במשחק מול אנגליה אי שם ב-1937. אותו מגרש היסטורי יארח הערב (שלישי, 21:45) את נבחרת ישראל עם שישית מהתכולה ההיא לפני 81 שנה. למרות זאת, עדיין מדובר במקדש אירופי עם אווירה חמה גם כשהוא חצי ריק. ההתאחדות הסקוטית הודיעה שמחשש להנפת דגלי פלסטין ובצל הפגנות ה-BDS לפני המשחק, רק דגלי ישראל וסקוטלנד יורשו להיכנס.

את היציעים של האמפדן-פארק ממלא צבא הטרטן, הכינוי של האוהדים הסקוטים שמייצרים חוויה בפני עצמה. בסמל הטרטן מופיעים פסים אנכיים ואופקיים במספר צבעים המזוהים עם המדינות הקלטיות, ונמצא כמעט בכל אלמנט במשחקי הנבחרת: בחצאיות המסורתיות של האוהדים, חמת החלילים וכו'.

מחוליגנים למלאכים. אוהדי נבחרת סקוטלנד באלבניה(צילום: רויטרס)

אוהדי נבחרת סקוטלנד עם החצאיות המפורסמות(צילום: רויטרס)

הטרטן שינה את התדמית שלו, מקהל שמקושר לחוליגניזם, עם אותה תקרית של הפריצה למגרש והריסת השערים אחרי הניצחון על אנגליה ב-1977 בוומבלי, לקהל שזכה לפרסי האוהדים הטובים ביותר. הסקוטים הלאומנים יכולים לחגוג במשחקי ספורט בינלאומיים בשני ענפים בלבד: כדורגל וראגבי. במשחקים האולימפיים הם תחת דגל בריטניה, גם נבחרת הטניס (אנדי מארי למשל) משחקת תחת דגל הממלכה המאוחדת.

הדגל הסקוטי, הסלטייר של ארץ הגאלים, מונף, וזה המקום שבו הסקוטים יכולים להשתמש בגאווה שלהם, עם קריצה לאומה הגדולה מדרום עם ההמנון הבלתי רשמי, הפרח הסקוטי, אותו יצרחו הערב עשרות אלפי הסקוטים שיגיעו למשחק. זהו שיר המתאר את הניצחון בקרב בנוקברן של המלך הסקוטי, רוברט הראשון, על המלך האנגלי, אדוארד השני: "ימים אלה עברו כבר ובעבר חייבים הם להישאר. אך אנחנו עדיין יכולים לזרוח ושוב להיות האומה שעמדה מולו, צבאו הגאה של אדוארד, ושלחה אותו הביתה, לחשוב שוב". אלו בין היתר השורות שמדליקות את הלאומנות הסקוטית, בעיקר במשחקי הנבחרת.

שישה מפגשים של מועדונים ישראלים בגלזגו נגמרו בהפסדים. בין הנבחרות מדובר במפגש החמישי, כשהסקוטים ניצחו בשלושה לעומת ההפסד במשחק האחרון בסמי עופר. השנה, למעט הניצחון נגד אלבניה במשחק הבכורה שלה בגביע האומות, סקוטלנד הפסידה בשלושת משחקי הידידות שקיימה בגלזגו (קוסטה-ריקה, בלגיה ופורטוגל).

11 שחקנים מהסגל לא משחקים בליגה המקומית, חמישה מהם משחקים בפרמייר-ליג (אנדי רוברטסון מליברפול, סטיוארט ארמסטרונג מסאות'מפטון, ריאן פרייז'ר מבורנמות', סקוט מקטומיניי ממנצ'סטר יונייטד וקאלום פטרסון מקרדיף), ארבעה מליגת המשנה באנגליה, ושניים משחקים מחוץ לאי הבריטי (דיוויד בייטס מהמבורג וג'וני ראסל מקנזס סיטי מה-MLS).

ג'יימס פורסט במדי סלטיק מול אופיר דודזאדה(צילום: עוז מועלם)

ההרכב שפתח בישראל לא יהיה דומה לזה שיפתח הערב. רק שלושה שרידים מאותו ההרכב (השוער אלן מגרגור מריינג'רס, הקשר קאלום מגרגור מסלטיק ורוברטסון) יישארו. הערב תגיע נבחרת רעבה, עם שחקנים שלא קיבלו יותר מדי צ'אנסים. באופן טבעי השחקן המוכר ביותר הוא רוברטסון, אבל דווקא מג'יימס פורסט מסלטיק צריך להיזהר - הוא כבש צמד מול אלבניה ב-0:4 בחוץ אחרי שלא הבקיע ב-24 הופעותיו הקודמות.

"להבקיע עבור סקוטלנד זה משהו מיוחד בשבילי", אמר פורסט בן ה-27. "זה נותן לי ביטחון שאני יכול להבקיע עוד שערים. מקווה לקחת את הצ'אנס הזה ולהצליח. נוצרה פה נבחרת חדשה מנסיבות שונות, רעבה מאוד, כזו שרוצה להוכיח את עצמה וכוללת שחקנים מהטופ. הייתי בן שבע כשסקוטלנד עלתה בפעם האחרונה לטורניר גדול (המונדיאל בצרפת ב-1998), אנחנו צריכים לנצח בבית שלנו את ישראל ולעשות את זה שוב".

רוברטסון אמר: "הניצחון באלבניה נתן לנו ביטחון, אבל אנחנו עדיין מוכרחים לנצח את ישראל, אחרת זה לא שווה. צריך לזכור שישראל היא הנבחרת היחידה שניצחה אותנו עד כה, ואנחנו נשמח לנקום בהם. יהיה משחק קשה, מאמינים בעצמנו".