עם הפנים לשמש: ישראל צריכה ללמוד מספרד
ספרד הכריזה כי עד לשנת 2050 כל החשמל במדינה ייוצר באמצעות אנרגיות מתחדשות. ישראל, מדינה בעלת תמ"ג דומה, נשארת הרחק מאחור. אפילו החזון של בן גוריון מ-1956 נשכח
לפני כשבוע פרסמה ממשלת ספרד תוכנית פורצת דרך למשק החשמל המקומי. התוכנית מציגה יעדים שאפתניים בנוגע לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אפילו גבוהים מאלה שקבע האיחוד האירופי. הספרדים, שכבר כיום מייצרם כ-40% מהחשמל שלהם ממקורות מתחדשים, בעיקר מאנרגיה הידרואלקטרית ומאנרגיית רוח, אך גם מאנרגיה סולארית, קבעו כי עד שנת 2030 - 70% מהחשמל במדינה ייוצר באמצעות אנרגיה מתחדשת, ועד לשנת 2050 - 100%. כן, עינכם הרואות: 100%!
הסיבות שהספרדים שועטים קדימה עם אנרגיות מתחדשות רבות ומגוונות. ראשית, הפחתה של זיהום האוויר הכרוך בייצור חשמל מדלקים פוסילים (מאובנים), וגם של זיהום האוויר מתחבורה, שמאיים יותר ויותר על מרכזי הערים, וזאת תוך הבנה שבעשורים הקרובים התחבורה תהיה חשמלית.
מעבר לאנרגיות מתחדשות גם מפחית משמעותית את פליטות גזי החממה, ומאפשר לספרדים לעבור בקלות את היעד שעליו חתמו בהסכם האקלים בפריז, ולעמוד בחזית המדינות המפחיתות פליטות. אך למעבר לאנרגיה מתחדשת יש גם היבטים גיאופוליטיים, ובעיקר היכולת לספק את האנרגיה באופן עצמאי וללא תלות בשינוי מחירי הדלקים בעולם, במלחמות או בהסכמים בינלאומיים.
כל זה מתאפשר, כמובן, כיוון שכיום קיימות טכנולוגיות מגוונות ויעילות יותר לייצור ולאגירה של אנרגיה ממקורות מתחדשים, טכנולוגיות שצפויות להמשיך ולהתפתח באופן משמעותי בשנים הקרובות, לצד העובדה שמשק האנרגיות המתחדשות מבטיח גם גידול במשרות בספרד.
אך מעל לכל, הספרדים פשוט מבינים שאנרגיה המבוססת על דלקים מאובנים היא אנרגיה של פעם, של המהפכה התעשייתית הראשונה, ובעוד שמאגרי הפחם, הדלק והגז בעולם הולכים ומתדלדלים, הרי שהאנרגיה של המהפכה התעשייתית הרביעית, מהפכה המחברת בין העולם הפיזי, העולם הדיגיטלי והעולם הביולוגי, חייבת להיות אנרגיה אחרת. יתרה מכך, ספרד לא לבד, רבות ממדינות העולם הציבו יעדים שאפתניים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, והן פועלות במרץ ליישום שלהם.
בין ספרד לישראל
למה ההחלטה של ממשלת ספרד צריכה לעניין אותנו? אתם שואלים. ראשית, לשתי המדינות יש פוטנציאל רב לייצור אנרגיה סולארית, שטרם מומש, גם אם לספרד יש יתרון משמעותי בתחום ההידרואלקטרי ובתחום אנרגיית הרוח.
כמו כן, לספרד יש מאפיינים רבים הדומים לישראל, למשל, התל"ג לנפש בספרד ובישראל זהים (תוצר מקומי גולמי לנפש הוא מדד המקובל להשוואה בין הרמה הכלכלית של מדינות), וכך גם מדד הביג-מק של שתי המדינות (מדד המשווה את מחירי הביג-מק בין מדינות ומאפשר להשוות את כוח הקנייה במדינה). אמנם ספרד היא מדינה הרבה יותר גדולה מישראל ופחות צפופה, וגם גידול האוכלוסין בה נמוך יותר. כמו כן, אין לה הוצאות לאומיות גבוהות על ביטחון כמונו. אבל אם הספרדים יכולים, למה אנחנו לא?
השוואה בין ישראל לספרד בנוגע לשימוש באנרגיות מתחדשות מציגה תמונה מדאיגה ואפילו מכעיסה. המצב בישראל כמעט הפוך מספרד: אין הבנה, אין חזון, אין יעדים שאפתנים ואין ביצוע.
החזון של בן גוריון
נתחיל דווקא מהסוף, הניצול של אנרגיה סולארית בישראל עמד על הפרק עוד בימי הקמת המדינה. דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, כתב כבר בשנת 1956: "מקור האנרגיה הגדול והמרשים ביותר בעולם, מקור החיים של כל צמח וחיה, אך עדיין מקור שבו משתמשים, כה מעט כיום, הוא השמש … אנרגיה זו ניתן להמיר לכוח מניע, דינמי וחשמלי, ואפילו לאחר מיצוי כל האורניום והתוריום מפני כדור הארץ, אנרגיית השמש תמשיך לזרום לעברנו כמעט ללא גבול".
יתרה מכך, בעקבות משבר האנרגיה העולמי, הוחלט בשנת 1976 שקיימת חובה להתקין דודי שמש לחימום מים בכל בית חדש בישראל, וכך נעשה. אך מאז, נדמה, לא התקדמנו הרבה בתחום.
