הכל מתחיל מאפס / טור
מכבי ת"א היא כמו קרקס נודד: צוות אימון יווני, מנהל מקצועי קרואטי והרבה שחקנים אמריקנים. עד מתי ישראלים בכירים ימשיכו להוות את עלה התאנה והכיסוי של ליגיון הזרים? עידו אשד לא איש בשורה אחרי ה-90:77 של מכבי ת"א לאנאדולו
צפו בספאחיה מדבר לאחר פיטוריו (צילום: עוז מועלם)
הקבוצה הבינלאומית הקרויה מכבי תל אביב ממשיכה במסעותיה ברחבי היבשת, למרות החלפת המאמן. קצת כמו קרקס נודד, עם צוות אימון יווני, "מנהל מקצועי" קרואטי, הרבה שחקנים אמריקנים וקצת ישראלים. שעטנז נטול זהות, המשכיות, לכידות וחיבור. נדמה לי שגם ביורוליג מכירים בהדרגה שאין הצדקה ערכית לקבוצות שמבוססות על שכירי חרב אמריקנים ללא שחקנים מקומיים או לפחות אירופיים מובילים, והליגה באופן טבעי מרדדת את הקבוצות האלו לשוליים ולתחתית. והנה לכם הפתיחה הגרועה בתולדות המועדון, שעלולה להישבר שוב ולהחריף מחר בערב מול פנרבחצ'ה.
לטבלת היורוליגזה בולט וזה ניכר: כל השחקנים המובילים בקבוצות הצמרת של היורוליג הם אירופיים. הכוכבים של הליגה הזו הם ננדו דה קולו, ואסיליס ספאנוליס, סרחיו יול, ניק קלאתס. אבל במכבי, כמו במכבי, הכל חוקי, לפי התקנון. מה שלא כתוב - לא קיים. מה שלא מבינים שם, זה שהקלת המס על אמריקנים היא בומרנג שמפרק בהדרגה את המועדון, כשבמקביל הוא פוגע אנושות בכל הכדורסל הישראלי, וגורם לכך שגם הטובים שכבר מגיעים למעלה נשחקים בהדרגה על ידי "המערכת". ונכון, זה קורה גם בירושלים. מעניין עד מתי שחקנים ישראלים בכירים ימשיכו להוות את עלה התאנה והכיסוי של שליחיו המקומיים של הדוד סם. יש לי הרגשה שזו השנה האחרונה, אבל נראה מתי יפנימו. המועדונים וגם השחקנים.
ניסוי סוציולוגי מרתק. ספרופולוס(צילום: EPA)
משחק ראשון של מאמן חדש באמצע העונה הוא ניסוי סוציולוגי מרתק. מצד אחד המאמן לא מכיר את השחקנים ומגלגל את כולם פנימה בהרכבים מוזרים שמעולם לא שיחקו יחד. כן, כן, אפילו שמכבי הייתה הקבוצה עם מספר ההרכבים הגבוה ביותר ביורוליג העונה עוד לפני המשחק, אתמול שוב התגלו חמישיות שעדיין לא שיחקו יחד. למשל בפתיחת הרבע האחרון שוטטו להנאתם סקוטי ווילבקין, קנדריק ריי, יובל זוסמן, ג'ייק כהן ואלכס טיוס (היי, שלושה ישראלים, מה יש להתלונן?), וזו הייתה שירת הברבור כשאפס אנאדולו רצה לפלוס 12 וגמרה את המשחק.
מצד שני, השאלה המעניינת יותר היא מה השחקנים עושים במצב כזה? מי נהנה מהמצב ומי סובל? ג'וני אובראיינט כמובן פורח. כשהוא טוב, מכבי לא טובה. הוא לא צריך אף אחד כדי לעשות סל. גם לא כדי לעשות חור בהגנה. אלכס טיוס כנ"ל, רק תן לו כדור בצבע. מצד שני, מייקל רול הוא הסובל הקלאסי כשאין קבוצתיות, ונראה כמו רועה ללא עדר. ווילבקין עדיין בטראומה של הפציעה, לא מצליח לחזור לעצמו, ונתקל בשומרים קשוחים וטבעות קשות (3 מ-12 מהשדה).
לא מצליח לחזור לעצמו. ווילבקין(צילום: אתר מכבי תל אביב)
מעל הכל, כשהמאמן נמצא בקבוצה 48 שעות, ומשחקים ללא הכנה אמיתית, אפשר לראות מה נבנה בעצם על ידי המאמן הקודם, כל מה שלא דורש הוראה מדוייקת. זו המשמעות של קבוצה מאומנת: מה היא עושה גם בלי מאמן. אילו חיבורים יש בין השחקנים, תיאומי זוגות ושלשות בהגנה, מה ההרגלים הקבועים, מה האסטרטגיה בהגנה מול הפיק אנד רול, וכיוצא בזה. התוצאה: אין כלום כי לא היה כלום. יאניס ספרופולוס יצטרך לבנות הכל מאפס, ואולי זה יתרון שהוא יוכל לממש. השאלה אם יהיה לו מספיק זמן, ומספיק משחקים כדי לסגור את הבור. לפחות יש עכשיו על הקו מאמן שחי את המשחק ומנסה לדרבן את השחקנים. הניגוד מול ספאחיה וידיו המשולבות היה בולט, אז הנה משהו אחד חיובי לקחת מהמשחק.
ואולי אי שם בארה"ב, יושב לו ג'רמי פארגו על ספת הטיפולים, מגמיש את גבו, וקצת מגחך לעצמו. הוא נזכר שבסוף חודש יוני, כמה שבועות אחרי שהציל למכבי את העונה והביא לה אליפות, שוב רבו איתו על כסף, ודיברו עם מייק ג'יימס ואחרים במקביל. "בפעם הבאה שתצטרכו שאבוא להציל אתכם, אל תתקשרו", הוא צייץ בעצבים. אז בסוף זה נסגר, אבל הצביטות האלה נשארות. ועכשיו הם מתקשרים אליו שוב, אבל גבעת חלפון אינה עונה. והוא לא יכול עדיין לתת להם גב. ואולי פתיחת העונה הזו היא קצת צדק פואטי. כי חייבים למצוא משהו פואטי במבוכה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
מייקל רול
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
