ביקורת סרט - "קינג ביבי": האוסקר לנתניהו, לא לסרט
הסרט התיעודי שמבוסס על קטעי ארכיון מנסה לענות על השאלה כיצד הפך נתניהו לפוליטיקאי שנוי במחלוקת שאפילו מתנגדיו מתקשים לדמיין את ישראל בלעדיו. הוא לא נותן תשובה, אך מספק הצצה לחייו של מי שהבין אפילו לפני טראמפ את כוחה של התקשורת, ואת חשיבות לימודי הרטוריקה והמשחק מול המצלמה
"קינג ביבי", זו הייתה הכותרת שהתנוססה על שער ה"טיים" היוקרתי מיום 17 במאי 2012, והתייחסה לכתבת פרופיל נרחבת שהקדיש המגזין לראש ממשלת ישראל. זהו גם שם סרטו התיעודי של דן שדור בהפקת לירן עצמור, שמוצג עתה בסינמטקים ובהמשך ישודר ב"yes דוקו", ומנסה לפצח את חידת אישיותו של מי שכהונתו בתפקיד עשויה להיות הארוכה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
הסרט מבוסס על קטעי ארכיון בלבד, כמה מהם לא מוכרים, שבאמצעותם מתוארת עלייתו לצמרת הפוליטית בישראל ובעולם של בנימין נתניהו. התזה אומרת כך: תפיסת עולמו של ביבי עוצבה במהלך השנים שבהן שהה עם הוריו בארצות הברית, ובמידה רבה הוא מילא את התקוות שתלה אביו, ההיסטוריון בעל השם בנציון נתניהו, באח הבכור יוני, שעליו אמר שלו היה חי, הוא היה - בלי כל ספק - מנהיג המדינה.
וביבי אכן נבנה על המיתוס של יוני. אבל על פי הסרט, זהו רק פן אחד באישיותו, שכן מדובר באדם שכבר מגיל צעיר השכיל לזהות את כוחה של התקשורת (הסרט רומז שבכך הוא הושפע מהנשיא קנדי), ובשלב מאוחר בהרבה – גם להציג אותה כאויב. למעשה, זהו טראמפ שלמד מביבי את רזי ההסתה נגד התקשורת ואת הקסם שבצמד המילים "פייק ניוז".
ביבי אמנם הכניס את הסגנון האמריקני לפוליטיקה הישראלית (כאשר הוא מצולם בחברת אשתו שרה וילדיו הקטנים בבית ראש הממשלה בתקופת כהונתו הראשונה, אי אפשר שלא לחשוב שוב על משפחת קנדי) – אבל הסרט מזהה את סוד כוחו המניפולטיבי בעניין אחר: מסתבר שראש ממשלת ישראל למד בעבר הרחוק משחק מול מצלמה אצל ליליאן וויילדר, שעיקר התמחותה הוא הדרכה בתורת הנאום (עם תלמידיה המפורסמים נמנו ג'ורג' בוש ואופרה ווינפרי). האם הקישור בין פוליטיקה לאמנות המשחק הוא הקלף שמבקש הסרט לשלוף? אם כן, זו אינה טענה מקורית כל כך.
ביקורות קולנוע נוספות:
- "אין בתולות בקריות": ים של קלישאות על הפריפריה
- "הנערה ברשת העכביש": המורדת הפמיניסטית הפכה לג'יימס בונד
- ביקורת סרט - "רפסודיה בוהמית": הביצועים אדירים, הסרט פחות
קטעים מקלטת הדרכה לנואם אכן מלווים את הסרט לכל אורכו, ואלה חושפים כיצד הפך נתניהו לסטודנט מצטיין במיוחד. הסרט אף כולל קטעים לא ערוכים מריאיון טלוויזיוני שנערך עימו - ככל הנראה באולפן מאולתר שהקים בדירתו בארה"ב - ובו נדרשים כמה טייקים עד שהוא מחדד את הנקודה שרצה להבהיר: סיפור על דוב גריזלי שמשול למלחמה בטרור.
כאשר צופים בסרט, קשה שלא להיזכר ביצירה המונומנטלית "האוטוביוגרפיה של ניקולאי צ'אושסקו" – סרט דוקומנטרי בן כשלוש שעות של הבמאי הרומני אנדריי אוז'יקה משנת 2010, שהתבסס אף הוא על קטעי ארכיון שנלקחו מהטלוויזיה הרומנית וממקורות נוספים. סרטו של אוז'יקה עסק בזיכרון לאומי המעוצב דרך התקשורת, כמו גם באופן שבו שירתה זו את פולחן האישיות של העריץ.
הבעיה עם "קינג ביבי", שאף הוא נוגע בפולחן אישיות, היא בקריינות הבלתי פוסקת אשר מלווה את קטעי הארכיון ומשווה לסרט אופי דידקטי. הקריינות (בקולו של אלון אבוטבול) מתעקשת להנחות את הצופה במקום להעניק לקטעי הארכיון לדבר בעד עצמם, ועל כן התוצאה מבכרת את המובן מאליו במקום לתת לצופה להרהר ולהגיע למסקנות משלו. במילים אחרות, קטעי הארכיון הופכים ללא יותר מאשר אילוסטרציה.
הנרטיב שמציע הסרט אף הוא חסר השראה. האומנם יש מישהו בקהל שיופתע לגלות שנתניהו הוא ספינולוג-על ואשף תקשורת? האם באמת קיים צופה שאינו מכיר את סיפורו של סוכן המכירות בחברת רהיטים שהעפיל אל כס המלוכה, ועשה זאת באופן שאינו מזכיר אגדה מתוקה ורומנטית במיוחד? וסיפור הקלטת-שלא-הייתה? והחינמון? וקשרי הון-שלטון?
הסרט נפתח בתהייה איך הפך נתניהו לפוליטיקאי שתומכיו ואפילו המתנגדים לו מתקשים לדמיין את ישראל בלעדיו. זוהי שאלה מעניינת, שהסרט מתקשה לספק לה תשובה של ממש. "קינג ביבי" אינו מסביר מניין נובעת הסלידה מנתניהו שאותה חשים רבים בישראל – וזאת, אל מול ההערצה העצומה שהוא זוכה לה בארה"ב (אין התייחסות כמעט למדינות נוספות שבהן הוא נוהג לבקר). אז כן, שם נתניהו מיצב עצמו כמומחה לטרור, אבל גם אם זוהי תשובה אפשרית למעמדו הנישא מעבר לים – מדוע, בכל זאת, בישראל הוא נתפס כמנהיג מעורר מחלוקת, ולא רק בקרב אנשי שמאל?
עדיין, בין הקטעים שמהם מורכב סרטו של שדור ישנם כמה שראוי לתת עליהם את הדעת. אחד מהם מתמקד בפניהם של נתניהו ומשה קצב בשעת הלווייתו של יצחק רבין, ונדמה שהפנים הללו אינן מביעות את הצער וההלם המתבקשים מהרגע ההוא. קטע אחר (שנלקח מארכיון ה-BBC) מראה את נתניהו כשסיגר (מן הסתם מתנת אתם-יודעים-מי) תחוב בפיו, מדגמן סיטואציה משפחתית חמימה עם אשתו וילדיו בסלון בית ראש הממשלה. "קינג ביבי" אולי מתקשה להעריך את מורשתו הפוליטית של נתניהו, אבל מוכיח שמועמדות לאוסקר - ודאי מגיעה לו.