למרות המאמץ הבינלאומי הרחב בנושא אנרגיות מתחדשות בכלל ואנרגיה סולארית בפרט בעשורים האחרונים, היישום של אנרגיה סולארית בישראל מדשדש כבר שנים. מה שמקומם יותר הוא שבמצב הנוכחי אפילו ביעדים שהציבה המדינה לעצמה, שגם הם לא שאפתנים, בלשון המעטה, ובטח בהשוואה ליעדים הספרדיים, לא בטוח שנעמוד. לראייה, היעדים הלאומים בתחום האנרגיות המתחדשות עומדים על ייצור 10% חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2020 ו-17% עד שנת 2030 (להזכירכם, בספרד היעד הוא 70% עד שנת 2030).
זאת ועוד, בעוד שבשנת 2014 נתח האנרגיה המתחדשת מסך ייצור החשמל בישראל היה כ-2%, בשנת 2016 הגענו ל-2.6% ובשנת 2017 רק לכ-3% (ובספרד, להזכירכם כ-40%). לכן, ב"דו"ח מצב משק החשמל לשנת 2017" צוין שכדי לעמוד ביעדים הלאומים "יידרש שינוי משמעותי בקצב ההטמעה של אנרגיות מתחדשות". יחד עם זאת, מצוין בדו"ח, כי "לאור ההצלחה של המכרזים הסולאריים, האסדרות שפרסמה הרשות למתקני גגות ופעולות נוספות שננקטות" ניתן יהיה להבטיח עמידה ביעדי הממשלה. ועל כך יש לומר, הלוואי.
המצב הקיים לא צריך להפתיע איש. משק האנרגיה הלאומי מנוהל בעשורים האחרונים ללא חזון וללא תכנון אסטרטגי, ובעיקר בהקשר של אנרגיות מתחדשות. החלטות מהחלטות שונות שעסקו בתחום תמיד הציגו חשדנות וחוסר ביטחון, בעיקר בקשר לבשלות של הטכנולוגיות, למרות שחברות ישראליות רבות הובילו את המהפכה הסולארית בעולם כולו ויישמו טכנולוגיות רבות מעבר לים.
התוכנית של שטייניץ
את רוח הדברים ניתן למצוא במסמך שפרסם לאחרונה משרד האנרגיה להערות הציבור: "יעדי משק האנרגיה לשנת 2030", או כפי שהמשרד מכנה אותו: "התוכנית להצלת ישראל מאנרגיה מזהמת". המסמך, מציג יעדים ותוכניות בתחום האנרגיה בכלל ובנוגע למשק החשמל והאנרגיה המתחדשת בפרט, והתוכניות מעלות לא מעט תהיות.
ראשית, פרסום של תוכנית לשנת 2030 בשלהי שנת 2018 אינו אסטרטגי. עכשיו צריך לדבר כבר על שנת 2050 ואף מעבר, בעיקר נוכח הזמן שלוקח לתהליכים להתרחש כאן. כמו כן, רוב התוכנית מבוססת על מעבר לגז טבעי, לייצור חשמל ובאופן עקיף להנעת כלי תחבורה, ובזמן שבעולם כולו מצמצמים את התלות בדלקים פוסיליים, ורק לאחרונה ממשלת ניו-זילנד הודיעה על הפסקת חיפושי הגז והנפט במרחב הימי שלה, משרד האנרגיה הישראלי מודיע על מכרז חדש לחיפושי גז טבעי. נכון, לגז הטבעי יש יתרון מבחינה גיאופוליטית והעצמאות האנרגטית, ומעבר מפחם וסולר לגז טבעי יפחית את הפליטות של מזהמי אוויר בצורה משמעותית, אבל יש לנו גם שמש.
בהקשר של אנרגיה מתחדשת לייצור חשמל, התוכנית החדשה מבוססות בעיקר על אנרגית שמש, ובעיקר על גגות של מבנים, כאשר היעדים הנוספים הם: איתור והקצאת קרקעות להפקת אנרגיה מהשמש, פיתוח רשת הולכה מתאימה וקידום אסדרה לטכנולוגיות עתידיות. הניתוח במסמך מתייחס לטכנולוגיות הקיימות כיום בתחום וגם להיבט הכלכלי, בהשוואה לייצור אנרגיה מגז טבעי, והמסקנה היא: "ככל שתתפתחנה יכולות להגברת הניצולת של תאים פוטו-וולטאים, תגבר באופן משמעותי יכולתו של המשק לקלוט חשמל המופק באמצעות אנרגיות מתחדשות", ו"לאחר השגתו של יעד הביניים למימוש 10% מהחשמל המיוצר באמצעות אנרגיות מתחדשות, תבחן היכולת לקבוע יעד שאפתני יותר לשנת 2030". ובמילים פשוטות, אל תצפו להכרזות מרחיקות לכת.
ייצור החשמל בישראל בעשורים הקרובים יתבסס על גז טבעי, או כפי שכתב בהקדמה למסמך היעדים הנ"ל שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ: "הגז הטבעי שהמציא לנו הקדוש ברוך הוא". אך כדאי לזכור, שגם את השמש והרוח המציא לנו הקדוש ברוך הוא, עוד לפני הגז הטבעי, ושתגליות הגז הטבעי הן ברכה, אבל גם חרב פיפיות. ולא פחות חשוב מכך, גז טבעי, על כל יתרונותיו, הוא לא דלק מתחדש והוא לא דלק ירוק, הוא פשוט דלק!
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
