לא מצליח להגיע לדייט שני. מה לא בסדר בי?
הוא כבר מעל גיל 30, וטרם החזיק בזוגיות שנמשכה יותר משלושה חודשים. עכשיו הוא תוהה מה לא בסדר בו והאם זה ניתן לשינוי? אימון אישי
מה לא בסדר בי? למה כולם מצליחים ואני לא? היא מחשבה שיכולה להיות מטרידה מאוד אם לא מצליחים להבין למה זה לא קורה, למה זוגיות נראית כמו מטרה שנמצאת אי שם, מעבר להרי החושך. גם דויד לא יכול היה שלא לתהות זאת. עוד בצעירותו הרגיש שונה. דויד היה ילד חכם במיוחד עם עולם פנימי עשיר אבל גם עם קושי גדול להרגיש שייך, קושי שהלך והתעצם ככל שכולם סביבו כבר התנשקו בפעם הראשונה, שכבו, החליפו בנות זוג, התחתנו והפכו לאבות.
דויד צפה בחבריו עוברים את כל השלבים הללו בזמן שהוא נשאר באותה נקודה. הוא לא הצליח לדבר עם בחורה רק עד אחרי הצבא, ההתנסות המינית הראשונה שלו הייתה באוניברסיטה, ואליי הוא הגיע בשנות השלושים לחייו, כשבאמתחתו קומץ מערכות יחסים קצרות שלא עברו את החודשיים-שלושה, כאשר רוב הדייטים שהוא יוצא אליהם אפילו לא מגיעים לדייט שני. כששאלתי אותו מה לדעתו מקור הבעיה שלו, דויד השפיל את מבטו ואמר בשקט, "משהו בי דפוק".
דויד לא דפוק, כמובן. הוא כן סובל מחרדה חברתית. העובדה שהוא מעולם לא אובחן, לא אפשרה לו לקבל עד כה את הכלים שיעזרו לו להתמודד מול אתגרים חברתיים, ביניהם הצלחה בדייטים. דויד תיאר דייטים כסיטואציות שבהן הוא בעיקר נוכח בראש, בפרשנויות ובביקורת העצמית הקשה שהוא מטיל על עצמו. החרדה שהוא חש גורמת לו לדבר הרבה ולשתות הרבה, אבל לא להיות נוכח באופן שייצור אינטימיות. וללא אינטימיות, לא יקרה הקליק הזה שצריך לקרות כדי שבני הזוג ירצו להעמיק את הקשר.
חרדה חברתית מאופיינת בפחד, חשש ודאגה ממגוון מצבים חברתיים וביצוע פעולות בפומבי. אנשים הסובלים מחרדה חברתית יתעסקו באופן תהומי ומכאיב במה אנשים אחרים חושבים עליהם, כשהנחת היסוד הפנימית היא שהסביבה תמיד שופטת אותם, לא משנה בכלל מה הם עושים. לרוב אנשים כאלו מראש נמנעים מסיטואציות מסוימות, רק כדי לא לחוות את הדחייה שהם בטוחים שתגיע.
יש לציין כי לכולנו רמה מסוימת של חרדה חברתית, ובוודאי שלכולנו חשוב מה אנשים חושבים עלינו, רק שאלה שסובלים מחרדה חברתית, והם לא פחות מ-7% מהאוכלוסייה, יפתחו תסמינים פיזיים, וההימנעות המתמשכת עשויה לייצר אצלם קושי בייצור יחסים קרובים, קושי להתקדם בעבודה ועוד. ישנן דרכים לטפל בחרדה מהסוג הזה, ואחד מכללי היסוד הוא להפסיק את מעגל ההימנעות. עוד דרכים להתמודד עם החרדה הן:
לשחרר את התוצאה
שנים של הימנעות הגדילו את חוסר הביטחון שחש דויד, אבל גם מנעו ממנו למידה חשובה באשר לאיך להתנהל במערכות יחסים אינטימיות. כדי להפסיק את מעגל התקיעות ביקשתי ממנו לשחרר את התוצאה ולהסכים להתאמן כדי להתחיל להתמודד עם הפחד. המוכנות לטעות הביאה אותו לעשות יותר - להתכתב באפליקציות, לצאת לדייטים, להגיע לאירועים חברתיים שתמיד נמנע מהם וגם להצטרף לתהליך קבוצתי כדי לאפשר לו להיפתח בסביבה מוגנת ובטוחה.
להסכים להרגיש
לחרדה סימפטומים כמו: הסמקה, קצב לב מוגבר והזעה. הביטויים הפיזיים הללו מגבירים את הפחד ומלווים בחשש שמא "יגלו שאני בחרדה". הרצון להסתיר אותה מייצר ניתוק מהסיטואציה ועיסוק בהסתרה, ולכן אחד הכללים הראשונים שהגדרנו הוא לנהוג בכנות. דויד הסכים לפעול אחרת ולהפסיק להסתיר, ובדייטים שבהם הרגיש את מפלס החרדה עולה, הוא שיתף את הצד השני בתחושותיו. להפתעתו, קרו שני דברים - הראשון הוא שזה לא גרם לאף בחורה לקום וללכת, והשני הוא שדויד סוף-סוף נרגע.
לצאת מהראש
כשהגענו יחד לעומק הפחד שבהימנעות, דויד הבין שהמחשבה שמובילה אותו לאורך כל הדייט היא "רק שהיא לא תגלה שאני לא מעניין ותחשוב שאני מוזר". הוא ניסה להתחכם, להצחיק, להרשים אבל בעיקר עייף את עצמו ואת מי שאתו. תוך כדי התהליך ודרך מגוון כלים מחשבתיים והתנהגותיים, דויד הצליח להירגע ולהביא את מי שהוא יותר בפשטות וטבעיות, מה שכמובן אפשר לאינטימיות להיווצר במפגש. המחשבה שליוותה את דויד כל חייו - שהוא שונה ולכן אולי תמיד יישאר לבד, החלה להיסדק ככל שהוא הסכים להיות אמיץ, ולהתמודד במקום להימנע.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
